שלוש הנובלות ה"חיפאיות" של קציר הן סיפורי אהבה המעמתים שכבות של זמן, משחזרים-בוראים את הזיכרון כדי להפיח בו חיים מחודשים, כדי להיפרד ממנו אל חיים אחרים. בקול גדול, ובאינטנסיביות רגשית וסגנונית, מספרת קציר על שורת אירועים חריגים, פורצי נורמות, המחדדים את המצבים הרגשיים של גיבוריה ומשמשים להם אַמת-מידה. העמדת שלושת הסיפורים המצוינים הללו במסגרת משותפת, כיחידה סיפורית אחת, מאפשרת לקרוא אותם קריאה חדשה.
הנובלה "והעננים נוסעים, נוסעים" (1998) נכללה בספר 'מגדלורים של יבשה'; "שלאף שטונדה" (1989) ו"דיסניאל" (1987) נכללו בספר 'סוגרים את הים'. נוסח הסיפורים נערך מחדש לקראת הדפסתם בספר זה.
Born in Haifa in 1963, Judith Katzir (Hebrew: יהודית קציר) studied literature and cinema at Tel Aviv University. At present, she is an editor at Hakibbutz Hameuchad/ Siman Kriah Publishing House and teaches creative writing. Katzir, a bestselling author in Israel, has published collections of stories and novellas, novels and children's books. In addition to literary prizes for individual stories, Katzir has received the Book Publishers Association's Gold and Platinum Book Prizes (1995; 1996; 1999; 2004), the Prime Minister's Prize twice (1996; 2007), the French WIZO Prize for Matisse Has the Sun in His Belly (2004) and the Culture Minister's Zionism Prize for Tzilla (2014). Her work has been translated in 11 languages.
בתור אחד שנולד וגדל בחיפה ושקרא ואהב מאד את "הנה אני מתחילה", ידעתי שארצה לקרוא את 3 הנובלות החיפאיות של יהודית קציר. שלושתן טובות, בעיקר השתיים הראשונות. "שלאף שטונדה" היא הבולטת מבין השלוש, ובעיניי גם קצת סתומה. המשותף בין השלוש (פרט לכך שעלילותיהן מתרחשות בחיפה) הוא השפעת הזמן החולף והזכרונות על הגיבורות הבוגרות של הסיפורים וההתמודדות עם העבר ומשקלו הכבד.
כבר לפני מספר ימים סיימתי את "סיפורי חיפה" ליהודית קציר. הנובלה הראשונה "והעננים נוסעים, נוסעים", תפסה אותי בלתי מוכנה והשאירה אותי עם מחשבות והירהורים נוגים.
הגיבורה, בת 35, חסרת מנוחה בחייה. עסוקה במסע אל העבר, אל עיר הולדתה חיפה ואל פרשיית אהבים שהתנפצה, עם מורה הציור הנשוי. היא כמובן תגיע אל הגילוי הבלתי נמנע שאי אפשר לגלגל מערכות יחסים אחורה אבל הגילוי לא מלווה באכזבה אלא בצמיחה אישית למקומות טובים יותר.
הכתיבה של קציר בנובלה הזו מפתיעה ומלאה נשיות עסיסית ופורצת.