מלים, איפה אתן?

by David Grossman, דויד גרוסמן (Author's Hebrew Name)

"כל המשפחות המאושרות אומללות – כל אחת בדרכה־שלה", מסכם ירון אשכנזי, המספר־הגיבור של מילים, איפה אתן?, רומאן קצר זה, את המצב המשפחתי שבמרכזו. שַׁבשֶׁבֶת "היחדיו הנדיר" של השלישייה הגרוסמנית – שבספר זה היא אב־אם־ילד – היא אולי המוקצנת והבוטה שבכל השלישיות שהכרנו בספריו. לְיָרון היתה כבר כילד הסתכלות של מספר־לעתיד, הלומד את אביו ואמו במשפחתם יוצאת־הדופן, שבה "נפשו העכורה, הפתלתוּלה" של האב "הסתבכה לבלי־הַתר בנפשה הַבְּהירה" של האם.

כשירון היה כבן חמש־עשרה נעצר אביו והועמד למשפט ממושך, התופס את חזית העלילה של החלק הראשון. האב מואשם בתרגיל־עוקץ שבו רוקן מחסכונותיהם קורבנות לרוב. הבן והאם, שהתובעים הזועמים ושואפי הנקם לא מניחים להם, מגיעים יום־יום לבית־המשפט, ובהשראת הפרספקטיבה העכשווית הולכים וצפים אצלם סיפורים מתוקנים של העבר ושל הדמות שהאב היטיב להסתיר כל השנים. מול עיניה של האֵם מתרסק "מפעל חייה", פרויקט "הבעל" שטרחה עליו בעשרים שנות נישואים.
עם כניסתו של האב לשש־עשרה שנות מאסר הוא קורא אל בנו, "לא הייתי!" ומדיר אותו לאורך השנים מכל קשר אתו. אך לבסוף מביא אותם מהלך חריג למצוא את עצמם בכפיפה אחת, והבן – עכשיו בן שלושים־ומשהו – מגלה עובדות ההופכות את אביו למנוגד קוטבית לכל מה שידע עליו. המהפך עוצר־הנשימה שמתחולל בספר לא רק שולח לחווֹת אחרת את האב ולעבות את דמותו, אלא אף מאלץ לשוב אל חלקו הראשון של הרומאן ולשנות כליל את הבנתם של הפרטים המרכזיים. התהפכות כה דרסטית היא חסרת תקדים בקורפוס יצירותיו של דויד גרוסמן.

ירון אשכנזי כותב את הספר בגוף ראשון שנים רבות מאוד לאחר המשפט והמאסר. לפרקים הוא גם עובר להיות מספר כל־יודע בגוף שלישי, המנחש עובדות וממציאן. אבל את נקודת־הראות הפנוראמית של זמן הכתיבה הוא מבטא רק בהבלחות קצרות; במרקם המהפנט של שאר הספר הוא מטמיע את ידיעתו והבנתו של הילד, הנער והאיש הצעיר בזמן אמת.

דמויות הספר אינן נענות לתפיסות מלכדות של זהות. הן מלאות סתירות מהותיות ומסרבות לניסוח של סך־הכל מעוגל ומצמצם. ברוב פְּרימה הן חומקות מן המִלים – מִלים, איפה אתן?

175 pages, Paperback

Published August 1, 2026

About the author

From ithl.org:

Leading Israeli novelist David Grossman (Hebrew: דויד גרוסמן) studied philosophy and drama at the Hebrew University of Jerusalem, and later worked as an editor and broadcaster at Israel Radio. Grossman has written seven novels, a play, a number of short stories and novellas, and a number of books for children and youth. He has also published several books of non-fiction, including interviews with Palestinians and Israeli Arabs. Among Grossman`s many literary awards: the Valumbrosa Prize (Italy), the Eliette von Karajan Prize (Austria), the Nelly Sachs Prize (1991), the Premio Grinzane and the Premio Mondelo for The Zig-Zag Kid (Italy, 1996), the Vittorio de Sica Prize (Italy), the Juliet Club Prize, the Marsh Award for Children`s Literature in Translation (UK, 1998), the Buxtehude Bulle (Germany, 2001), the Sapir Prize for Someone to Run With (2001), the Bialik Prize (2004), the Koret Jewish Book Award (USA, 2006), the Premio per la Pace e l`Azione Umanitaria 2006 (City of Rome/Italy), Onorificenza della Stella Solidarita Italiana 2007, Premio Ischia - International Award for Journalism 2007, the Geschwister Scholl Prize (Germany), the Emet Prize (Israel, 2007)and the Albatross Prize (Germany, 2009). He has also been awarded the Chevalier de l`Ordre des Arts et Belles Lettres (France, 1998) and an Honorary Doctorate by Florence University (2008). In 2007, his novels The Book of Internal Grammar and See Under: Love were named among the ten most important books since the creation of the State of Israel. His books have been translated into over 25 languages.

See also other authors with similar names.

Reviews

[Michal]

הוא יודע לכתוב גרוסמן, אין ספק. סיפורו בגוף ראשון וקצת שלישי של ירון, של אמו הגדולה הכנועה היפה הגסה העדינה החכמה ושל אביו המניפולטיבי והמתעלל וגם האוהב ומלא התשוקה - וכיצד ההסתבכות המשפטית של האב ומאסרו הממושך משפיעים על הנער, על האם, על המבוגר. החל מדהרה על גב האב ברחבי הבית וכלה בנכות בפנים לאחר שאיים להורגו בעקבות מערכת יחסים הומוסקסואלית (שאותה יתכן - לא ברור עד הסוף - שחזר האב בכלא עם שותפו לתא) - קראתי בכמה שעות בנשימה עצורה.

העברית מופלאה, כאילו הוא ממציא את השפה בעצמו. העלילה מעניינת מאוד וגם עמוקה ורבת נקודות מבט למרות שיש רק אחת. מצד שני קשה להתחבר לדמויות, אולי כי קראתי בהינף קריאה במהלך יום כיפור. סיפור קשה ועצוב שלא עורר בי קושי ועצב אלא דווקא רצון להמשיך לקרוא ולהמשיך.

[Gal]

סך הכל ספר מאוד רגיל שכתוב על ידי אחד הסופרים הכי טובים בעולם וזה ניכר.

[Alon Shouker]

ספר קשוח מאוד, מצריך קריאה שנייה מתישהו

[Mayyan Madar]

הכוכב הבודד על הכתיבה.
חוץ מזה אני מרגישה מחוללת

[Gilad Ayalon]

ספר צפוף. צפוף מידי

[Yael Moscowitz]

הסוף הזוי ולא משכנע. לפני כן התמודדות מעניינת עם הורות ומצב מורכב.