פרופסור בן-עמי שילוני לימד את תולדות יפן באוניברסיטה העברית במשך כארבעים שנה. בנוסף, הוענק לו פרס בגין תרומתו להפצת התרבות היפנית על ידי הקיסר היפני. אם יש מישהו ללמוד ממנו על התרבות היפנית, אני לא חושב שהוא בחירה רעה בכלל.
בתור מישהו שהקדיש זמן לא קטן בשנים האחרונות לשפה ולתרבות היפנית, לא הייתי אומר שהקריאה הייתי פוקחת עיניים במיוחד, אבל צלילה אל תוך דעתו של הכותב על העם היפני, ההיסטוריה של יפן, עלייתה ודעיכתה כמעצמה כלכלית ופרק שלם שמראה את הדמיון בין העם היפני והיהודי השאירו אותי מעוניין. כמובן, הספר גם מלא בחוויותיו האישיות של שילוני שלא מוסיפות לשיעור ההיסטוריה והאנטרופולוגיה שאנחנו עוברים. אבל בואו נודה, אם אני הייתי עוזר לפתח חלק לא קטן מהקשרים הדיפלומטיים בין ישראל ליפן, אני חושב שהיה מותר לי להתרברב קצת. הספר בכל זאת נקרא "יפן במבט אישי". אל תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעייה עם החלקים האלה. להפך, אני מחפש ברגעים אלה את אוספי המאמרים שלו.
אם יש לכם עניין חולף ביפן או אם יש לכם אובססיה שנמשכת כבר שנים (הצילו), הספר הזה בהחלט מומלץ. חלקים ממנו אומנם לא הכי עדכניים יותר, אבל אני מרגיש שעדיין יש לו ערך, בעיקר אם אתם מתכננים לטוס ליפן בזמן הקרוב.