מבעד לאדמה: המסע העיקש לחיים בשבי החמאס

by אבינתן אור

"הם לקחו ממני הכל – את השמש, את האוכל, את הבגדים, אפילו את השם שלי. אבל בתוך הבור, מתחת לאדמה, הבנתי שיש דבר אחד שהם לעולם לא יוכלו לקחת ממני: את החופש לבחור מי אני בתוך החושך הזה."

איך אפשר להיות כבול באזיקים – ולהישאר חופשי בנפש? איך אפשר, בעודך כלוא בבטן האדמה, לחיות מדי יום בהכרה, בצלילות, בבחירה? סיפורו של אבינתן אור, ששרד בשבי החמאס שנתיים ושמונה ימים, הוא עדות מעוררת השראה על כוחה של הרוח האנושית לנצח, גם בתנאים הקשים ביותר.

ספרו של אבינתן, מבעד לאדמה, הוא גם סיפור על תושייה ואומץ. באופן בלתי נתפס, במשך למעלה מ-700 ימים ולילות, הפך אבינתן את תחנות חייו לכלים ולמיומנויות שסייעו לו לשרוד: החל בילדותו ביישוב שילֹה, דרך עבודתו בחופשות הקיץ כפועל בניין ולימודיו לתואר בהנדסת חשמל, ועד לשירותו כלוחם בסיירת רימון. כל אלה הפכו את החושך הסמיך של המנהרות למבחן מתמיד של חוסן, שעליו ניסה להתגבר בעזרת כוח רצון ורוח איתנה. וכך, מתחת לאפן של מצלמות המעקב, בקפדנות ובזהירות, תכנן והוציא לפועל מבצע בריחה נועז, חפר במו ידיו מנהרת מילוט, ואף הצליח במשך כמה דקות יקרות מפז לנשום שוב אוויר נקי ולהביט בשמיים.

זהו סיפור עוצר נשימה על אדם מלא נחישות, שבחר לצמוח בתוך השברים – ומתוכם. אבינתן אור מזכיר לכולנו שהבחירה בחיים, במאבק על החירות ובתקווה לטוב – נמצאת תמיד בידיים שלנו: "אני לא יכול לעשות הכל – אבל אני לא מוכן לא לעשות דבר".

224 pages, ebook

Published September 1, 2026

About the author

אבינתן אור הוא מהנדס חשמל ישראלי שנחטף בידי מחבלי ארגון הטרור חמאס במהלך הטבח בפסטיבל נובה ליד רעים כחלק מטבח שבעה באוקטובר. סרטון חטיפתם, בו בת זוגו באותה עת, נועה ארגמני, מובלת על אופנוע וצועקת לעזרה כשברקע אור מובל בידי ארבעה מחבלים, התפרסם בכל העולם והפך לאחד מסמלי הטבח.

אור השתחרר משבי חמאס ב-13 באוקטובר 2025, במסגרת עסקת החטופים השלישית.

Reviews

[Yuli · Rating 5 out of 5]

אבינתן אור! ואו איזו אישיות מרשימה.
גם בתנאים הכי קשים אבינתן ניסה להחזיר שליטה על גורלו ולא נכנע.
אני מרגישה שכל מה שאני אגיד על הספר, לא יעשה איתו מספיק צדק.
במקום זאת, בחרתי בכמה ציטוטים חזקים:
"עסקה שגם מתוך המנהרה שהייתי שבוי בה, היה לי קשה לראות בה את הדבר הנכון עבורנו כחברה. לא כי לא רציתי לחזור, מאוד רציתי לחזור. אבל גם לא רציתי שיגיע יום בו מישהו אחר יהיה כאן למטה במקומי."

"המנהרה היא מרחב פיזי, התא והסורגים הם גם פיזיים. אבל זהו, לא יותר מזה. בתוך בור מתחת לאדמה למדתי שהמרחב הגדול ביותר הוא המרחב של הבחירה. זה מרחב שנמצא בתוכי ואי אפשר להקיף אותו בקירות בטון או לאטום בשקי עפר."

"הרי קל מאוד ליפול לניוון, לעייפות ולהיכנע לגורל שמישהו אחר קבע לי ולימים שלא מפסיקים לחזור על עצמם. למרות זאת, אני בוחר בכל יום מחדש לקום..."

[Assaf Eyal · Rating 5 out of 5]

״מבעד לאדמה״ של אבינתן אור מציב במרכז את המאבק לשמור על יכולת הבחירה והפעולה. לפי תיאור הספר, אור גייס את ניסיונו בעבודת בניין, בהנדסה ובשירות הצבאי כדי לשרוד, ואף חפר נתיב מילוט במסגרת ניסיון בריחה. זהו פרט שמעניק לרעיון החירות משמעות מוחשית: גם בתנאי כליאה קיצוניים, אדם מחפש דרך להשפיע על גורלו.

התושייה היא מוקד המשיכה של הסיפור, ולצדה עומדת שאלה קשה יותר ואישית הרבה יותר: מה נדרש מאדם כדי להמשיך ליזום כשכמעט כל אמצעי השליטה בחייו נלקח ממנו?
אני חושב שחשוב לשמור על ייחודו של הסיפור הזה אבל אסור להפוך אותו לאמת מידה שלפיה שופטים את דרכי ההישרדות של אחרים.

[Roy Katz · Rating 5 out of 5]

Rating a memoir, especially a firsthand testimony of unimaginable trauma, always feels like an impossible task. How do you assign a star rating or judge the narrative pacing of someone’s real-life nightmare? Through the Earth by Avinatan Or is not a piece of fiction to be critiqued conventionally; it is a raw, harrowing documentation of survival and human endurance.

What makes this book so compelling is its intense focus on the psychological battle of captivity. The central theme of Or's testimony can be perfectly summed up in one powerful realization he makes in the dark: "Inside a pit underground, I learned that the greatest space is the space of choice. It is a space that exists within me, and it cannot be surrounded by concrete walls or sealed with sandbags". This profound understanding of internal freedom becomes his ultimate anchor. The memoir goes beyond a mere log of suffering, transforming into a deep exploration of taking ownership of one’s fate, even when stripped of all physical autonomy.

One of the most gut-wrenching sections of the memoir details his failed escape attempt. The tension builds relentlessly as he spends months secretly and meticulously digging his way up, until he finally breaches the surface and sees the night sky. To read how incredibly close he was to climbing out of that terror tunnel, only to have his hard-earned freedom violently snatched away in a matter of seconds, is simply heartbreaking. The sheer devastation of being caught right at the threshold of escaping and being dragged back down into the darkness leaves a heavy, lingering impact.

However, there is one aspect of the book that leaves a noticeable void. Noa is mentioned during the harrowing moments of the kidnapping, but her name appears only about 15 times throughout the entire text, mostly at the very beginning. It is public knowledge that they are no longer a couple, and it is completely understandable that this book focuses on his personal experience in captivity. Yet, at least for me personally, it is hard to believe that his love and concern for her weren't major driving forces keeping him alive during those dark months. Choosing to omit that emotional tether creates a palpable gap in the narrative. While their right to privacy is absolute and completely respected, her absence in his internal monologues feels heavily pronounced.

Ultimately, Through the Earth is an intense, gripping, and deeply introspective read. It is a testament to the fact that while you can lock a person in the dark, you cannot extinguish their internal freedom to choose who they are going to be