Matisse ma słońce w brzuchu

by Judith Katzir

"Matisse ma słońce w brzuchu" jest pierwszą powieścią Judith Katzir wydaną w Polsce.
Rywi, dwudziestoletnia studentka, spędza czas, oglądając stare filmy i kartkując zakurzone książki w księgarni w Tel Awiwie. Pewnego wieczoru, kiedy wraca do wynajmowanego mieszkania, obok niej zatrzymuje się samochód. Kierowca wręcza jej kwiat.Opowieść o związku Rywi i starszego od niej o dwadzieścia lat, żonatego mężczyzny, Igala, to opowieść o miłości totalnej i bezkompromisowej, wzniosłej i upokarzającej, staje się w ustach bohaterki poruszającym wyznaniem o poszukiwaniu w życiu tego momentu, który był decydujący i najważniejszy.

Genres: Israel, 20th Century

248 pages, Paperback

First published January 1, 1995

About the author

Born in Haifa in 1963, Judith Katzir (Hebrew: יהודית קציר) studied literature and cinema at Tel Aviv University. At present, she is an editor at Hakibbutz Hameuchad/ Siman Kriah Publishing House and teaches creative writing. Katzir, a bestselling author in Israel, has published collections of stories and novellas, novels and children's books. In addition to literary prizes for individual stories, Katzir has received the Book Publishers Association's Gold and Platinum Book Prizes (1995; 1996; 1999; 2004), the Prime Minister's Prize twice (1996; 2007), the French WIZO Prize for Matisse Has the Sun in His Belly (2004) and the Culture Minister's Zionism Prize for Tzilla (2014). Her work has been translated in 11 languages.

Reviews

[Zek · Rating 4 out of 5]

זהו הרומן הראשון של יהודית קציר שבמרכזו נמצאת ריבי, סטודנטית בת 23 שמתאהבת עד כלות במרצה שגילו כפול משלה ולמרות שהוא מאוהב בה קשות, ברור לה שלא יעזוב למענה את אשתו ואת בנו. חלק אחר בסיפור נוגע למשפחתה הגרעינית של ריבי ומערכת היחסים המורכבת עם אימה. החלק בו היא נפרדת מאימה שנמצאת על ערש דווי הוא מכמיר לב במיוחד.
אבל מעל לכל העלילה, הדי בנאלית יש לומר, הספר הזה מתאפיין ובולט במיוחד בשפה העברית העשירה והיפיפייה של יהודית קציר שמזכירה לי, להבדיל, את העונג שהסב לי מאיר שלו בספריו.

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

את התמונה "הרמוניה באדום", צייר מאטיס בשלהי תקופת הפוביזם שלו. הפוביסטים התמקדו ביצירת רגש אצל הצופה באמצעות הצבע טהור.

אין ספק שהרקע האדום הבוהק של התמונה, משיג את המטרה ויוצר תחושות חזקות אצל הצופה שעינו מרקדת בין הפיתוחים הכחולים לנוף האביבי הנשקף מהחלון.

התמונה, הוצגה בסלון הסתיו בשם "הרמוניה בכחול, לוח קישוט לחדר אוכל". במקור, היא היתה ירוקה, אולם הירוק לא יצר את הניגוד הרצוי למול הנוף האביבי. מאידך, הכחול היה מופשט דיו אך לא השיג את ביטול האפקט הטבעי ויצירת העיטוריות הרצויה.

הבחירה באדום מאחדת את המישורים ומאפשרת למטיס למקד את הצופה בעיטורים דמויי הקנוקנות שהיו כה חביבים עליו.


נזכרתי בתמונה בזכות הביקור של ריווי ויגאל במוזאון פומפדו, שם יגאל, מול התמונה, מסביר לריווי שמאטיס מצייר כאילו יש לו את השמש בבטן. אמירה שכמובן עוררה בי המון הירהורים ומחשבות, שבסופם החלטתי שגם אם אין לו את השמש בבטן, יש לו פלטה של צבעים ואומץ ואהבה גדולה למושאי הציור שלו.

כמו האהבה שהשקיעה יהודית קציר ברומאן הבכורים שכתבה. רואים בכל מילה, שיצקה לתוכו מלוא הכד של אהבתה.

אבל, הצבעים של קציר לפעמים אינם בוהקים כמו אלה שבתמונה. חסרה לה ההשחזה, את ההליכה עד הסוף, זו שממכרת את הצופה לתמונה.

ולמרות עושרו המילולי והרעיוני של הסיפור, כי ביננו מה כבר אפשר לחדש בסיפור אהבה הפתיינית בין גבר נשוי בן 46 לסטודנטית- ילדה בת 22, מרגישים את הבוסר בשיניים, כמו התאמצה מידי להטיל זרקור על הדמויות והאירועים.

באופן תמוהה ביותר, למרות שרציתי וחיכיתי שקציר תיפול לסטריאוטיפיזם של הדמויות, היא הצליחה להתחמק יפה מהמלכודת. לכן, כל-כך הצטערתי לקרוא ולגלות את הפערים. הצטערתי שהיא נופלת דווקא בהסברים שלא תמיד מספקים.

כי במציאות האוהבים האסורים, חוטאים בגניבת שעות מעטות של חסד ותשוקה בלתי מרוסנת, בלתי נשלטת. ומשהוצאת את אלמנט הגניבה מסיפור האהבה, שמלכתחילה נועד לעקרות ולהתבטלות, מה שנשאר הוא הכאב הנורא מסיפור הדעיכה המקבילה של אמה של ריווי.

סיפור הדעיכה הזה, הציף לי את הבריכות בשני הפרקים האחרונים.

שם הרגשתי את הצהובים המתגלגלים על רקע אדום ומכים לי בקרנית.

ושלא תטעו לחשוב, מאוד נהנתי מהספר ומהכתיבה של קציר ואני ממליצה באהבה רבה.

"למאטיס יש את השמש בבטן", יהודית קציר
הוצאת הספריה החדשה, 1995, 216 עמ`

[Eithan · Rating 4 out of 5]

I have to say that it took me at least the first third of the book to relate to the story and protagonist Rivi. I think most of that was because woman's perspective is different from man's so it took some adjustments in my mind. Another thing is that i've read the dust jacket only after reading the whole book which was a mistake at least this time as the jacket tells certain things to pay attention to in the book (because of that i haven't given enough attention to a whole perspective of the story when Rivi says that this re-telling of the story isn't real but what she wants it to be)
The best part of the book though is towards the end, after the romance ends the last section is the terminal illness of Rivi's mother and that section is just phenomenal. I can't tell why as most of the book didn't manage to penetrate into my heart (though it's not that it's not well written, doesn't have interesting points or anything i can put my finger on, it was just on a different wavelength then mine), but the last part truly got into my heart and it was beautiful. You can feel the pain, the hurt of the people around, the thoughts she had about her mother, all was done to the tee

[שירה אטר · Rating 5 out of 5]

אז לאחר שני ספרים סוף סוף מילאתי אחר המטרה שלי - לקרוא ספר מאת סופרת. ואני ממש לא מצטערת. נכון זה הכי קלאסי ״ספרות נשים״. מושג שהוא בולשיט ובכל זאת. גיבורה נשית, סיפור אהבה. יש משהו כל כך קולח וממכר בספר הזה, ולא באופן שטחי בכלל. משהו במחשבות של ריבי, בהתאהבות הזו, שהיא מאוד נשענת על המילים, על השיחה, על תחלופת המחשבות. באופן כללי בחווית החייים שלה, התמקדות מרהיבה בפרטים הקטנים, עם תיאוריים ציוריים ותובנות מעניינות, שהייתי רוצה באיזשהו מקום לקחת אותו איתי הלאה, לאמץ לעצמי. עוד בונוס - העלילה התקדמה, בקצב מהיר!!!: וכמה הייתי צריכה ספר כזה. מתי יבינו שאפשר לכתוב ספר טוב ומעמיק גם אם לא מתבוססים במקום!! מצאתי את עצמי מהרהרת הרבה על המחשבות שלה, על יחסים ככלל, ונהניתי מהשפה הציורית אך הפשוטה, במחשבותיה כמו במחשבותיי, שאפשרה לי לבלוע את הספר בשקיקה.
״איך אני זוכרת אחרי שנים רבות כל כך, תהתה: לא, איני זוכרת, ורק התחושות נחרתו בי כמו שדברים נחרתים כשאנחנו צעירים מאוד, כשהחיים והנפש אחד הם. את השאר שכחתי: אני הוזה, משקרת במזיד, גונבת מכל הבא ליד, נלחמת ברוחות רפאים.״
אז חמישה כוכבים והלאה לעוד ספר הפעם של סופרת אחרת.

[Roei Bachar · Rating 5 out of 5]

ספר קלאסי שרק עתה יצא לי לקרוא - תל אביבי, חיפאי ומקסים. מומלץ בחום

[Nurit Tamam · Rating 5 out of 5]

הספר הזה הפך לי את הבטן והותיר בי ערגה לשנות ה 20 המוקדמות של חיי

[ANNELINDE · Rating 5 out of 5]

zo mooi