מנשה שחר, גרוש תל אביבי והבעלים של הוצאת ספרים מדשדשת, מחליט לפענח ולהנציח בספר את דמותו החידתית ורבת הסתירות של סבו, מחלוצי המו"לות העברית בוורשה. ואולם לאחר שהוא מגייס לצורך כך את חברו מנוער, הסופר גד נוב, מופיעה על סף דלתו של מנשה אישה מסתורית ובפיה טענה משונה, ומכאן ואילך יתפתל ויסתבך מסעם בעקבות הסב באופן שאיש מן המעורבים בו אינו מעלה על דעתו.
חשבון רדום הוא ספר הספוג באהבת הספרות העברית והמעניק משנה עומק לסיפור שבו עסק שחם ברומן הנפלא שלו רביעיַת רוזנדורף: אהבתם הטראגית של יהודי גרמניה לאומה שהקיאה אותם מתוכה. זהו ספר מאלף על תחייתה של שפה ועל אחריתה של חברות שנמשכה חיים שלמים עד שניצבה מול מבחן מכריע.
נתן שחם (יליד 1925) הוא מחשובי היוצרים בספרות דור הפלמ"ח וחתן פרס ישראל לספרות. שחם יליד תל אביב, בנו של הסופר אליעזר שטיינמן ואחיו של דוד שחם, שלימים היה גם הוא לסופר ולעיתונאי. בצעירותו למד בגימנסיה הרצליה ובשעות הפנאי למד נגינה בויולה, תחביב שליווה אותו גם בבגרותו. הוא היה חבר בתנועת "המחנות העולים", ומאוחר יותר בתנועת "השומר הצעיר". בהיותו בן שבע עשרה וחצי התגייס לפלמ"ח והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות . בשנת 1945 הצטרף לקיבוץ בית אלפא והיה לאחד מחבריו. הקריירה הספרותית של שחם עשירה ומגוונת. הוא כתב למעלה מארבעים ספרים, בהם תיאר את הווי דור הפלמ"ח ואת פניה של החברה הישראלית ההולכת ונבנית וערך עשרות ספרי מקור ותרגום. נושאי סיפוריו הראשונים שאובים בעיקר מחיי הקיבוץ וממלחמת העצמאות. מחזותיו עוסקים אף הם בנושאים דומים. מהרומנים והסיפורים שכתב על ההווה הישראלי ועל העבר הקרוב, זכה בפרסים ספרותיים, בהם פרס שלונסקי ופרס הבימה. זכה בפרס ביאליק לשנת 1988. רביעיית רוזנדורף, הספר שתורגם ללשונות זרות, זכה בארבעה פרסים ספרותיים. .השנה הוענק לנתן שחם פרס ישראל לספרות. נוסף על הקריירה הספרותית שלו, מילא שחם גם מגוון תפקידים ציבוריים, ביניהם: משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, נספח התרבות של ישראל בניו יורק, נציג הציבור במועצת העיתונות, יו"ר המדור לספרות במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות והמנהל הכללי של הוצאת הספרים "ספרית פועלים". כמו כן מילא שחם תפקידים במגזר הפרטי בקיבוץ בית אלפא ובקיבוץ הארצי. בשבעים השנים האחרונות ניגן מוזיקה קאמרית ברביעיות שונות בארץ, בצרפת, באנגליה ובארצות הברית.
מנשה שחר, הוא בעלים של הוצאת ספרים כושלת, "קול קורא", שהקים סבו. כאקט אחרון של ההוצאה הגוססת, הוא מחליט להנציח בביוגרפיה את אישיותו האניגמטית והתוססת של סבו, אהרון צבי מורגנשטרן.
הסב מתואר כדמות של יהודי שהוסמך לרבנות, אך הפך לכופר ולסוחר. לאחר שהתעשר, החליט הסב לפתוח בברלין הוצאה לאור שתחייה את השפה העברית, אך מאחר ורצה להסתיר מילדיו את מערכת יחסיו עם שחקנית קברט, הוא הקים את העסק בפרנקפורט, כאשר בן אחד (אביו של מנשה ואישתו) נשלחו לנהל את עסקי ההוצאה בארץ ישראל, ענף אחר של המשפחה נשלח לניו יורק והוא ניהל את העסק בפרנקפורט.
אהרון צבי מורגנשטרן האמין שהנאציזם והאנטישמיות הגרמנית הם אירועים חולפים בתולדות הגרמנים. הוא האמין כי התרבות היהודית והגרמנית שזורות זו בזו ללא התר וכך, מתוך עיוורון וניסיון להציל את משפחתו ומספר חברות (נשים) הוא נתפס על ידי הנאצים ונספה במחנות ההשמדה.
החלק המרכזי בספר מתאר את מסכת יחסי גרמניה והיהודים ומתעמק בחיי הסב. החלק זה מעניין ומרתק, אולם מסביבו תפר הסופר מעטפת של סיפור חיו של מנשה שחר וכן סיפור בלשי של פיענוח האילן המשפחתי וגילוי הירושה שהותיר הסב. דווקא המעטפת היתה צולעת בעיניי.
חיו של הגיבור מנשה שחר לא מעניינים מספיק, כך גם יחסיו עם סופר הביוגרפיה של סבו, גד נבו לא תרמו לעלילה. לא מצאתי עיניין גם בחיכוך בינהם בדבר הנסיעה של הגיבור לגרמניה.
ישנם מספר קצוות עלילה שלא הבנתי את ההקשרים שלהם והמטרה שלהם כמו הנסיעה לפרנקפורט או מערכת היחסים עם מריאן שהיתה מיותרת וריקה מתוכן.
גם פתרון הסיפור הבלשי לא הפתיע, כידוע אקדח שמופיע במערכה הראשונה ירה במערכה האחרונה.
מאידך, כפי שכתבתי ליבת הספר והעלילה שנכרכת בחיי הסב היתה מרתקת.
יצויין לחיוב כי הספר קולח גם בקטעים שבהם הוא צולע וסהכ נהנתי מהקריאה.