What do you think?
Rate this book
בוקר טוב אלץ היימר
מחלת האלצהיימר היא מחלה קשה ומייסרת לחולה ולבני משפחתו. אמנון שמוש מתאר בספרו זה את נפתולי המסע שנכפה עליו ועל אשתו מיום שאובחנה כחולה במחלת האלצהיימר, את האתגר שבטיפול היומי בבת זוג חולה ומצביע לא רק על הקושי אלא גם על רגעים של שמחה ושל אושר...
198 pages, Paperback
First published October 1, 2015
1 person is currently reading
1 person want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 of 1 review
December 20, 2015
תוך כדי קריאה:
זהו לא ספר על מחלת האלצהיימר, אלא ספר על אהבה אמיתית, עמוקה ומכילה עד כדי כך, שהיא שורדת יותר משישים שנה, הכוללות שינויי הרגלים ואישיות, וחבלי מחלה קשים. אמנון שמוש מודה כי אינו מוכן לכל עריכה, וזה ניכר בספר - הוא מלא חזרות, לפעמים שלוש או ארבע פעמים באותו עניין, אך הקריאה עדיין מספקת מאד ומעוררת הערכה, אופטימיות והתמוגגות מעוצמת האהבה הותיקה.
בתום הקריאה:
אמנון שמוש כבר התעוור כמעט לחלוטין כאשר נודע לו ולאשתו מזה כשישים שנה כי היא לקתה באלצהיימר. למרות גילם הקשיש וקשיי המחלה, נפלא לגלות כי האהבה לו רק שורדת, אלא אף פורחת ביניהם, והיא מלאת הומור, בעיקר הומור עצמי, תשוקה ואינטימיות, היא עמוקה ומכילה הכל, כאשר את כל התופעות הקשות אמנון מייחס לו לאשתו, אלא למר אלץ היימר, שהשתלט על נפשה.
עם ולמרות הכל, אמנון ממשיך להעניק לאשתו, מזין את נפשה, ומתנגד להעברתה לטיפול במקום אחר. הוא מכנה את האהבה הותיקה "שבר כלי אוהב שבר כלי", ואין מדוייק מכך, ויפה מכך. כיצד נפרדים מאישה שהיתה כל עולמך במשך רוב ימי חייך? אין ספק שלאמנון שמוש הפתרונים, וכולנו יכולים ללמוד ממנו ולהפיק ממנו תובנות. זאת גם מטרתו המוצהרת של הספר - לאפשר לאחרים להשכיל, להבין, להתעודד ולקבל השראה. הוא משיג כל אחת מן המטרות הללו, ומהווה השראה גם לאהבות צעירות בהרבה, שאינן נאלצות עדיין להתמודד עם אותם הקשיים.
זהו לא ספר על מחלת האלצהיימר, אלא ספר על אהבה אמיתית, עמוקה ומכילה עד כדי כך, שהיא שורדת יותר משישים שנה, הכוללות שינויי הרגלים ואישיות, וחבלי מחלה קשים. אמנון שמוש מודה כי אינו מוכן לכל עריכה, וזה ניכר בספר - הוא מלא חזרות, לפעמים שלוש או ארבע פעמים באותו עניין, אך הקריאה עדיין מספקת מאד ומעוררת הערכה, אופטימיות והתמוגגות מעוצמת האהבה הותיקה.
בתום הקריאה:
אמנון שמוש כבר התעוור כמעט לחלוטין כאשר נודע לו ולאשתו מזה כשישים שנה כי היא לקתה באלצהיימר. למרות גילם הקשיש וקשיי המחלה, נפלא לגלות כי האהבה לו רק שורדת, אלא אף פורחת ביניהם, והיא מלאת הומור, בעיקר הומור עצמי, תשוקה ואינטימיות, היא עמוקה ומכילה הכל, כאשר את כל התופעות הקשות אמנון מייחס לו לאשתו, אלא למר אלץ היימר, שהשתלט על נפשה.
עם ולמרות הכל, אמנון ממשיך להעניק לאשתו, מזין את נפשה, ומתנגד להעברתה לטיפול במקום אחר. הוא מכנה את האהבה הותיקה "שבר כלי אוהב שבר כלי", ואין מדוייק מכך, ויפה מכך. כיצד נפרדים מאישה שהיתה כל עולמך במשך רוב ימי חייך? אין ספק שלאמנון שמוש הפתרונים, וכולנו יכולים ללמוד ממנו ולהפיק ממנו תובנות. זאת גם מטרתו המוצהרת של הספר - לאפשר לאחרים להשכיל, להבין, להתעודד ולקבל השראה. הוא משיג כל אחת מן המטרות הללו, ומהווה השראה גם לאהבות צעירות בהרבה, שאינן נאלצות עדיין להתמודד עם אותם הקשיים.
Displaying 1 of 1 review