"ים ביני לבינך" הוא ספרה החדש והמרגש של נורית גרץ, שמביא את סיפור אהבתם של רחל המשוררת, ומיכאל, מהנדס חשמל, שנפגשו, התאהבו, אך נסיבות חייהן הפרידו ביניהם שוב ושוב. הסיפור, שהוא פרטי והיסטורי גם יחד, מבוסס על המכתבים שכתב מיכאל לרחל, ועל מחקר מעמיק של גרץ, שרקמה, ביד אמן, סיפור אהבה ענק, שהחיים בתקופה שבה התרחש לא יכלו להכילו. הם איפשרו אותו ויצרו אותו, ובה בעת הביסו אותו. הסיפור הזה, שובה לב ומתסכל, קם לתחייה על פיתוליו הרבים בצרפת, ברוסיה ובישראל - קטעי האושר והייאוש, הדיבורים, המראות והריחות.
הספר אמור להביא את סיפור אהבתם של רחל המשוררת ומיכאל ברנשטיין/ בוריסוביץ. הספר מבוסס על 29 מכתבים שכתב מיכאל לרחל. המכתבים שלה אבדו או הושמדו על ידו.
מיכאל ורחל נפגשו בטולוז. מאז אותו מפגש הם לא חזרו ונפגשו.
אני תוהה, יתכן שהיה סיפור אהבה בין השנים כשנפגשו בטולוז אבל ככל סיפור אהבה, ברבות השנים והמרחק נותרת רק נוסטלגיה שאני לא בטוחה שאפשר לקרוא לה אהבה. אני גם לא מצוייה לגמרי בסיפורי האהבה של רחל. ידוע שהיתה בקשרי האהבה עם מספר גברים, גם לא ברור לי סדר האירועים והאם בימיה האחרונים אהבה את זה או אחר. יתכן שהיא המשיכה בחייה ואף כתבה לו על כך. לעולם לא נדע.
במשך התקופה האמורה, מעל לעשור שנים, היו תקופות ארוכות של נתק בין רחל למיכאל. תקופה אחת של 3 שנים בהן לא התכתבו. הוא חיי ברוסיה הקומוניסטית והיא כחלוצה בארץ ישראל עד שגורשה מקיבוץ דגניה בשל שחפת שחלתה בה.
מיכאל, מהנדס חשמל, לא עזב את רוסיה ולא עלה לארץ גם כשהיה ברור לו מספר השירה של רחל שהגיע לידיו, שהיא חולה ובודדה. איזו מין אהבה זו? כשאתה קורא על בדידותו של אהובך ומבין שהוא על סף מוות ולא עוזב הכל ורץ אליו, גם כאשר יש אפשרות בידך והאשרה ניתנה לו?
רוב הספר מתמקד בחיו של מיכאל ברוסיה הקומוניסטית ולא בסיפור אהבה. תנאי החיים של הרוסים בתקופה המזעזעת הזו. המעצרים הפוליטיים, הרעב, העוני המרוד.
נורית גרץ כתבה סיפור אהבה בדיוני לטעמי. בנתה תילי תילים של מילים על סמך 29 מכתבים האלה. כסופרת היא כותבת היטב, אבל אי אפשר להתחמק מההרגשה המנקרת בתודעה שזה רק סיפור שיכול להיות שאין מאחוריו דבר מלבד מחקר ואותם מכתבים. אפילו לא מכתבים שלה. כציור של תמונת מציאות של תקופה הוא ספר מעניין, לא כסיפור אהבה.
ספר שקורע את הלב ומחבר לדמויות ולזמנים שבהם היה אפשר להפסיד כל כך הרבה. מצאתי את עצמי שקועה במחשבות על רחל ומיכאל והטרגדיה של חייהם גם כשהספר היה מונח על השידה, ובטח שגם אחרי שכבר נגמרו עמודי הסיפור.
אחד הספרים המרגשים שיצא לי לקרוא זמן רב. לילה אחד הספר ממש הדיר שינה מעיני, וקראתי על מערכת היחסים המרתקת הזו של מיכאל וריה/רחל,שחציה אמת וחציה בדיה, בעיניים דומעות. בכל זאת, אם היה אפשר הייתי נותנת לספר ארבעה וחצי כוכבים כי חשבתי שחציו הראשון טוב יותר, ולקראת הסוף היתה קצת תחושה של בלבול בין התמונות בראשו של מיכאל למבט היסטורי כרונולוגי של המחלה של רחל ומערכת היחסים עברה למקום משני. בכל מקרה, כל דבר שאגיד יהיה קטנוני כי זה ספר נפלא ונורית קינן הופכת אחרי ספר שני לאחת הסופרות המקומיות האהובות עלי
״התשמע קולי, רחוקי שלי...״ מרגש, עדין, מוחשי ואמיתי כל כך״. הקשבתי לגרסה הקולית מקוריינת על ידי רנה ורבין שהשכילה להגיש את הספר הזה בצורה כל כך אותנטית והוסיפה לו עוד רובד של קסם. תענוג.