השנה היא 1946. סלטנאת יעקבי בת ה-16 מהעיירה הקטנה גולפיגאן מגיעה לשרת בבית משפחה עשירה בטהראן הגדולה. יופייה, פיקחותה ואומץ לבה כובשים עד מהרה את כל בני המשפחה ובראשם הבן הבכור, דווד, השקול והרציני, המבוגר ממנה בעשרים שנה. אט אט נרקמת ביניהם מערכת יחסים עדינה ומלאת חיבה, שהופכת לסיפור אהבה סוער. אולם אז מתברר כי לאמה של סלטנאת, טאג׳י, יש תוכניות אחרות עבורה. סלטנאת התוססת, השופעת שמחת חיים, נקרעת בין אופייה המרדני והעצמאי לבין דרישות הסביבה התרבותית שבה היא חיה. מאחורי רצונותיה, כמיהותיה ואהבתה הגדולה נושפים במלוא כוחם ערכי כבוד המשפחה. אהבתה של סלטנאת הוא לא רק סיפור אהבה סוחף, אלא גם סאגה משפחתית והיסטורית מרתקת. דרך סיפורה של סלטנאת מתוודע הקורא לחייהם של יהודי איראן בשנות הארבעים של המאה העשרים, על מנהגיהם הייחודיים, שפתם ואורח חייהם, בשפה צבעונית ןקולחת פורשת המחברת את סיפורה המרתק של סלטנאת עד הסוף המפתיע.
Sara Aharoni was born in Israel in 1953. She worked as a teacher, educator and school principal for 20 years. She also spent four years in Lima, Peru, as an educational envoy of the Jewish Agency.
בסך הכול ספר יפה ומעניין, עם תיאורים מגוונים של חיי היהודים באיראן באמצע המאה שעברה. כפי שציפיתי, הדמויות קצת חד-ממדיות - מי שטוב תמיד טוב, מי שאנוכית תמיד אנוכית, וכו'. גם הרגשתי ששם הספר לא משקף אותו - סיפור אהבתה הגדולה של סלטנאת הגיע בערך באמצע הספר, שמתחיל מהולדתה וממשיך אל תלאות שעברה בילדותה ובנעוריה לפני אותה אהבה. בלי להכביר ספוילרים, גם אציין שזה ממש לא רומן רומנטי, ואהבתה של סלטנאת לא עומדת במרכז המאורעות - זו בעיקר סאגה משפחתית, ולמען האמת רוב בני המשפחה סובלים מנישואים לא מוצלחים, עם או בלי אהבה. עם זאת, כשהגעתי לעמוד התודות ציפתה לי הפתעה כשגיליתי מי הייתה סלטנאת, ואני מוסיפה לספר עוד כמה נקודות על כך - כנראה שזו הייתה הדרך הנכונה וההגיונית לספר את הסיפור הזה. בסיכומו של דבר, זה רב מכר ישראלי גדול, ויש בו את כל המאפיינים של רב מכר. בד"כ זה פחות עובד לי, אבל אולי בגלל התרבות והתקופה ההיסטורית הלא מוכרות, בסך הכל נהניתי מהקריאה.
Really fast and flowing read. Some bits feel too superficial while other bits feel somewhat pointless. I enjoyed the book overall but it feels that more could be told about the culture and life in Iran back then. As an easy and relatively captivating read it is a good read, but don’t expect much sophistication.
ספר עצוב מאד למרות נקודות אור פה ושם והסיום האופטימי. ממה דבר מאד מעניין הוא ללמוד על חיי הקהילה יהודי בפרס בשנות 1930 - 1950 על הכוח שהיה על ידי המפשחה והקבילה להכתוב ליחיד איך יחיה את חייו ואיך יקבל החלטות, כמה חשובות הייה במצוות כבוד אב ואם. ממה שאני רואה בביקורות אחרות מתברר כי מדובר בסיפור מבוסס על סיפור אמיתי - אני מאד מקווה שיש הגזמות כי ההאכזריות שרובצת ביפור יותר מדי בשבילי לקבל. מומלץ