גם בסיוטיה לא היתה יכולה חוקרת הציפורים אליאנה דוידוב לדמיין את מה שקרה מיד לאחר שנחתה בבן-גוריון. איך היה אפשר לשער שתמצא את חברתה הטובה שבורה, שתישאב כל כולה לתוך האסון שלה, שתיקלע למרדף, שתסכן את חייה; שתראה מקרוב את המוות בדמות גופתה הקטנה, הנגועה, של תינוקת שנרצחה. דוידוב, אורניתולוגית שמתעניינת רק בציפורים שכיחות, שתיינית ששומרים לה בקבוק פרטי בבר, ורווקה נצחית שלא מתחייבת לאף אחת, נאלצת לצאת מגדרה ולהתחיל להתעניין גם בסביבתה האנושית, כדי לא לאבד את היקר לה מכל. בדרך להצלת נפש חברתה, היא עוברת דרך קהילת ברסלב בתל אביב, הקהילה הרוסית בבאר שבע, קהילת הוויפסנה בקיבוץ חצבה, וגם: הקהילה הלסבית הפרטית שלה. בלית ברירה היא נעזרת בפסיכיאטר-קרימינולוג, גבר שבגברים, ובחוקרת מורעלת במשטרה, מושא תשוקתה הכמוסה, שמסייעים לה להגיע לגילוי מטלטל. בדרך לפתרון התעלומה תגלה דוידוב גם דבר או שניים על עצמה. היא אפילו תשקול להפוך לבלשית במשרה מלאה.
גוזל – התעלומה הראשונה בסדרת בלשיות חדשה מאת ארנה קזין, בהובלת אליאנה דוידוב, בלשית בהתהוות, היא תוספת חיונית למדף המקומי של הספרות הבלשית.
ארנה קזין היא סופרת ומסאית. ספרה האחרון, לטפס על ההר, או: איך לכתוב (אחוזת בית, 2015), מדריך כתיבה ומסה על כתיבה, היה לרב מכר. קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. עם ששת ספריה נמנים גם פיקניק, אסופת סיפורים קצרים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) ואפס עד 12, יומן השנה הראשונה (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011). גוזל הוא ספרה הבלשי הראשון.
ספר מתח חביב. לא כזה שמדביק לכסא, אבל גם לא ספר גרוע. ההצלחה של ספר מתח נמדדת אצלי ביכולת שלי להתחבר לגיבור הראשי (לבלש). הייתי בטוחה שאתחבר לאלי, גיבורה הראשית של "גוזל", בעיקר בגלל שהיא אישה עצמאית וחזקה, אבל משהו בדמות שלה התפספס מבחינתי. מצד אחד היא מתוארת כבחורה מנותקת רגשית, מצד שני מרבית הפעולות שלה בספר מונעות מרגש. העלילה המרכזית - העלמותה של תינוקת, הבת של חברתה הטובה של אלי - לא הייתה חזקה מספיק כדי למשוך אותי לקרוא בספר בלי לעזוב אותו. היה נראה שרק לאלי ממש אכפת מההעלמות של התינוקת, והיה נראה שהסופרת דאגה שגם לנו הקוראים זה לא ככ יזיז. בשורה התחתונה, הספר קצר (נובלה), זורם ונקרא בקלות, אבל בהחלט לא עוצר נשימה ולא כזה מותח.
כשיצא הספר של ארנה קזין, היססתי ולא מיהרתי לקנות אותו. ראשית, אני כמעט ולא קוראת ספרות עברית. שנית, מה לי ולנובלה בלשית? זה ג'אנר שאני כמעט ולא קוראת. אתמול בלילה התחלתי לקרוא, ועכשיו סיימתי. קודם כל הספר החזיר אותי מייד לימי ילדות שבהם הייתי בולעת סדרת ספרות בלשית (כבר לא זוכרת את שם הסדרה), וגיליתי כמה אני דווקא כן נהנית מהג'אנר הזה. אבל יותר חשוב מזה: גוזל הוא לא עוד "נובלה בלשית". גוזל הוא נובלה בלשית וכל כך הרבה מעבר. ההיבט הבלשי - העלילה - עוטף בצורה יוצאת מהכלל את התכנים. תכנים חברתיים ופוליטיים עכשוויים שהחברה הישראלית מתמודדת איתם כיום. בין היתר: זכויות תורם זרע לאבהות, הגזענות של החברה הישראלית כלפי עולים חדשים והשפעות/תוצאות פוטנציאליות של גזענות זאת, הומופוביה ומשפחות אלטרנטיביות. כמו כן, ארנה מצליחה לפרוש בפני הקוראות והקוראים שלל דמויות מפותחות היטב, שנונות, חכמות, מצחיקות, מעצבנות, ואמינות. אליאנה היא דמות ספרותית כל כך אמינה בדיוק בגלל החסרונות שלה והג'ננות שלה. ארנה מציגה דמויות מרקעים שונים בצורה רגישה וללא שיפוטיות. בקיצור, ארנה, מתי יוצא הספר הבא?
חטיף בלשי עסיסי וקולח, ובמרכזו חוקרת ציפורים הנגררת לחקור את מקרה היעלמותה של בתה של חברתה הקרובה. החוקרת יוצרת קשר עם שוטרת העוזרת לה לחקור את הפרשה, כאשר במקביל נעלמים תינוקות נוספים במדינה, ולא ברור מה הקשר בין המקרים. אהבתי מאד את העובדה שנטייתה המינית של החוקרת מתוארת באופן הטבעי ביותר, אינה במרכז מצד אחד, אך גם אינה מרומזת, אלא משמעותית בעיצוב דמותה של הגיבורה. יחס רגוע ולא היסטרי כלפי הומוסקסואליות, בעיקר נשית, בספרות העברית אינו דבר של מה בכך. במקרה זה, ניכרת היכרותה העמוקה של המחברת עם הנושא - היא לא מענישה את הגיבורה שלה על העדפותיה, ואינה הופכת אותה ללסבית "מחמד", מצד שני. הסיפור עצמו טוב וחזק, ומעלה נושא שכבר אינו מוכחש כבעבר, אך עדיין חשוב ביותר. מאד מעריכה את העובדה שהמחברת וההוצאה בחרו להסתפק בנובלה, ולא "מרחו" בכח את הסיפור על פני רומן שלם, מה שלא היה תורם לו, ומן הסתם מזיק. באופן הזה הם שמרו על הטקסט מהודק, זורם ומהנה מאד לקריאה. הכתיבה שנונה, חריפה, הדיאלוגים מרגישים אמיתיים. בקיצור - יופי של קריאה.
התעלומה לא היתה תעלומתית במיוחד, אבל הגיבורה הראשית מעניינת. מה שכן, זה ספר לגמרי דור איקס למרות שהוא פורסם רק לפני שנתיים - אנשים גרים לבד בדירות תל אביביות מרווחות, מפרנסים את עצמם מעיסוקי ניינטיז, מדברים (!) בטלפון, ואשכרה יש להם בר קבוע.
אני לגמרי התאהבתי בספר הזה, הדמויות, הכתיבה והעלילה אני ממש ממליץ בחום, ספר מעניין, מצחיק, וחמוד רגעים מסוימים גרמו לצביטה בלב שלי בזמן שרגעים אחרים העלו חיוך על פני ממש נהנתי, מצפה לקרוא את הספר השני בקרוב