What do you think?
Rate this book
יפן המודרנית
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 3 of 3 reviews
November 10, 2024
סיכום מתגלגל.
הספר מספר את סיפורה של יפן החל מהמאה ה-19, היכן שהספר הקודם מסתיים. יפן של תחילת המאה ה-19 היא מדינה פיאודלית. מרכזי הכובד שלה הם בבירה הקיסרית העתיקה קיוטו ובבירה המזרחית החדשה אדו (טוקיו). השליט הצבאי הראשי הוא השוגון, בעוד שהקיסר הוא דמות סמלית, בת לשושלת עתיקה וצאצא של אל השמש. המדינה מבוזרת, חקלאית, וסגורה למערב.
לכל מחוז (האן) יש שליט מקומי (דאימי) ששומר על כוחו באמצעות מעמד הסמוראים, הלוחמים המשכילים שנהנו מזכויות יתר, הורשו לשאת חרבות ולהינשא באפיריון, בתמורה לנאמנות מוחלטת לאדוניהם (דרך הלוחם - בושידו) עד כדי הקרבת החיים (חרקירי או ספוקו).
באמצע המאה ה-19 בתקופתו של הנשיא ביוקנן, נכפה על יפן להיפתח למערב בכח. אירוע זה מסמן את תהליך שקיעת השוגון ששיאו ברסטורציה של הקיסר מיג׳יי שהעביר את הכח מהשוגון לקיסר. הקיסר לא נעשה שליט יחיד אבל ביחד עם יועצים ומקורבים נהפך מדמות סמלית למנהיג העליון. השיטה הפידואלית בוטלה, מעמד הסמוראים עם הפריווילגיות שלו בוטלו גם כן. המדינה רוכזה והונהג חינוך חדש. דת השינטו אומצה כדת הרשמית ומקומו של הבודהיזם נדחק.
משלחות יפניות יצאו למערב על מנת ללמוד ממנו מתוך חשש שאילולא תדביק יפן את הפער עם המערב יהיה גורלה כשל סין (שהושפלה על ידי הבריטים במלחמות האופיום) או הודו. היפנים אימצו חלקים רבים מתרבות המערב בינהם הלבוש, היחס השלילי למין וכדומה. יפן קיבלה דגל משלה (דגל השמש העולה) כמו גם המנון. קריאת הניצחון ״בנזיי״ (יחי הקיסר לאלף שנים בראשי תיבות) הומצאה גם היא.
יפן נפתחה למערב, אימצה את החשמל רק 4 שנים לאחר תחנת הכח הראשונה שבנה אדיסון, את התעשייה, חלקים מהפילוסופיה המערבית, את הלבוש המערבי ועוד. במקביל, התחזקה יפן והחלה לראות בעצמה מעצמה שווה לסין ולדרוש התפשטות טריטוריאלית, בסדרה של מלחמות נגד סין, קוריאה ובסופו של דבר מלחמת רוסיה-יפן הרחיבה את שטחה, הפכה את קוריאה למדינת חסות שלה, סיפחה את טיוואן והפכה את מנצ׳וריה בסין לאיזור השפעה שלה.
הניצחון כנגד רוסיה היה תקדימי, והראשון מזה מאות שנים בהם הובס צבאי אירופי על ידי צבא אסיאתי. המלחמה הסתיימה בהסכם פורתסמות שנחתם בניו אינגלד בתיווכו של תיאודור רוזוולט שאף קיבל על כך את פרס נובל. היפנים זעמו על ההסכם שלא תאם בעיניהם את המצב בשדה הקרב.
בתחילת המאה ה-20 מת הקיסר מיג׳יי, סבו של הקיסר הירוהיטו. יפן הגיעה לתחילת המאה ה-20 כשהיא כבר כח אימפריאלי ששולט בחלקים במזרח אסיה, מעצמה כלכלית שזוכה לכבוד של מדינות אירופה ומדינה מלוכדת עם רוח לאומנית חזקה.
הסיפור של יפן מזכיר במידה כלשהי את גרמניה. כמו גרמניה, גם היא נעשתה מדינה תעשייתית וחזקה מאוחר יחסית למדינות כמו אנגליה, צרפת, פורטוגל וספרד (ואפילו ארצות הברית). לכן, חשה שגם לה מגיעה אימפריה. היחסים של יפן וגרמניה היו מורכבים, רוב הזמן היו טובים ויפן ספגה השראה רבה מגרמניה ובעיקר ממבנה השלטון, אבל במלחמת העולם הראשונה הצטרפה יפן בסופו של דבר למדינות ההסכמה ותקפה את הצי הגרמני ואף כבשה מספר איים מידיה של גרמניה.
הקיסר הירוהיטו, נכדו של הקיסר מיג׳יי קיבל את השלטן משנות העשרים.
לאחר המלחמה, הגיעה יפן לשולחן המו״מ כמנצחת ואף קיבלה מושב חשוב במועצת הביטחון של חבר הלאומים. אולם במסגרת הגבלות על גודל הצבא הוחלט כי צבאה יוגבל יחסית לארצות הברית, צרפת ובריטניה. ב-1931 פלשה יפן למנצ׳וריה על מנת לבלום את ניוסונתיו של מנהיג הרפובליקה הסינית ג׳אנק קאי-שק לאחד מחדש את סין.
העולם גינה את כיבוש מנצ׳וריה ולא הכיר בה, ויפן פרשה מחבר הלאומים. הגינוים הבינלאומים יחד עם ההצלחות הצבאיות חיזקו את הצבא וסייעו בדיכוי הקומוניזם. יפן שהיתה סוג של דמוקרטיה עם הצבעה חלקית לפרלמנט והגבלות על השלטון גלשה למשטר בו כוחו של הצבא רב יותר על חשבון הקיסר (שעדיף נחשב לצאצא האל), הבירוקרטיה והפרלמנט.
ב-1937 הרחיבה יפן את השליטה במנצ׳וריה ביפן. בעקבות הפרישה מחבר הלאומים התקרבה יפן לגרמניה. אולם החשש העיקרי של יפן היה מברית המועצות. עם תחילת מלחמת העולם השנייה והפלישה של גרמניה וברית המועצות לפולין, חתמה יפן על הסכם אי-תקיפה עם ברית המועצות. המלחמה באירופה רוקנה את דרום מזרח אסיה מכוחות אימפריאלים - בעיקר בריטים וצרפתים. יפן ראתה בכך הזדמנות לכבוש את השטחים האלו ולשחרר בעיניה את מזרח אסיה מהאדם הלבן.
ארצות הברית היתה מודעת לשאיפות האימפריאליות ולכן העבירה את בסיס הצי להוואי, והטילה חרם על יפן. יפן חששה שלא תוכל לעמוד בחרם יותר משנה או שנתיים, ומצד שני תוכל לשפר את מצבה הכלכלי מאוד אם תכבוש את המושבות האירופאיות עתירות המשאבים. היפנים גם זילזלו בחייל האמריקאי והעריכו שיוכלו לשחזר את הצלחתם במלחמת רוסיה יפן. לכן, החליטה היפן לנסות להוציא את הצי האמריקאי מפעילות במתקפת פרל הארבור. מוקדם יותר באותה השנה, כשגרמניה פלשה לרוסיה במסגרת מבצע ברברוסה, היטלר דרש מיפן להכריז מלחמת על ברית המועצות, אבל יפן סירבה. היטלר מעולם לא פגש את מנהיגי יפן לאורך כל המלחמה.
מי שניהל את יפן החל משנת 41 היה טוג׳ו, ובשנים האלו יפן הדרדרה יותר ויותר לדיקטטורה צבאית. אולם ההידרדרות היתה הדרגתית, לא חלק מאידיאולוגיה סדורה, ללא הפיכה ובשום שלב לא היה מנהיג אחד או אידאולוגיה אחת שמשכו את ההמון. ההגבלות על החופש תורצו כחלק מהמאמץ המלחמתי.
יפן פתחה בבליץ וכבשה את הפיליפינים מארצות הברית, את הודו-סין מוייטנאם, ואת כל המושבות האירופאיות עד הודו (מלבד תאילנד החופשית שהפכה למדינת בובות). היפנים נהגו באירופאים כמו גם באסיאתים הכבושים באותו אופן אכזרי שנהגו בסינים בננג׳ינג אחרי הפלישה למנצ׳וריה.
ארצות הברית השתקמה מהמתקפה על פרל הארבור, והחלה לכבוש את האיים באוקינוס השקט לכיוון יפן - סייפן, גואם, איוו-ג׳ימה וכו׳. הקרבות היו קשים והיפנים נלחמו עד טיפת הדם האחרונה. לכן, היה ברור שכיבוש יפן יעלה במספר רב מאות של אבידות. אחרי ועידת פוטסדם הטיל טרומן אולטימטום ליפן להיכנע או שיגיע אליה חורבן. טרומן לא הזכיר במפורש את פצצת האטום. ברית המועצות הכריזה גם היא מלחמה על יפן. היפנים חשבו להיכנע אבל לא בכל תנאי, ולא האמינו שברית המועצות תצטרף למתקפה. משהצטרפה ברית המועצות, גדל הלחץ על ארצות הברית לסיים את המלחמה ולהטיל שתי פצצות אטום על הירושימה ונגסקי. יפן נכנעה, ונפלה לכיבוש אמריקאי שנמשך עד סוף מלחמת קוריאה. הקיסר הירוהיטו שמר על מקומו אולם בפנייה לאנשים רמז שהוא לא נצר לאל השמש.
הספר מספר את סיפורה של יפן החל מהמאה ה-19, היכן שהספר הקודם מסתיים. יפן של תחילת המאה ה-19 היא מדינה פיאודלית. מרכזי הכובד שלה הם בבירה הקיסרית העתיקה קיוטו ובבירה המזרחית החדשה אדו (טוקיו). השליט הצבאי הראשי הוא השוגון, בעוד שהקיסר הוא דמות סמלית, בת לשושלת עתיקה וצאצא של אל השמש. המדינה מבוזרת, חקלאית, וסגורה למערב.
לכל מחוז (האן) יש שליט מקומי (דאימי) ששומר על כוחו באמצעות מעמד הסמוראים, הלוחמים המשכילים שנהנו מזכויות יתר, הורשו לשאת חרבות ולהינשא באפיריון, בתמורה לנאמנות מוחלטת לאדוניהם (דרך הלוחם - בושידו) עד כדי הקרבת החיים (חרקירי או ספוקו).
באמצע המאה ה-19 בתקופתו של הנשיא ביוקנן, נכפה על יפן להיפתח למערב בכח. אירוע זה מסמן את תהליך שקיעת השוגון ששיאו ברסטורציה של הקיסר מיג׳יי שהעביר את הכח מהשוגון לקיסר. הקיסר לא נעשה שליט יחיד אבל ביחד עם יועצים ומקורבים נהפך מדמות סמלית למנהיג העליון. השיטה הפידואלית בוטלה, מעמד הסמוראים עם הפריווילגיות שלו בוטלו גם כן. המדינה רוכזה והונהג חינוך חדש. דת השינטו אומצה כדת הרשמית ומקומו של הבודהיזם נדחק.
משלחות יפניות יצאו למערב על מנת ללמוד ממנו מתוך חשש שאילולא תדביק יפן את הפער עם המערב יהיה גורלה כשל סין (שהושפלה על ידי הבריטים במלחמות האופיום) או הודו. היפנים אימצו חלקים רבים מתרבות המערב בינהם הלבוש, היחס השלילי למין וכדומה. יפן קיבלה דגל משלה (דגל השמש העולה) כמו גם המנון. קריאת הניצחון ״בנזיי״ (יחי הקיסר לאלף שנים בראשי תיבות) הומצאה גם היא.
יפן נפתחה למערב, אימצה את החשמל רק 4 שנים לאחר תחנת הכח הראשונה שבנה אדיסון, את התעשייה, חלקים מהפילוסופיה המערבית, את הלבוש המערבי ועוד. במקביל, התחזקה יפן והחלה לראות בעצמה מעצמה שווה לסין ולדרוש התפשטות טריטוריאלית, בסדרה של מלחמות נגד סין, קוריאה ובסופו של דבר מלחמת רוסיה-יפן הרחיבה את שטחה, הפכה את קוריאה למדינת חסות שלה, סיפחה את טיוואן והפכה את מנצ׳וריה בסין לאיזור השפעה שלה.
הניצחון כנגד רוסיה היה תקדימי, והראשון מזה מאות שנים בהם הובס צבאי אירופי על ידי צבא אסיאתי. המלחמה הסתיימה בהסכם פורתסמות שנחתם בניו אינגלד בתיווכו של תיאודור רוזוולט שאף קיבל על כך את פרס נובל. היפנים זעמו על ההסכם שלא תאם בעיניהם את המצב בשדה הקרב.
בתחילת המאה ה-20 מת הקיסר מיג׳יי, סבו של הקיסר הירוהיטו. יפן הגיעה לתחילת המאה ה-20 כשהיא כבר כח אימפריאלי ששולט בחלקים במזרח אסיה, מעצמה כלכלית שזוכה לכבוד של מדינות אירופה ומדינה מלוכדת עם רוח לאומנית חזקה.
הסיפור של יפן מזכיר במידה כלשהי את גרמניה. כמו גרמניה, גם היא נעשתה מדינה תעשייתית וחזקה מאוחר יחסית למדינות כמו אנגליה, צרפת, פורטוגל וספרד (ואפילו ארצות הברית). לכן, חשה שגם לה מגיעה אימפריה. היחסים של יפן וגרמניה היו מורכבים, רוב הזמן היו טובים ויפן ספגה השראה רבה מגרמניה ובעיקר ממבנה השלטון, אבל במלחמת העולם הראשונה הצטרפה יפן בסופו של דבר למדינות ההסכמה ותקפה את הצי הגרמני ואף כבשה מספר איים מידיה של גרמניה.
הקיסר הירוהיטו, נכדו של הקיסר מיג׳יי קיבל את השלטן משנות העשרים.
לאחר המלחמה, הגיעה יפן לשולחן המו״מ כמנצחת ואף קיבלה מושב חשוב במועצת הביטחון של חבר הלאומים. אולם במסגרת הגבלות על גודל הצבא הוחלט כי צבאה יוגבל יחסית לארצות הברית, צרפת ובריטניה. ב-1931 פלשה יפן למנצ׳וריה על מנת לבלום את ניוסונתיו של מנהיג הרפובליקה הסינית ג׳אנק קאי-שק לאחד מחדש את סין.
העולם גינה את כיבוש מנצ׳וריה ולא הכיר בה, ויפן פרשה מחבר הלאומים. הגינוים הבינלאומים יחד עם ההצלחות הצבאיות חיזקו את הצבא וסייעו בדיכוי הקומוניזם. יפן שהיתה סוג של דמוקרטיה עם הצבעה חלקית לפרלמנט והגבלות על השלטון גלשה למשטר בו כוחו של הצבא רב יותר על חשבון הקיסר (שעדיף נחשב לצאצא האל), הבירוקרטיה והפרלמנט.
ב-1937 הרחיבה יפן את השליטה במנצ׳וריה ביפן. בעקבות הפרישה מחבר הלאומים התקרבה יפן לגרמניה. אולם החשש העיקרי של יפן היה מברית המועצות. עם תחילת מלחמת העולם השנייה והפלישה של גרמניה וברית המועצות לפולין, חתמה יפן על הסכם אי-תקיפה עם ברית המועצות. המלחמה באירופה רוקנה את דרום מזרח אסיה מכוחות אימפריאלים - בעיקר בריטים וצרפתים. יפן ראתה בכך הזדמנות לכבוש את השטחים האלו ולשחרר בעיניה את מזרח אסיה מהאדם הלבן.
ארצות הברית היתה מודעת לשאיפות האימפריאליות ולכן העבירה את בסיס הצי להוואי, והטילה חרם על יפן. יפן חששה שלא תוכל לעמוד בחרם יותר משנה או שנתיים, ומצד שני תוכל לשפר את מצבה הכלכלי מאוד אם תכבוש את המושבות האירופאיות עתירות המשאבים. היפנים גם זילזלו בחייל האמריקאי והעריכו שיוכלו לשחזר את הצלחתם במלחמת רוסיה יפן. לכן, החליטה היפן לנסות להוציא את הצי האמריקאי מפעילות במתקפת פרל הארבור. מוקדם יותר באותה השנה, כשגרמניה פלשה לרוסיה במסגרת מבצע ברברוסה, היטלר דרש מיפן להכריז מלחמת על ברית המועצות, אבל יפן סירבה. היטלר מעולם לא פגש את מנהיגי יפן לאורך כל המלחמה.
מי שניהל את יפן החל משנת 41 היה טוג׳ו, ובשנים האלו יפן הדרדרה יותר ויותר לדיקטטורה צבאית. אולם ההידרדרות היתה הדרגתית, לא חלק מאידיאולוגיה סדורה, ללא הפיכה ובשום שלב לא היה מנהיג אחד או אידאולוגיה אחת שמשכו את ההמון. ההגבלות על החופש תורצו כחלק מהמאמץ המלחמתי.
יפן פתחה בבליץ וכבשה את הפיליפינים מארצות הברית, את הודו-סין מוייטנאם, ואת כל המושבות האירופאיות עד הודו (מלבד תאילנד החופשית שהפכה למדינת בובות). היפנים נהגו באירופאים כמו גם באסיאתים הכבושים באותו אופן אכזרי שנהגו בסינים בננג׳ינג אחרי הפלישה למנצ׳וריה.
ארצות הברית השתקמה מהמתקפה על פרל הארבור, והחלה לכבוש את האיים באוקינוס השקט לכיוון יפן - סייפן, גואם, איוו-ג׳ימה וכו׳. הקרבות היו קשים והיפנים נלחמו עד טיפת הדם האחרונה. לכן, היה ברור שכיבוש יפן יעלה במספר רב מאות של אבידות. אחרי ועידת פוטסדם הטיל טרומן אולטימטום ליפן להיכנע או שיגיע אליה חורבן. טרומן לא הזכיר במפורש את פצצת האטום. ברית המועצות הכריזה גם היא מלחמה על יפן. היפנים חשבו להיכנע אבל לא בכל תנאי, ולא האמינו שברית המועצות תצטרף למתקפה. משהצטרפה ברית המועצות, גדל הלחץ על ארצות הברית לסיים את המלחמה ולהטיל שתי פצצות אטום על הירושימה ונגסקי. יפן נכנעה, ונפלה לכיבוש אמריקאי שנמשך עד סוף מלחמת קוריאה. הקיסר הירוהיטו שמר על מקומו אולם בפנייה לאנשים רמז שהוא לא נצר לאל השמש.
August 24, 2025
כתוב טוב ומעניין
March 28, 2017
היכרות טובה עם ההיסטוריה של המודרנית של יפן, מאז "פתיחתה" בידי הצי האמריקאי והרסטורציה של מייג'י לשיקומה לאחר מלחמת העולם השנייה.
Displaying 1 - 3 of 3 reviews