הממזר של אדי – ויליאם קובלסקי.
הוצאת כנרת , 2002 , 471 עמ'
תיאור סיפור חיו של בילי מאן , שזור בקורותיהם של 3 דורות במשפחת מאן –
האב : אדי, טייס שנהרג במלחמת ויאטנם.
הסב : תומס , יזם כושל לשעבר , מובטל ושיכור בהווה (מגדל את הילד).
סבא רבא : וילי , מייסד שבט מאן , חייל לשעבר, פילוסוף והוגה לעת מצוא.
בתרבות , וביהדות יש משמעות למילה ממזר – ילד שנולד לאישה נשואה מאחד שאינו בעלה – לכן, כאשר קוראים את ההתחלה של הספר לא ברור מדוע הספר נקרא "הממזר של אדי" ובכלל מדוע מכונה הילד ממזר ולא סתם " הילד של אדי מחוץ לנשואים". אבל , מאוחר יותר מתבררת המשמעות החברתית של הכינוי שנדבק בילד , למרות שאני מוכנה לגלות (מאחר שזה לא פוגם בסיפור) שהוא לא היה ממזר במובן שאנחנו מכירים.
בילי מאן , הונח על מפתן דלת הבית בחוותו של סבו. הסב למרות היותו שיכור כלוט ברוב הזמן ( לאחר כישלונו בעסקים במה שמכונה "הפיאסקו של היענים" , עליו לומד הקורא בפרקים הראשונים של הספר) מחליט לאמץ לחיקו את הילד וללמדו תרבות , דעת ובייחוד על קורות ומורשת המשפחה.
הפרק השני בספר מוקדש לתיאור חיי הסב , תומס, כרקע לעלילה. זה אחד הפרקים המשעשעים בספר.
יתר הספר מתאר את חיו של בילי , צמיחתו , מערכת יחסיו עם אנשים , עם נשים עד לכדי התפתחותו לאדם כמעט שלם בגיל 18. זהו סיפור התבגרות על כל רבדיה ויציאה מה"בועה" של הנאיביות והתמימות של החיים בחווה לעולם האמיתי .
סיפור חיו של בילי שזור בחיי אביו , סבו וסבא רבא . במקומות שנראים לסופר חשובים בספר , מובאות ציטטות מהיומן של הסבא רבא שנמסר למשמרת אצל יפני במלחמת העולם השניה. גלריית הדמויות בספר מעוררת התפעלות לא רק בגלל הגיוון של הדמויות האנושיות , אלא גם בגלל האינטראקציות שמתוארות בספר. מבלי להרגיש הקורא מתוודע להווי החיים בעיירה אמריקאית , לאנשים , למניעים , לתככים , למוסר שלהם ויכול לזהות דמויות סטראוטיפיות מהחיים כמו :דמות הרופא, דמות הספורטאי , דמות של זאת שנותנת, דמות הלוזרים השכונתיים ועוד.
הספר לא מתוחכם ולא מוליד הפתעות לקורא. למרות זאת (אולי אפילו משום כך) הספר נוגע ללב, זורם, קולח , בקטעים מסוימים משעשע ובקטעים אחרים עצוב. רואים שהסופר לא התיימר להיות מה שהוא לא ולכן הוא יוצר סוג של אוטנטיות ואינטימיות עם הקורא. יש בו מספר פנינים, כמו תיאור ההתבגרות המינית של הנער או תהליך הסוציאליזציה שהוא עובר. ויש בו צדדים גרוטסקים כמו "מבצע ההצלה של אנני" (כדי לא להרוס ,לא נקרא כך במקור אבל מי שיקרא או קרא יבין).
פנינה נוספת, היא הדיון שמייחד הסופר במסגרת הספר לספר "בעל זבוב" למשמעויות שלו ולקשר של בילי מאן והחיים שלו לתיאורים בספר הזה.
ההתחלה של הספר (מספר עמודים ראשונים) נראים כאילו כפויים ולא מתאימים לעלילה שמתפתחת מאוחר יותר, אבל אחרי שצולחים את ההתחלה המקרטעת בהצלחה נהנים .כמו בכל ספר ארוך , ישנם מספר שיאים כאשר אחרי כל שיא קיימת נטייה לדעיכת מה, אולם, הקצב חוזר ומתחדש.
אני נהניתי במיוחד מה"פיאסקו של היענים" ו"השומאכרים" אבל לא פחות נהניתי מהתיאורים המשעשעים על ההתבגרות המינית שלו.