What do you think?
Rate this book
הידרומניה
בעלה של מיה נעלם באורח מסתורי, המים במאגריה אוזלים, ובגופה צומחים חיים חדשים. מיה נאלצת לעשות צעד נואש, שיסכן את כל היקר לה אך גם יסייע לה, בסופו של דבר, לפענח את חידת היעלמו של בעלה. בעולם צמא לגשם, במדינה צחיחה שמתנהלות בה מלחמות עננים, היא מחליטה ליישם את המצאתו המהפכנית. בדרכה היא מוצאת חברים במקומות לא צפויים, מקימה עליה אויבים רבי עוצמה, בוגדת ונבגדת. המבול צפוי להגיע בעוד מספר שבועות, זמנה של מיה קצוב, וזקן בן 99, שחשב שכבר ראה הכול, מתאהב בה. "הידרומניה" ייקח אתכם למסע מסחרר בישראל של עוד מעט, בעתיד הלא רחוק, ישראל כפי שהיא עלולה להיות, האורבת לנו מתחת לקו השחור. על רקע אדמה חרוכה, משבר מים חריף ומציאות תאגידית דורסנית משייט אסף גברון במיומנות בין רומן מתח קצבי, מרענן ונועז, לסאטירה חברתית, סביבתית ופוליטית. בלשון שהיא בו בעת עכשווית וחדשנית, רבת המצאה ופיוט, הוא מאתגר ומגרה את הקורא לחשוב על המחר.
- GenresScience FictionFiction
220 pages, Paperback
First published January 1, 2008
3 people are currently reading
86 people want to read
About the author
Assaf Gavron
19 books49 followersAssaf Gavron grew up in Jerusalem, studied in London and Vancouver, and now lives in Tel Aviv. He is the author of four prize-winning novels (Ice, Moving, Almost Dead, and Hydromania), and a short story collection. Gavron is highly regarded for his translations into Hebrew of the work of novelists including Philip Roth, J.D. Salinger and Jonathan Safran Foer.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 15 of 15 reviews
November 25, 2023
QUANTUM OF SOLACE
La caduta di Tiberiade era diventata, come Gerusalemme, un lontano ricordo, un ulteriore passo verso una Israele sempre più ridotta e indebolita. Erano stati uccisi numerosissimi abitanti, si era persa una città molto importante e il problema idrico da serio era diventato critico.
Il fatto che Idromania sia scritta da un israeliano e in quella terra sia ambientato è l'unica ragione per cui l'ho letto: altrimenti, l’elemento distopico, il genere fantascientifico mi avrebbero tenuto lontano.
Come in Quantum of Solace, il secondo James Bond con Daniel Craig (sono un grande fan dei film con questo attore nei panni di 007), la lotta del mondo è per le riserve idriche. Qualsiasi altro aspetto, qualsiasi altra fonte energetica passa in secondo piano.
Gavron inizia l’azione del suo romanzo nell’aprile del 2067 e la fa durare quando basta per arrivare ai festeggiamenti per il centoventesimo anno di esistenza dello Stato d’Israele.
Stato che sotto l’attacco dell’esercito palestinese si è ridotto al solo lago di Tiberiade.
E ora, di paranoia, o immaginazione, ce ne vuole una buona dose per immaginare che tra cinquant’anni Israele sarà bombardata, quasi rasa al suole e conquistata dall’aviazione palestinese.
Proprio l’aviazione, poi. Quanto di più assurdo.
Il lago di Tiberiade nel nord d’Israele. Il lago, dove secondo i Vangeli Gesù camminò sull'acqua, si sta prosciugando e il governo sta provando a riempirlo con acqua di mare desalinizzata.
Come dicevo, l’acqua è il primo problema nel mondo del 2067, Israele incluso: tutti i bacini sono in mano a poche multinazionali che fanno il bello e soprattutto il cattivo tempo. Cattivo tempo nel senso che fanno piovere quando vogliono, programmano le precipitazioni, impongono il prezzo che vogliono, assetano chi vogliono.
Ido ha trovato il modo di riciclare l’acqua piovana, purificarla, conservarla e trasformarlo in bevanda d’eccellenza, ma non vuole cedere il brevetto a nessuno dei famelici gruppi che controllano il mercato. Per questo sparisce. Morto?
La città di Tiberiade, sulla riva dell’omonimo lago.
Rimane sua moglie Maya, bella bella, Gavron ce lo ripete, e diversi personaggi ce lo fanno capire nel momento in cui ne cercano e godono la bellezza.
Ci sono morti, ci sono pistole, e anche coltelli, c’è un po’ di giallo (la polizia gioca un ruolo importante), un po’ di thriller, molta fantascienza distopica (non lo è sempre?). Vince l’ambientazione, vince l’idea di far girare tutto intorno alla lotta per l’acqua: ma i personaggi sono piatti, poco sviluppati, per nulla sfaccettati.
E il finale è deludente.
Cesarea: la parte archeologica e sullo sfondo la città moderna, sul Mediterraneo.
La caduta di Tiberiade era diventata, come Gerusalemme, un lontano ricordo, un ulteriore passo verso una Israele sempre più ridotta e indebolita. Erano stati uccisi numerosissimi abitanti, si era persa una città molto importante e il problema idrico da serio era diventato critico.
Il fatto che Idromania sia scritta da un israeliano e in quella terra sia ambientato è l'unica ragione per cui l'ho letto: altrimenti, l’elemento distopico, il genere fantascientifico mi avrebbero tenuto lontano.
Come in Quantum of Solace, il secondo James Bond con Daniel Craig (sono un grande fan dei film con questo attore nei panni di 007), la lotta del mondo è per le riserve idriche. Qualsiasi altro aspetto, qualsiasi altra fonte energetica passa in secondo piano.
Gavron inizia l’azione del suo romanzo nell’aprile del 2067 e la fa durare quando basta per arrivare ai festeggiamenti per il centoventesimo anno di esistenza dello Stato d’Israele.
Stato che sotto l’attacco dell’esercito palestinese si è ridotto al solo lago di Tiberiade.
E ora, di paranoia, o immaginazione, ce ne vuole una buona dose per immaginare che tra cinquant’anni Israele sarà bombardata, quasi rasa al suole e conquistata dall’aviazione palestinese.
Proprio l’aviazione, poi. Quanto di più assurdo.
Il lago di Tiberiade nel nord d’Israele. Il lago, dove secondo i Vangeli Gesù camminò sull'acqua, si sta prosciugando e il governo sta provando a riempirlo con acqua di mare desalinizzata.
Come dicevo, l’acqua è il primo problema nel mondo del 2067, Israele incluso: tutti i bacini sono in mano a poche multinazionali che fanno il bello e soprattutto il cattivo tempo. Cattivo tempo nel senso che fanno piovere quando vogliono, programmano le precipitazioni, impongono il prezzo che vogliono, assetano chi vogliono.
Ido ha trovato il modo di riciclare l’acqua piovana, purificarla, conservarla e trasformarlo in bevanda d’eccellenza, ma non vuole cedere il brevetto a nessuno dei famelici gruppi che controllano il mercato. Per questo sparisce. Morto?
La città di Tiberiade, sulla riva dell’omonimo lago.
Rimane sua moglie Maya, bella bella, Gavron ce lo ripete, e diversi personaggi ce lo fanno capire nel momento in cui ne cercano e godono la bellezza.
Ci sono morti, ci sono pistole, e anche coltelli, c’è un po’ di giallo (la polizia gioca un ruolo importante), un po’ di thriller, molta fantascienza distopica (non lo è sempre?). Vince l’ambientazione, vince l’idea di far girare tutto intorno alla lotta per l’acqua: ma i personaggi sono piatti, poco sviluppati, per nulla sfaccettati.
E il finale è deludente.
Cesarea: la parte archeologica e sullo sfondo la città moderna, sul Mediterraneo.
May 27, 2023
לסקירה מפורטת בעבית, קישור לבלוג שלי -
https://sivi-the-avid-reader.com/הידר...
https://sivi-the-avid-reader.com/הידר...
October 22, 2019
כמעט כל ישראל נכבשה בידי פלסטין ויש מחסור חמור במים. מיה נאלצת להסכים להצעה מפוקפקת לקנות באופן בלתי חוקי שבב הזדהות של מישהו אחר והמעשה הזה יוביל אותה לשרשרת אירועים שבסופה תגלה לאן נעלם בעלה.
הרעיון של הדיסטופיה הזו מעניין והעלילה מותחת אבל מיה מעצבנת ולא אהבתי את פתרון התעלומה.
הרעיון של הדיסטופיה הזו מעניין והעלילה מותחת אבל מיה מעצבנת ולא אהבתי את פתרון התעלומה.
July 26, 2021
Het duurde lang voor ik in het verhaal zat. In het begin kwam dat doordat ik weinig tijd had om te lezen en daardoor maar een paar bladzijden had gelezen. Toch duurde het daarna ook nog lang voor ik echt in het verhaal zat. Dat komt omdat er allerlei termen worden gebruikt die niet bekend zijn en er ook geen verklarende woordenlijst bij zit. Ook is de setting van het verhaal anders dan ik gewend ben. Het verhaal speelt zich af rond 2050 in wat er dan nog over is van Israël. Toch kreeg het verhaal mij gisteren in zijn greep en wilde ik blijven lezen. Vanmorgen had ik daardoor dan ook zin om verder te lezen. Toen ik eenmaal bezig was, moest het boek ook uit. Het verhaal is interessant en werd op een gegeven moment zelfs spannend. Daarom ben ik blij dat ik in het begin heb doorgezet. Het einde is ook verrassend. Ik had dat niet aan zien komen. Toch is het wel een beetje een open einde, want je weet niet of Maja’s beslissing op de lange termijn goed uitpakt. Toch past het einde bij het verhaal. In de echte wereld weet je ook niet altijd hoe een beslissing op de lange termijn uitpakt en kies je voor iets wat je dan het beste lijkt.
Het onderwerp van het verhaal kan zeker op een gegeven moment actueel worden in de wereld met de alsmaar stijgende bevolking en klimaatveranderingen. Er zijn nu al mensen die niet makkelijk toegang hebben tot water en dat probleem kan alleen maar groter worden als alleen commerciële bedrijven nog toegang tot water hebben zoals in dit boek. Wat ook interessant is dat alle mensen een chip in hun arm hebben waarmee ze alles mee regelen. Spullen betalen. Toegang tot informatie. Ook is het meteen je identiteitsbewijs, dus je bent dag en nacht te volgen. Zulke chips zijn al in ontwikkeling. Dus zo gek is dat idee niet. Alleen kleven er zeker nadelen aan. Dat komt zijdelings ook in het boek naar voren. Daarom kan ik mij zeker voorstellen waarom in de echte wereld mensen daarop tegen zijn. In het boek is China de machtigste staat en hebben de VS en West-Europa minder macht gekregen. Nu is de situatie nog niet zo, maar je ziet al een verschuiving plaatsvinden. Dus de schrijver had in 2008, toen dit boek verscheen, zeker een vooruitziende blik. Toch hoop ik dat zijn visie over hoe de wereld er in 2050 uitziet niet uitkomt. Maar daardoor is het wel een interessant verhaal en zeker een aanrader om te lezen.
Het onderwerp van het verhaal kan zeker op een gegeven moment actueel worden in de wereld met de alsmaar stijgende bevolking en klimaatveranderingen. Er zijn nu al mensen die niet makkelijk toegang hebben tot water en dat probleem kan alleen maar groter worden als alleen commerciële bedrijven nog toegang tot water hebben zoals in dit boek. Wat ook interessant is dat alle mensen een chip in hun arm hebben waarmee ze alles mee regelen. Spullen betalen. Toegang tot informatie. Ook is het meteen je identiteitsbewijs, dus je bent dag en nacht te volgen. Zulke chips zijn al in ontwikkeling. Dus zo gek is dat idee niet. Alleen kleven er zeker nadelen aan. Dat komt zijdelings ook in het boek naar voren. Daarom kan ik mij zeker voorstellen waarom in de echte wereld mensen daarop tegen zijn. In het boek is China de machtigste staat en hebben de VS en West-Europa minder macht gekregen. Nu is de situatie nog niet zo, maar je ziet al een verschuiving plaatsvinden. Dus de schrijver had in 2008, toen dit boek verscheen, zeker een vooruitziende blik. Toch hoop ik dat zijn visie over hoe de wereld er in 2050 uitziet niet uitkomt. Maar daardoor is het wel een interessant verhaal en zeker een aanrader om te lezen.
July 8, 2017
אחרי שקראתי את הגבעה שמאוד אהבתי, הגעתי להידרומניה (שכרונולוגית קדם ל"הגבעה") עם צפיות גבוהות אולי גבוהות מדי. יכול להיות שקראתי אותו בזמן לא נכון, אבל החצי הראשון של הספר ממש לא זרם בעיני. יכול להיות שהתיאור העגום של העתיד, עם המבנה של הספר שמחבר אותנו לדמויות בהדרגה (בצירוף מצב רוח לא מתאים...) גרם לזה. אין שם במחצית הספר, הוא מקבל תנופה יפה, הסיפור הופך להיות מותח והכל מתרומם, הדמויות מתמלאות (ועדיין לא התחברתי לדמויות והן הרגישו לי רחוקות), המים מתמלאים, התובנות מעמיקות מעט, התיאורים הופכים מרזים וצחיחים לרוויים ויפים ולא יכולתי להניח את הספר עד לסיום - ולכן 4 כוכבים מבחינתי.
April 21, 2020
Wanneer drinkwater wereldwijd een steeds waardevoller product wordt, gaan verschillende waterconcerns met elkaar de strijd aan ten koste van de bevolking. China, Japan en Oekraïne beheersen in 2067 de watervoorraden op aarde en bepalen wanneer en waar er regen valt. Maja, zwanger van haar eerste kind, gebruikt een geheime en unieke methode voor de opvang en zuivering van water. Kan zij de strijd tegen de watergiganten aan?
In Hydromania schrijft Assaf Gavron over een wereld waarin de machtsverhoudingen compleet zijn verschoven en kapitalisme hoogtij viert. Ook van privacy is er geen sprake, aangezien iedere beweging geregistreerd wordt door middel van een verplichte silititachip in de bovenarm. Waterschaarste en technologische snufjes onderdrukken de bevolking stelselmatig.
Gavron schetst een beangstigende, maar realistische toekomst. Het verhaal bevat voor ieder wat wils: er wordt een poging gedaan een moord en een verdwijning op te lossen, Maja is zwanger van haar eerste kind, er wordt een compleet waterzuiveringssysteem ontwikkeld en nog veel meer. Ik genoot van deze intrigerende roman gesitueerd in Israël met een sterke vrouw in de hoofdrol.
Mijn complete recensie lees je op Boekvinder.be.
In Hydromania schrijft Assaf Gavron over een wereld waarin de machtsverhoudingen compleet zijn verschoven en kapitalisme hoogtij viert. Ook van privacy is er geen sprake, aangezien iedere beweging geregistreerd wordt door middel van een verplichte silititachip in de bovenarm. Waterschaarste en technologische snufjes onderdrukken de bevolking stelselmatig.
Gavron schetst een beangstigende, maar realistische toekomst. Het verhaal bevat voor ieder wat wils: er wordt een poging gedaan een moord en een verdwijning op te lossen, Maja is zwanger van haar eerste kind, er wordt een compleet waterzuiveringssysteem ontwikkeld en nog veel meer. Ik genoot van deze intrigerende roman gesitueerd in Israël met een sterke vrouw in de hoofdrol.
Mijn complete recensie lees je op Boekvinder.be.
April 12, 2018
Ein seltener SF-Roman aus Israel. Der Autor hat sich mit dem Roman "Ein schönes Attentat" im deutschen Sprachraum bereits einen Namen gemacht.
Es gibt viele menschliche Verwicklungen, ungeklärte Todesfälle, interessante Charaktere in diesem Roman. Gavron beschreibt die Dorfbewohner mit Sympathie, wird aber nicht sentimental. Der Zukunftsentwurf allgemein hat viele interessante Details, und lässt doch dem Leser viel Freiraum. Als SF-Leser hätte ich mir gewünscht, mehr über den Umgang mit dem Wassermangel zu erfahren.
Der Kampf ums Wasser ist in Israel/Palästina schon längst entbrannt. Und auch weltweit wird Trinkwasser zu einem immer kostbareren Gut. Insofern ein aktueller, ja immer aktueller werdender Roman, der zudem noch spannend und gut erzählt ist.
Ein Anmerkung noch am Rande: Ich vermute, dass sich der Autor (Jahrgang 1968) hat in der Figur des fast hundertjährigen Dichter Assafchi, der zu den wenigen Figuren mit Namen ohne Bezug zu Wasser gehört, sich selbst in den Roman eingebracht hat, gewissermaßen als Verbindungsglied der Gegenwart zur fiktiven Zukunft. Gavron zeigt bei diesem Scherz mit höherer Bedeutung viel Selbstironie, denn der Greis ist in Kauz, der immer noch schöne Frauen umgarnt.
Es gibt viele menschliche Verwicklungen, ungeklärte Todesfälle, interessante Charaktere in diesem Roman. Gavron beschreibt die Dorfbewohner mit Sympathie, wird aber nicht sentimental. Der Zukunftsentwurf allgemein hat viele interessante Details, und lässt doch dem Leser viel Freiraum. Als SF-Leser hätte ich mir gewünscht, mehr über den Umgang mit dem Wassermangel zu erfahren.
Der Kampf ums Wasser ist in Israel/Palästina schon längst entbrannt. Und auch weltweit wird Trinkwasser zu einem immer kostbareren Gut. Insofern ein aktueller, ja immer aktueller werdender Roman, der zudem noch spannend und gut erzählt ist.
Ein Anmerkung noch am Rande: Ich vermute, dass sich der Autor (Jahrgang 1968) hat in der Figur des fast hundertjährigen Dichter Assafchi, der zu den wenigen Figuren mit Namen ohne Bezug zu Wasser gehört, sich selbst in den Roman eingebracht hat, gewissermaßen als Verbindungsglied der Gegenwart zur fiktiven Zukunft. Gavron zeigt bei diesem Scherz mit höherer Bedeutung viel Selbstironie, denn der Greis ist in Kauz, der immer noch schöne Frauen umgarnt.
July 29, 2025
Anno 2067. Il mondo è alle prese con una grave crisi idrica. L'acqua è sotto il controllo di potentissime multinazionali che lucrano su di essa ai danni della povera gente che non può permettersi neanche di sudare per cercare di consumare meno acqua possibile.
Ido, un giovane e brillante ingegnere israeliano inventa un sistema di depurazione dell"acqua piovana che potrebbe permettere a chiunque di procurarsela autonomamente e quasi gratuitamente. Ido è un idealista che non vuole, proprio per nulla al mondo, vendere alle multinazionali il proprio brevetto. Ma quando crede di aver trovato la giusta via per realizzare il suo progetto, scompare misteriosamente. Ido è sposato con Maya la quale conosce gran parte del progetto del ji-ji, il sistema di depurazione dell'acqua ideato dal marito che sfrutterà per approvvigionare d'acqua il proprio villaggio, raggirando le multinazionali.
Nel 2067, Israele sarà stato quasi completamente conquistato militarmente dai palestinesi ma questo aspetto rimane stranamente in secondo piano nella narrazione e sembra quasi che non abbia avuto alcuna influenza sulla vita degli Israeliani. È invece molto lucido e profetico il discorso sulla carenza d'acqua (e sulle conseguenze che ciò implicherà) che interesserà, probabilmente, l'intero pianeta in un futuro non molto lontano.
Idromania è anche un ottimo thriller che tiene il lettore in uno stato di tensione crescente. C'è una linea narrativa principale (ambientata al tempo presente della storia) che si alterna a dei flashback che aggiungono ogni volta un tassello in più sulla vita di Maya e Ido fino a svelare cosa è accaduto al giovane ingegnere. Un romanzo affascinante nonostante che nella parte finale sia un po' troppo sbrigativo in alcuni aspetti. E con una conclusione destinata a far discutere.
Ido, un giovane e brillante ingegnere israeliano inventa un sistema di depurazione dell"acqua piovana che potrebbe permettere a chiunque di procurarsela autonomamente e quasi gratuitamente. Ido è un idealista che non vuole, proprio per nulla al mondo, vendere alle multinazionali il proprio brevetto. Ma quando crede di aver trovato la giusta via per realizzare il suo progetto, scompare misteriosamente. Ido è sposato con Maya la quale conosce gran parte del progetto del ji-ji, il sistema di depurazione dell'acqua ideato dal marito che sfrutterà per approvvigionare d'acqua il proprio villaggio, raggirando le multinazionali.
Nel 2067, Israele sarà stato quasi completamente conquistato militarmente dai palestinesi ma questo aspetto rimane stranamente in secondo piano nella narrazione e sembra quasi che non abbia avuto alcuna influenza sulla vita degli Israeliani. È invece molto lucido e profetico il discorso sulla carenza d'acqua (e sulle conseguenze che ciò implicherà) che interesserà, probabilmente, l'intero pianeta in un futuro non molto lontano.
Idromania è anche un ottimo thriller che tiene il lettore in uno stato di tensione crescente. C'è una linea narrativa principale (ambientata al tempo presente della storia) che si alterna a dei flashback che aggiungono ogni volta un tassello in più sulla vita di Maya e Ido fino a svelare cosa è accaduto al giovane ingegnere. Un romanzo affascinante nonostante che nella parte finale sia un po' troppo sbrigativo in alcuni aspetti. E con una conclusione destinata a far discutere.
September 15, 2025
יותר טוב משציפיתי, ורק הסוף-סוף היה פתאומי מדי ולא ממש מספק
May 28, 2021
עולם אפוקליפטי עתידי ותעלומה כרוכה בסיפור.
סין היא ה-מעצמה עם כוח, יפן מזנבת בה עם הטכנולוגיה. ארצות הברית ואירופה הפכו למשניות. גיאו פוליטית נוצרו גושים חדשים. חירויות הפרט נרמסות ברגל גסה.
אבל הממשלות אינן הכוח האמיתי אלא שלושת תאגידי המים הענקיים והכוחניים- אוהיה, וויזי וגובוגובו החולשים על מקורות המים בכדור הארץ. אגמים, נחלים, נהרות, אגני ניקוז ומשקעים. הם בעלי השררה, מוכרים את המים ביוקר והצליחו לחוקק נגד אנשים פרטיים בעלי ידע המייצרים מים לצריכה ומכירה כמו אידו- בעלה של מיה ואחיו של צ'וי.
שבבים זעירים מתחת לעור הזרוע הם חובה ומשקפי טויוטה-די הפכו לחזות הכל. מכילים את כל המידע על האדם ובעזרתם מבצעים פעולות יומיומיות ומאפשרים מעקב. בנגיעה בזרוע ניתן לדעת מיידית מה השעה והטמפרטורה. המשקפיים מאפשרים תקשורת והאנושות תלויה בהם ובשבבים. הרפואה מאפשרת חיים ארוכים יותר.
קפיצה לאזורנו. ישראל במצב נואש. הפלסטינים השתלטו על רובה, ערים מרכזיות נחרבו באמצעות טילים מתקדמים. חלק מהכינרת נכבש ושתי הערים המרכזיות הן טבריה וקיסריה ולבסוף השנייה. אנשים מתגוררים בין היתר במשחתות רוסיות ישנות שהוסבו למגורים עלובים וצפופים, מי שיכולים בהתאם למעמדם ואמצעיהם חיים בתנאים עדיפים. מקלחות מוגבלות בזמן כשעשר דקות הן צ'ופר. כמו בעולם, משקעים הופכים לאמצעי חשוב ביותר לאגירת מים. אידו שאינו מוכן להיכנע לתאגיד דורסני מנצל ידע הנדסי לפיתוח מערכת קליטת וסינון משקעים, ג'י.גי'. מתחת לרדאר. הטכנולוגיה מאפשרת לדעת מתי והיכן ירדו גשמי ברכה ולשנות אם צריך.
כשאידו נעלם בנסיבות מסתוריות מיה בהריון עם 'האפונה' כפי שהיא קוראת לה בחיבה. מתארחת אצל אחיה ומשפחתו בכפר ומתנדבת לתכנן ולבצע מערכת אגירת מי הגשם המתקרב כשיש לה מתנגדים חריפים ובעיקר אשד, ה'נמסיס' האגרסיבי ביותר. שלא ברצונה היא נקלעת לתככים הנוגעים לאידו ואחיו, חברם דגי, נצח וגורמים אינטרסנטים בתאגידים. מוות ומזימות, תעלומה מרתקת המתבררת לאיטה בעזרת המשטרה עם הפתעות וטוויסטים. העלילות מתפתחות במקביל- הפרטים המתבהרים והחקירה בצד המציאות הקשה ומאמצי מיה במושב.
דמות חביבה ומכמירת לב היא אספג'י בן ה-99 הרוחש חיבה למיה וזוכר בגעגועים את הימים ההם. היו חירויות, יכולת לשתות מה שרצית ולעשן בלי חשבון ולא תחליפים מלאכותיים. לפתוח ברז ולמלא קומקום ואמבטיה בלי רגשי אשמה על הבזבוז והידיעה שתאגיד כוחני חולב אותך.
המחבר היטיב לשלב את העולם העתידני הקודר עם עלילה בלשית מפתיעה למדי בספר שונה בסגנונו.
מושגים בעלי צליל יפני, שמות עם אסוציאציות למים.
"אבל לא רק קוקה קולה נעלמה. נעלמה גם הצעקה, הדרישה, המחאה,נעלם החופש להחליט שהעשן בריאותיך הוא האוויר שאתה רוצה לשאוף...שקוביה חומה ומתוקה היא תמצית העונג הקיומי ולעזאזל השיניים וחגורת השומן.."
סין היא ה-מעצמה עם כוח, יפן מזנבת בה עם הטכנולוגיה. ארצות הברית ואירופה הפכו למשניות. גיאו פוליטית נוצרו גושים חדשים. חירויות הפרט נרמסות ברגל גסה.
אבל הממשלות אינן הכוח האמיתי אלא שלושת תאגידי המים הענקיים והכוחניים- אוהיה, וויזי וגובוגובו החולשים על מקורות המים בכדור הארץ. אגמים, נחלים, נהרות, אגני ניקוז ומשקעים. הם בעלי השררה, מוכרים את המים ביוקר והצליחו לחוקק נגד אנשים פרטיים בעלי ידע המייצרים מים לצריכה ומכירה כמו אידו- בעלה של מיה ואחיו של צ'וי.
שבבים זעירים מתחת לעור הזרוע הם חובה ומשקפי טויוטה-די הפכו לחזות הכל. מכילים את כל המידע על האדם ובעזרתם מבצעים פעולות יומיומיות ומאפשרים מעקב. בנגיעה בזרוע ניתן לדעת מיידית מה השעה והטמפרטורה. המשקפיים מאפשרים תקשורת והאנושות תלויה בהם ובשבבים. הרפואה מאפשרת חיים ארוכים יותר.
קפיצה לאזורנו. ישראל במצב נואש. הפלסטינים השתלטו על רובה, ערים מרכזיות נחרבו באמצעות טילים מתקדמים. חלק מהכינרת נכבש ושתי הערים המרכזיות הן טבריה וקיסריה ולבסוף השנייה. אנשים מתגוררים בין היתר במשחתות רוסיות ישנות שהוסבו למגורים עלובים וצפופים, מי שיכולים בהתאם למעמדם ואמצעיהם חיים בתנאים עדיפים. מקלחות מוגבלות בזמן כשעשר דקות הן צ'ופר. כמו בעולם, משקעים הופכים לאמצעי חשוב ביותר לאגירת מים. אידו שאינו מוכן להיכנע לתאגיד דורסני מנצל ידע הנדסי לפיתוח מערכת קליטת וסינון משקעים, ג'י.גי'. מתחת לרדאר. הטכנולוגיה מאפשרת לדעת מתי והיכן ירדו גשמי ברכה ולשנות אם צריך.
כשאידו נעלם בנסיבות מסתוריות מיה בהריון עם 'האפונה' כפי שהיא קוראת לה בחיבה. מתארחת אצל אחיה ומשפחתו בכפר ומתנדבת לתכנן ולבצע מערכת אגירת מי הגשם המתקרב כשיש לה מתנגדים חריפים ובעיקר אשד, ה'נמסיס' האגרסיבי ביותר. שלא ברצונה היא נקלעת לתככים הנוגעים לאידו ואחיו, חברם דגי, נצח וגורמים אינטרסנטים בתאגידים. מוות ומזימות, תעלומה מרתקת המתבררת לאיטה בעזרת המשטרה עם הפתעות וטוויסטים. העלילות מתפתחות במקביל- הפרטים המתבהרים והחקירה בצד המציאות הקשה ומאמצי מיה במושב.
דמות חביבה ומכמירת לב היא אספג'י בן ה-99 הרוחש חיבה למיה וזוכר בגעגועים את הימים ההם. היו חירויות, יכולת לשתות מה שרצית ולעשן בלי חשבון ולא תחליפים מלאכותיים. לפתוח ברז ולמלא קומקום ואמבטיה בלי רגשי אשמה על הבזבוז והידיעה שתאגיד כוחני חולב אותך.
המחבר היטיב לשלב את העולם העתידני הקודר עם עלילה בלשית מפתיעה למדי בספר שונה בסגנונו.
מושגים בעלי צליל יפני, שמות עם אסוציאציות למים.
"אבל לא רק קוקה קולה נעלמה. נעלמה גם הצעקה, הדרישה, המחאה,נעלם החופש להחליט שהעשן בריאותיך הוא האוויר שאתה רוצה לשאוף...שקוביה חומה ומתוקה היא תמצית העונג הקיומי ולעזאזל השיניים וחגורת השומן.."
March 23, 2017
Beängstigendes Szenario, das durchaus realistisch ist. Auch spannend geschrieben. Aber literarisch nicht sehr gut oder anspruchsvoll. Die Figuren bleiben z.T. seltsam blass, die Geschichte ist nicht sehr dicht.
January 20, 2021
decent movie script, bad literature.
January 27, 2023
A very fresh book. I love how Assaf manages to make this book painful to the Israeli reader on every pane he can think of- militarily (Palestinians defeat Israel in several conflicts), political (I think there's not a single mention of a political party in this book- and how can Israelis live without politics?), religious (don't think there are more then few mentions of religious people in the book), water security (the main theme of the book), capitalism (Israel [& the rest of the world] is controlled by several companies), foreign relations (USA became second fiddle to China). I must've forgot few more but you get the idea- the Israel of that time is super different from when the book was written & it'll make every Israeli cringe at all or at least some of these nightmare scenarios.
The plot itself isn't too complicated- a little bit of detective & some fiction but it flows seamlessly, engaging & interesting
The plot itself isn't too complicated- a little bit of detective & some fiction but it flows seamlessly, engaging & interesting
August 27, 2018
Plausibel verhaal over de nabije toekomst waar watergiganten het voor het zeggen hebben. Hoewel in dit boek voorspeld wordt dat er in 2050 sprake zal zijn van een wereldwijde verstoring in de kringloop van het water, waardoor de waterbedrijven de macht 'min of meer' over nemen van de overheid, stemt het boek positief.
Displaying 1 - 15 of 15 reviews