"ניו יורק היא מקום טוב לאי־זוגיים. כאן אף אחד לא ישאל אותה כמה ילדים יש לה ואיך זה שבחורה בגילה עדיין בגפה. היא נכנסת לאולם הקולנוע לבד, היא יושבת לבד בבית קפה, וביום ההולדת שלה, עד כמה שזה עלול להישמע מוזר, היא מזמינה לעצמה מקום אחד במסעדה, וזה כל כך בסדר כאן להזמין Table for one. למרות שמיום הולדת ליום הולדת היא נעשית מוטרדת. והבדידות — הבדידות הפכה להרגל ושינתה אותה. יותר ממה שהמוות שינה אותה." איילנד וליב הם שני ישראלים עם שמות משונים שנפגשים בניו יורק. לשניהם לב שבור, זיכרונות מרים, ושניהם מתגוררים באפר ווסט סייד. איילנד מקווה למצוא ברחובות ניו יורק אנונימיות ושִכחה, ליב מחפשת אחר הקסם והסוד של אחורי הקלעים בסצנות קולנוע המצולמות בעיר הגדולה, ושניהם, ביחד ולחוד, רודפים אחר חלום חמקמק. הם נפגשים לגמרי במקרה בבית קפה שכונתי, כשליב מפילה סנדוויץ´ רוסטביף עסיסי ישר על המכנסיים של איילנד. זהו ספרה השני של ורד שנבל, ספרה הראשון עכשיו אפשר להתחיל ראה אור בהוצאת כנרת זמורה בשנת 2013, זכה בביקורות מצוינות והיה לרב־מכר.
ליב ואיילנד מגיעים לניו יורק מהארץ מתוך בריחה וניתוק מוחלט מעברם. הם מצטרפים לשלל דמויות אחרות כמו ניסן, שגם הן בורחות. ובתוך אימפריית הבודדים הזו, נבנה היחד, הקירבה והאנושיות.
אחרי פרק או שניים נשאבתי לעלילה למרות שלעיתים הסופרת מטרחנת את עצמה וחוזרת על פרטים ידועים מהעלילה של הדמויות. ליב ואיילנד שניהם דמויות בודדות בעיר שבה בדידות היא דרך חיים. החיבור בינהם מפתיע ואפילו לא אמין במידה מסויימת אבל דווקא חוסר האמינות הזה ואי נכונותה של הסופרת לרצות את הקוראים הופכים את הקריאה ואת הסיפור למריר מתוק ולשואבים כל כך.
Cliched and chaotic plot. Terrible and lazy writing with basic grammer mistakes and short choppy sentences. Sometimes felt descriptive in all the wrong places. Would have read another hundred pages for a better background on why these characters fall for each other and a more cohesive ending.
ספר מדהים ומקסים! נהניתי מכל רגע, הכתיבה יפיפייה, הדמויות מסקרנות ומעניינות, לא רציתי לסיים אותו. יש לו מעין קסם מיוחד, והכתיבה של ורד ייחודית ומצחיקה.
ליב ואיילנד הכירו במקרה בדיינר ניו-יורקי ידוע, בו צולמו סצנות לסרטה של נורה אפרון- 'יש לך הודעה'. לא בליינד דייט או פגישה מקרית. היא היתה המלצרית במסעדה של ניסן, הוא המתין לארוחה. הדמיון שלו לכוכב בראדלי קופר היה מפתיע. לא מרוכזת נתקלה בשולחן וכריך הרוסטביף עם התוספות נפל על מכנסיו. שלושה ישראלים בגפם בניו יורק. לכל אחד סיפור. אנשים שחוו אכזבה, כאב ואבדן. מי שרצו להתרחק מהארץ בגלל מה שהשתבש בחייהם, להתנתק מישראל הדביקה. להשאיר מאחור את הטראומה האישית. כמהים לריחוק, ל'לבד' ולו לזמן מה. לאו דווקא בדידות מעיקה. קל להיות אנונימי בניו יורק. להשתלב בזרם אלפי הולכי הרגל הגודשים את העיר. אדם יכול להיות הכי לבד ופרטי באנונימיות הנוחה הזו. לא יחטטו לך בחיים וייכנסו לך לנשמה כמו בארץ. לא ירימו גבה כשתבקש להזמין A table for one במסעדה. לא ישאלו בת שלושים פלוס מדוע טרם נישאה. זה מתאים לשלושתם. לניסן הוותיק בעיר הגדולה, עשרות שנים. ליב כארבע ואיילנד שרק הגיע עם כלבו האהוב ועתיד ללמוד מהר שלא כדאי להפר חוקים עירוניים ומי שקובע בבניין מגורים זה ה'בורד' (מועצה) הכל יכול. במקרה שלהם זו דונה. התחביב של ליב הוא צילום סטים של סרטים מאחורי הקלעים, בהם אחד בכיכובם של קופר וג'ניפר לורנס. חלומה הוא להתקבל לבית ספר למשחק. איילנד זקוק למרחק מהארץ לאחר שברון הלב שגרמה לו איילה. איילה שלו. לא רק כשייכות, גם שם משפחתה, במלעיל- Ayala Shelo. ובעיר הענק הגדושה ב'לבדים' הנשמות הפגועות מגלות זו את זו, מעורות ונוברות אחת בחיי השנייה. מוצאות איזה ניצוץ וקרבה. חולקות דירה לאחר שליב נאלצה לעזוב את שלה. יש בספר משהו חביב ועם זאת תמים וטאץ' סכריני. לעתים איטי ונמרח. הפיג'מות של ליב, הספגטי שמבשל איילנד. המעברים בין מערכות היחסים השונות יכולים להית חדים למדי. ליב ואיילנד, איילנד ואיילה, ליב ומודי. ישראל וניו יורק. הווה ועבר. לא כל כך התחברתי לסגנון הכתיבה.