סוגרים את הים

by Yehudit Katzir, יהודית קציר

ספרה הראשון של יהודית קציר, שהוכר מיד כהבטחה גדולה וגם כמימוש של כשרון בשל. עוד טרם ראה אור כבר הוכתרו הנובלות והסיפורים שבו בפרס 'עיתון 77', בפרס אקו"ם בעילום שם, ובפרס היצירה של קרן ת"א. על הסיפור "דיסניאל" כתבו אורפז, באר וזיוה שמיר כי הוא "עשוי להעמיד את המספרת בשורה הראשונה של כותבי הפרוזה הצעירים"; וחיים באר כתב: "לרגע חסד שכזה ממתין כל מי שאוהב באמת ובתמים את הספרות העברית... שליטה מעוררת השתאות בחוקיה של הנובלה, יכולת סיפורית רגישה ובוגרת..." ואכן, הספר הוא חגיגה של מצבים ודמויות ססגוניים, ויש בו פנטזיה, חמלה אנושית והומור משוחרר, הכתובים בלשון עשירה, מתוזמרת היטב, שאינה מתביישת להיות קריאה מאוד.


הדמויות הראשיות של קציר, שדרכן נמסר הסיפור, יש להן תמיד דמות-שכנגד כמין מודל להזדהות, שבאמצעותה הן שוגות בפנטזיה, ובה הן כמו מבקשות להיבלע. הן מאמצות את חלומה וגם מתאהבות בה. הכניסה לנעליה השאולות מביאה להן כוח חיים, הבטחה לקשר נצחי ולפרויקט משותף. אלא שהדמות המבטיחה מתגלה כחלולה, "שרלטנית", או שהיא פורשת אל חיים משלה.


קציר מפליאה לרקום את פרטי ההתרחשות ויוצרת פרוזה רב-מפלסית, מתוחכמת, עתירת הדהודים לסרטים וליצירות ספרות, ועם זאת ספונטנית ואנושית מאוד. אין פלא שספרה זכה לא רק לשבחים חסרי-תקדים של הביקורת, אלא גם להצלחה מסחררת בקרב הקוראים.


הנובלות והסיפורים הכלולים בספר: "שלאף שטונדה", "הנעליים של פֶליני", "דיסניאל", "סוגרים את הים". כולן ראו-אור בנוסח מחודש בספרי הספריה הקטנה 'סיפורי חיפה' ו'סיפורי תל-אביב'.

Genres: Short Stories, Fiction, Israel

153 pages, Paperback

First published April 1, 1992

Reviews

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

"סוגרים את הים" מאגד 4 נובלות : שלאפשטונדה, הנעלים של פליני, דיסניאל וסוגרים את הים.

אני חושבת שקראתי את הספר בעבר אבל לא זכרתי את התכנים לכן החלטתי לחזור אליו.

קשה למצוא קו עלילתי שמאחד בין הנובלות למעט תחושת האכזבה וההחמצה המשותפת לכולם.

הנובלה שהרשימה אותי מכולן שלאפשטונדה עוסקת בבני דודים שמגיעים להלוויה. הבחורה ששמה לא מצויין נזכרת בהחמצה הגדולה שביחסיה עם בן דודה שאולי כאשר האירוע המכונן של הנובלה הוא גילוי המיניות המשותפת שלהם בגיל 12 - 13 והמעשה המגונה שאינו מפורט, שעשה חבר המשפחה אלברט בשאולי. המחברת אינה מתעכבת על טיבו של מעשה זה אך תוצאותיו, איבוד התמימות של הילדים ואובדן החברות העמוקה שחלקו, חוזרים וצפים בזיכרונות האישה שנזכרת בשעות הצהרים הנעימות שחלקה עם בן דודה כשהסבא והסבתא היו נחים את מנוחת הצהרים.

בסיפור הזה ישנם עוד רבדים כמו החיים בקרב ניצולי השואה, הדימוי של היטלר בקרב הילדים והאהבה העמוקה שבין הסב לסבתא.

את הסיפור מלווה גם תחושת אשמה כבדה שנובעת מאקט ניסיון ההרעלה שביצעו הילדים, שביקשו לנקום באלברט.

אובדן התמימות של הילדים כל כך חד ובוטה שהוא נוגע ללב.

לטעמי יהודית קציר לא הצליחה לחזור על ההישג הספרותי שלה ביתר הנובלות שבקובץ.

בנעליים של פליני מתוארת מלצרית שחלומה להיות שחקנית קולנוע ולצאת מהקיום הבנאלי שלה. כשהיא פוגשת במאי קולנוע שמציע לה להיות השחקנית הראשית בסרט הידישאי שהוא מפיק היא מיד מתפתה להאמין שזו הגאולה שלה וכך היא מלווה אותו בנסיונותיו לגייס כסף להפקת הסרט.

בדיסניאל מתוארת משפחה דיספונקציונלית מעינייה של ילדה שרואה כיצד מערכת היחסים של הוריה מתפרקת על רקע הרומאן שניהלה אימא שלה עם גבר שחלם להקים את דיסנילנד בישראל. חלומו כמובן לא מתגשם ובנוסף, המשפחה מתפרקת.

קראתי את הנובלה הזו בעבר וזכרתי שהיא הרשימה אותי. בדיעבד אני לא מצליחה לשחזר את הקסם שהיא הילכה עלי.

בנובלה האחרונה על שמה נקרא הספר מתואר יום בחייה של מורה בשם אילנה, שמחליטה לקחת יום מחלה אחד בכל שנותיה כמורה ולנסוע לתל אביב לפגוש את חברתה כוכבת תיאטרון. הנובלה מתארת כיצד היום שמתחיל בצפייה והתרגשות מביא עימו אט אט מועקה כבדה שמגיעה לשיאה בעובדה שהחברה מגיעה באיחור של שעתיים למפגש ולאורכו היא למעשה מרוכזת בעצמה.

בכל הסיפורים בקובץ, הדמויות חולמות על מציאות אחרת ואינן מצליחות לממש את החלום שלהן. הפער בין המציאות שבה הן מתקיימות למציאות האחרת יוצר אכזבה ואפילו תחושת אובדן מסויימת.

[Zek · Rating 5 out of 5]

ספר ביכורים מהמם של יהודית קציר, הכולל סיפורים קצרים, בו כל סיפור הוא סוג של פנינה נדירה.
ובראשם ״שלאף שטונדה״ שמהדהד בראשי ואינו מרפה... פשוט כתיבה יפיפיה.
בכלל, לדעתי החיפאים ילידי שנות השישים צפויים להתמוגג מהסיפורים ה״חיפאים״ שתוך כדי קריאה בהם הרגשתי שהסופרת המוכשרת הזו ממש כתבה את זיכרונותיי שלי...
ותודה מיוחדת לסיוי על ההמלצה החמה על ״שלאף שטונדה״ ✨❤️💫

[shahar]

My second Yehudit Katzir book. The vignettes were all the sort of writing I am into right now: a little postmodern, with narrators who are tortured young women, yearning for something more. Unsure if it was intentional, but the title vignette strongly reminded me of Virginia Woolf's Mrs. Dalloway, and I lapped it up in one sitting during my lunch hour.

[Eithan · Rating 5 out of 5]

Except the story "הנעליים של פֶליני" all the other stories are just outstanding, sharp, hitting you in the guts all the wile using such a pure language that it creates an amazing atmosphere

[Efrat · Rating 5 out of 5]

One of Israel's best contemporary writers. Fresh, surreal, and must it always be disturbing? (guess it must!)

[Yaari · Rating 5 out of 5]

טל לא לכעוס עליי שקראתי יהודית קציר בלעדייך