"הילד חי עם אמו באוסטרליה. ילד הפוך, אני קורא לו ביני לביני, מאחר שהוא חי בחצי הכדור הדרומי. הכינוי הזה מרחיק אותו ממני, הופך אותו לקוריוז. לא ראיתי אותו שלוש שנים, מאז שהיה בן ארבע.
שנה רודפת שנה, במהירות שקשה לתאר, ואזלו לי כבר התירוצים. אני חייב לראות אותו לפני שאאבד אותו. אנחנו נפגשים בסקייפ, יושבים מול המסכים ורוב הזמן שותקים, כי אני לא יודע איך למשוך אותו בלשון. זה לא נקרא קשר."
כך מתחיל וידויו הנוקב, האכזרי, של הילל, אב המתוודע לבנו הקטן לאחר שנים של התנכרות. המצב המסובך שאליו הוא נקלע הרחק מביתו – קרוע בין אהבת חייו, אליס, לבין ענת, אם ילדו הלא צפוי – מעמיד אותו מול משימה שנראית מעל ומעבר לכוחותיו: לפעול על פי תוכנה רגשית חדשה.
בכפל ראייה מרתק ולא שיגרתי - המורכב ממבט חסר רחמים מבפנים וממבט מהורהר מבחוץ – מתאר גיבור הספר את הקרבות המרים בזירה הלא מוכרת, כשמצד אחד של המתרסם ניצבת כמו תמיד, האישה, ומצידו השני – הילד המאוחר. זהו מאבק איתנים, התובע ממנו להתגבר על חולשותיו ובתמורה להיחשף לעוצמות ולרגעי קסם נדירים.
הספר כביכול נהדר - דמויות האב ובנו והסיפור שביניהם מפותחים ומעניינים. הכתיבה מעמיקה בשאלות פילוסופיות של מהי המציאות וכיצד היא נוצרת, בבחינת היכולת לנתינה והורות, ועוד שאלות ונושאים חשובים. הכתיבה ממש נפלאה. אז למה בכל זאת רק שני כוכבים? כי הספר עורר בי יותר ויותר אי נוחות ככל שהתקדם ולא נהניתי מקריאתו. בשלב מסויים התחלתי להבין מדוע - הרומן מלא בדמויות נשים, אך כולן מתוארות ככלי קיבול לתשוקותיו של הילל, האב, ובכולן הוא משתמש באופן אינסטרומנטלי בלבד. לגבי כולן יש התמקדות במראן החיצוני ובכמה טובות הן במיטה, ודמותה של אהובתו של הילל, זמרת מהוללת ומצליחה, מתוארת באופן דמוני ממש - כמכשפה רעה. בקיצור, המון המון שנאת נשים, שהן כולן או זונות, או מכשפות, ואמא אחת. אין להן קיום משל עצמן, במנותק מצרכיו של הילל. יתכן שזה נעשה במכוון, כדי להדגיש את אנוכיותו וילדותיותו של הילל, אך לא יכולתי לסבול את זה, זה פשוט דחה אותי. אותו כנ"ל לגבי עניין היחס לבעלי החיים. מגד מוביל כבר שנים קמפיין נגד אכילת בשר, בעיקר על גבי דפי עיתון הארץ. זה לגיטימי בפני עצמו, אך השימוש במונח "שואה" שהוא ממשיך להשתמש בו גם כאן בהקשר הזה דוחה ומקומם, נושא שכבר נידון על ידי גדולים וחכמים ממני. אני מבינה שכאן הנושא הוא גם אמצעי ספרותי כדי להדגיש צדדים מסויימים בהורות של הילל ואם בנו, אבל יש גבול לכל תעלול. חבל שרומן שהיה יכול להיות אחד מהגדולים שיצאו השנה בישראל נפגם בשל שימוש בפרובוקציות ובאמצעים שמעוררים שאט נפש אצל הקורא.