המספרת של הבעל, המאהב והמלך סבורה שבעלה הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לה בחייה. למרות זאת, היא לוקחת לעצמה מאהב, ולו על מנת שיהיה לה מישהו שאתו תוכל לדבר. אבל, כמו ביחסיה עם בעלה ובסיפור על מלך הכיתה שהיא משתוקקת לספר ולא מצליחה, התקשורת ביניהם מצטמצמת ליחסים גופניים, לא מילוליים; בעלה רוצה לקחת אותה למועדון סווינגרס, מלך הכיתה רוצה להכות אותה, והמאהב מעוניין לדעת כיצד היא מעדיפה להתפשט. לאורך כל סיפורי הקובץ הבעל, המאהב והמלך שומרת רחל טלשיר על המתח שנוצר בסיפור הפותח ומציגה, בדיוק פוצע ממש, דמויות הלכודות בין שני זמנים ובין שני סיפורים; סיפור העבר שלהם נשזר בכוח רב בסיפור ההווה שלהם, מציע אנלוגיות, רמזים, אך לעולם איננו מהווה הסבר שלם לחייהם. על שלד המבנה הייחודי, המבריק כל כך, שיוצרת טלשיר על ידי עימות בין סיפורים פנימיים, היא פורשת, מותחת וממוטטת מצבים קיצוניים ושגורים כאחד בהומור מר ובכישרון נדיר בצלילותו. (שמעון אדף)
ממש לא בשבילי. הפסקתי בסיפור השלישי. קובץ סיפורים קצרים על מערכות יחסים בין גברים לנשים. 3 הסיפיורים הראשונים עוסקים במשולש בעל - אישה מאהב/ת. בשלושת הסיפורים שקראתי ישנה דמות חיצונית למערכת היחסים שהיחסים איתה אמורים לשפוך אור על המשולש אבל זה לא קורה והסיפורים ממש לא עבדו עבורי. כל התנודה הזו בין הדמויות המעברים בין עבר והווה לא נתפרים היטב ולא הצלחתי להנות מהסיפורים.