What do you think?
Rate this book
עשתונות
עשתונות, ספרו החמישי של אופיר טושה גפלה, יפתיע גם את המעריצים הרבים של ספריו הקודמים.
למעבדת המחשבים שבה עובד אריק, גיבור הרומן, נכנס גבר שהוא מכיר אבל אינו יודע מהיכן. ומכיוון שהאורח, אלכס, איבד את זיכרונו, הוא אינו יכול לגלות לאריק מתי נפגשו. זמן קצר לאחר מכן מתרחשים אירועים שאין להם הסבר: בתל אביב מתפשט ניחוח מנתה שאיש אינו מריח מלבד אריק ואלכס, ופסנתר חרישי נשמע בכל מקום. מיהו אלכס ומדוע זומם אריק לחסלו? מה הקשר בין שניהם ובין סיפורה של אישה שנרצחה ונהפכה להד, ישות רפאים המשוטטת בין זמנים ומקומות? והיכן נמצא "עשתונות", בית החולים לרוצחים שאריק כלוא בו?
ספרו החדש של טושה גפלה, מחבר עולם הסוף וביום שהמוסיקה מתה, הוא רומן על העוצמה היצירתית הגלומה במפגש בין כאב לדמיון. המחבר רוקם במיומנות רבה עלילות רבות ונפתלות, ויוצר מארג ספרותי דמוי חלום שמבטל את הגבול בין מציאות לבדיון ומתבאר רק בסיום הרומן.
אופיר טושה גפלה הוא אחד המספרים המקוריים בספרות הישראלית. כל יצירותיו היו לרבי מכר ולספרי פולחן בקרב קוראים רבים, צעירים ומבוגרים.
למעבדת המחשבים שבה עובד אריק, גיבור הרומן, נכנס גבר שהוא מכיר אבל אינו יודע מהיכן. ומכיוון שהאורח, אלכס, איבד את זיכרונו, הוא אינו יכול לגלות לאריק מתי נפגשו. זמן קצר לאחר מכן מתרחשים אירועים שאין להם הסבר: בתל אביב מתפשט ניחוח מנתה שאיש אינו מריח מלבד אריק ואלכס, ופסנתר חרישי נשמע בכל מקום. מיהו אלכס ומדוע זומם אריק לחסלו? מה הקשר בין שניהם ובין סיפורה של אישה שנרצחה ונהפכה להד, ישות רפאים המשוטטת בין זמנים ומקומות? והיכן נמצא "עשתונות", בית החולים לרוצחים שאריק כלוא בו?
ספרו החדש של טושה גפלה, מחבר עולם הסוף וביום שהמוסיקה מתה, הוא רומן על העוצמה היצירתית הגלומה במפגש בין כאב לדמיון. המחבר רוקם במיומנות רבה עלילות רבות ונפתלות, ויוצר מארג ספרותי דמוי חלום שמבטל את הגבול בין מציאות לבדיון ומתבאר רק בסיום הרומן.
אופיר טושה גפלה הוא אחד המספרים המקוריים בספרות הישראלית. כל יצירותיו היו לרבי מכר ולספרי פולחן בקרב קוראים רבים, צעירים ומבוגרים.
309 pages, Paperback
First published January 1, 2013
38 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 4 of 4 reviews
September 5, 2017
If this book ever gets translated I will translate this review. For now, the book is only in Hebrew, and so is the review. I do wish it will be translated so more readers can enjoy it.
אין לי ספק שעשתונות אינו הספר הטוב ביותר שכתב גפלה. אין מקום להשוות אותו לעולם הסוף המופתי והוא לדעתי גם לא ברמה של ביום שהמוזיקה מתה. אבל עשתונות הוא עדיין ספר טוב מאוד ואותי הוא לא אכזב.
הסיפור, כצפוי אצל גפלה, די סוריאליסטי. יש מעין עלילת בסיס שבה אריק, בעל מעבדת מחשבים, פוגש אדם שהוא בטוח שהוא מכיר וגם מכיר אותו, אבל הוא לא יודע מהיכן. בסיפור המסגרת משולבים מספר סיפורים בצורה שאולי יכולה להיות מעט מבלבלת. סיפורים מהעתיד, מהעבר ואולי בכלל מזמן אחר. האם היו או לא? מה הקשר? הסיפורים מסופר על ידי גיבורים שונים בקולות שונים, או שאולי לא. בינהם משולבים גם תיאורים קצרים של סרטים "דוקומנטליים" (כך במקור) שאולי מהווים רמזים למה שהיה או שיהיה ואולי לא קשורים לכלום.
ברור שאוסף אקלקטי כזה יכול להיות מבלבל וכל הספר יכול ללכת לאיבוד אבל הוא לא. צריך להשקיע מעט בהתחלה ולזהות את הקולות השונים וצריך גם אמונה בכך שלסופר יש הגיון מסוים (מה שיותר קל למי שכבר קרא ספרים של גפלה) אבל מהר מאוד נעשה ברור מי מספר איזה סיפור, למרות שלפעמים כמובן זה לא הופך את המסופר לפחות סוראליסטי ודמיוני. מה שכן נעשה ברור הוא שלא מדובר באוסף קטעים מקרי. כל אחד מקווי העלילה כן מתפתח בצורה די לינארית לכיוון מסוים והסיפורים מתחילים להתחבר – מתוך אי הסדר צומח סדר. הדרך שבה קווי העלילה באמת קשורים אחד לשני, סדר הזמנים והתשובה לשאלה מה אמת ומה דמיון מתבררים לבסוף, לדעתי בצורה מספקת ומרתקת.
בניגוד אולי לספרים שכבר ציינתי של גפלה, לא מדובר בשום שלב באמיתות חובקות עולם והחדשנות מעט פחותה מספרים אחרים שלו. הספר פחות קשור לנושא החביב על גפלה (המוות כמובן) וזה אולי דווקא יתרון למי שההקשר הזה נמאס עליו (כמובן שלא אמרתי שהוא בכלל לא קשור, אבל פחות). הייתי ממליץ למי שרוצה לקרוא אותו לפנות מראש מעט זמן כי אני חושש שאם הייתי מניח אותו בצד יותר מדי זמן הייתי הולך לאיבוד, בעיקר כאמור בהתחלת הספר שיכולה להיות מעט מאתגרת.
לסיכום, לא הייתי ממליץ על עשתונות כספר הראשון למי שלא קרא את גפלה לפני כן, אבל עדיין ספר טוב מאוד, ארבעה כוכבים מתוך חמישה.
אין לי ספק שעשתונות אינו הספר הטוב ביותר שכתב גפלה. אין מקום להשוות אותו לעולם הסוף המופתי והוא לדעתי גם לא ברמה של ביום שהמוזיקה מתה. אבל עשתונות הוא עדיין ספר טוב מאוד ואותי הוא לא אכזב.
הסיפור, כצפוי אצל גפלה, די סוריאליסטי. יש מעין עלילת בסיס שבה אריק, בעל מעבדת מחשבים, פוגש אדם שהוא בטוח שהוא מכיר וגם מכיר אותו, אבל הוא לא יודע מהיכן. בסיפור המסגרת משולבים מספר סיפורים בצורה שאולי יכולה להיות מעט מבלבלת. סיפורים מהעתיד, מהעבר ואולי בכלל מזמן אחר. האם היו או לא? מה הקשר? הסיפורים מסופר על ידי גיבורים שונים בקולות שונים, או שאולי לא. בינהם משולבים גם תיאורים קצרים של סרטים "דוקומנטליים" (כך במקור) שאולי מהווים רמזים למה שהיה או שיהיה ואולי לא קשורים לכלום.
ברור שאוסף אקלקטי כזה יכול להיות מבלבל וכל הספר יכול ללכת לאיבוד אבל הוא לא. צריך להשקיע מעט בהתחלה ולזהות את הקולות השונים וצריך גם אמונה בכך שלסופר יש הגיון מסוים (מה שיותר קל למי שכבר קרא ספרים של גפלה) אבל מהר מאוד נעשה ברור מי מספר איזה סיפור, למרות שלפעמים כמובן זה לא הופך את המסופר לפחות סוראליסטי ודמיוני. מה שכן נעשה ברור הוא שלא מדובר באוסף קטעים מקרי. כל אחד מקווי העלילה כן מתפתח בצורה די לינארית לכיוון מסוים והסיפורים מתחילים להתחבר – מתוך אי הסדר צומח סדר. הדרך שבה קווי העלילה באמת קשורים אחד לשני, סדר הזמנים והתשובה לשאלה מה אמת ומה דמיון מתבררים לבסוף, לדעתי בצורה מספקת ומרתקת.
בניגוד אולי לספרים שכבר ציינתי של גפלה, לא מדובר בשום שלב באמיתות חובקות עולם והחדשנות מעט פחותה מספרים אחרים שלו. הספר פחות קשור לנושא החביב על גפלה (המוות כמובן) וזה אולי דווקא יתרון למי שההקשר הזה נמאס עליו (כמובן שלא אמרתי שהוא בכלל לא קשור, אבל פחות). הייתי ממליץ למי שרוצה לקרוא אותו לפנות מראש מעט זמן כי אני חושש שאם הייתי מניח אותו בצד יותר מדי זמן הייתי הולך לאיבוד, בעיקר כאמור בהתחלת הספר שיכולה להיות מעט מאתגרת.
לסיכום, לא הייתי ממליץ על עשתונות כספר הראשון למי שלא קרא את גפלה לפני כן, אבל עדיין ספר טוב מאוד, ארבעה כוכבים מתוך חמישה.
July 9, 2020
כמו כל הספרים של טושה גפלה (זה הרביעי שקראתי) הספר מדגיש את החוזקות והחולשות שלו ככותב.
הרעיונות שלו מעולים, הסיפורים שלו סוחפים והדמויות שלו לא רק שלא מעניינות, הן נטולות הומור.
לא שהוא לא לא מנסה, אבל ההומור שלו מתאמץ, מתנשא ומתחנף לאינטלקטואלים מטעם עצמם.
אבל הספר עדיין שווה קריאה, יש בו עיניין וצורת סיפור שלא רואים כל יום.
שלושה כוכבים קלאסי ועדיין לא ספר לכל אחד
הרעיונות שלו מעולים, הסיפורים שלו סוחפים והדמויות שלו לא רק שלא מעניינות, הן נטולות הומור.
לא שהוא לא לא מנסה, אבל ההומור שלו מתאמץ, מתנשא ומתחנף לאינטלקטואלים מטעם עצמם.
אבל הספר עדיין שווה קריאה, יש בו עיניין וצורת סיפור שלא רואים כל יום.
שלושה כוכבים קלאסי ועדיין לא ספר לכל אחד
September 27, 2022
וואו איזה ספר. וואו. אני זוכרת ראיון עם הסופר שבו הוא אמר שהספק הזה הוא תוצאה של רגע קטן ב״עולם הסוף״ שביקש להפוך למשהו בעצמו. עולמם של החברים הדמיוניים, ההשלכות של הבחירות שלנו, הכל הסוריאליזם הנהדר של טושה גפלה שאין בעיניי כמוהו.
April 19, 2025
בכל פעם מגלה על עצמי עד כמה אני נהנית מהעולם המופלא שבורא גפלה במילותיו. ההנאה מהספרים היא כפולה. גם מבלי להבין את המשמעות הכוללות, הנסתרת מענינו עד תום הספר, הסוריאליזם מעורר ההשתאות, הדיאלוג המסקרן, הדמויות המשגעות שיוצר - כל אלו די בהן כדי ליצור סיפור טוב, אפילו משעשע (אומנם רק לקראת אמצע הספר, בו אפשר להבין מספיק מהעלילה כדי להנות ממנה בפשטות)
אך שני היבטים אלו בכתיבתו, שבכל פרק מתגלים מולנו במלוא הדרם, הם אלו שבכל פעם מביא אותי להשתאות:
1. הכישרון המיוחד שלו בכתיבה מלאת רבדים.
2. רעיונותיו המבריקים, המתקשרים באופן ישיר לשאלות פילוסופיות, באמת שווים מחשבה והעמקה.
גם בספרו ״עולם הסוף״, זכור לי כי לא האמנתי שספר מסוג כזה יקסום לי עד כדי כך. אני מניחה שיש בזה מן הקסם שחבוי גם בסרטים מסוג ״Fight Club” ו- ״האחד עם העולמות״. יש משהו אנושי הרבה יותר בסיסי בהנאה מהגילוי המתמשך לאורך הסרט, בו כל סצנה וסצנה מתחברות כחלקים בפאזל, עד לסיום שטומן בחובו את התשובה לכל הרבדים שהניחו בדיוק גאוני. אבל כשמדובר בספר - או אז הכל הרבה יותר מעמיק ומטריד - כמו שניתן לעשות רק בעולם המילים. מבריק.
אך שני היבטים אלו בכתיבתו, שבכל פרק מתגלים מולנו במלוא הדרם, הם אלו שבכל פעם מביא אותי להשתאות:
1. הכישרון המיוחד שלו בכתיבה מלאת רבדים.
2. רעיונותיו המבריקים, המתקשרים באופן ישיר לשאלות פילוסופיות, באמת שווים מחשבה והעמקה.
גם בספרו ״עולם הסוף״, זכור לי כי לא האמנתי שספר מסוג כזה יקסום לי עד כדי כך. אני מניחה שיש בזה מן הקסם שחבוי גם בסרטים מסוג ״Fight Club” ו- ״האחד עם העולמות״. יש משהו אנושי הרבה יותר בסיסי בהנאה מהגילוי המתמשך לאורך הסרט, בו כל סצנה וסצנה מתחברות כחלקים בפאזל, עד לסיום שטומן בחובו את התשובה לכל הרבדים שהניחו בדיוק גאוני. אבל כשמדובר בספר - או אז הכל הרבה יותר מעמיק ומטריד - כמו שניתן לעשות רק בעולם המילים. מבריק.
Displaying 1 - 4 of 4 reviews