What do you think?
Rate this book
אבן תחת אבן
אם ששכלה את בנה החייל יוצאת למאבק נואש ועיקש על אופן הנצחתו. אובדן הבן, ולא בקרב, משחרר מעמקי נפשה זעם לא-נשלט נגד המערכת, הכופה את רצונה אפילו על אבלה האישי. בכוח פרוע שאין לרסנו היא מתגייסת למלחמת חורמה על צדק פרטי, שסביבתה - החברה הישראלית, מערכת המשפט ואפילו משפחתה הקרובה - אינה יכולה להסכין עמו.
ספרה של בתיה גור בורא דמות לא-נשכחת של אישה, גיבורתו של רומן שהישגו הגדול הוא בהיותו בעת ובעונה אחת ספר אקטואלי-פוליטי במובנן העמוק ביותר של המלים, ויצירה ספרותית מרגשת.
ספרה של בתיה גור בורא דמות לא-נשכחת של אישה, גיבורתו של רומן שהישגו הגדול הוא בהיותו בעת ובעונה אחת ספר אקטואלי-פוליטי במובנן העמוק ביותר של המלים, ויצירה ספרותית מרגשת.
248 pages, Unknown Binding
First published January 1, 1998
1 person is currently reading
36 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 5 of 5 reviews
March 2, 2025
The heartbreaking novel "אבן תחת אבן" (A Stone Under Another Stone) by בתיה גור (Batya Gur), a departure from her Michael Ohayon detective series, is a deeply political and personal exploration of grief, accountability, and the fraught relationship between the individual and the state in Israel.
The true story centers on a mother, Hannah, who becomes consumed by her quest to have her son’s military grave bear an inscription acknowledging the army’s responsibility for his death. This demand, seemingly simple, becomes a lightning rod for controversy, exposing the fault lines of a society built on collective sacrifice and national mythmaking. Gur, with her background in Hebrew literature, crafts a story that is as much about the weight of words as it is about the weight of stones.
The plot is punctuated by moments of raw emotional and political intensity: Hannah’s initial refusal to accept the official version of her son’s death, her discovery of discrepancies in the army’s report, her confrontation with a high-ranking officer in a sterile military office, a public protest at the cemetery that turns into a media spectacle, a tense family dinner where her other children question her motives, a flashback to her son’s childhood that reveals the fragility of memory, a legal battle that pits her against the state’s bureaucratic machinery, a moment of solidarity with other bereaved parents that underscores the complexity of collective grief, a private conversation with a journalist that forces her to confront her own motivations, and the final, unresolved image of her standing before her son’s grave, looking at the inscription. Each moment is a stone in the edifice of her struggle, building toward a conclusion that refuses easy resolution.
Reading אבן תחת אבן was an exercise in grappling with uncomfortable truths. Gur’s portrayal of Israeli society is unsparing, revealing the tensions between individual mourning and national commemoration, between personal truth and official narrative. The novel’s relevance lies in its ability to illuminate the universal struggle for accountability in the face of institutional power. It is a courage work that refuses to offer pat answers, and its ability to make the personal profoundly political. Gur’s book is a reminder that the stories we tell about the dead shape the world of the living, and that sometimes, the heaviest stones are the ones left unturned.
סיפור אמיץ וקורע לב משום שהוא מבוסס על הסיפור האמיתי של מותו בהפקרות / רציחתו בשאננות של חייל ב"רולטת רשת", טקס מעבר מחליא בטייסת בחיל האוויר. כעת, כשהצבא חוקר את עצמו שוב ונוקט אל מול עצמו בסלחנות מקוממת, מקבל הספר משמעות יותר מצמררת. אחד מהכרוזים היותר מטלטלים שיצאו כנגד תרבות ה"יהיה בסדר", "סמוך עלי" ו"זה יכל לקרות לכל אחד".
The true story centers on a mother, Hannah, who becomes consumed by her quest to have her son’s military grave bear an inscription acknowledging the army’s responsibility for his death. This demand, seemingly simple, becomes a lightning rod for controversy, exposing the fault lines of a society built on collective sacrifice and national mythmaking. Gur, with her background in Hebrew literature, crafts a story that is as much about the weight of words as it is about the weight of stones.
The plot is punctuated by moments of raw emotional and political intensity: Hannah’s initial refusal to accept the official version of her son’s death, her discovery of discrepancies in the army’s report, her confrontation with a high-ranking officer in a sterile military office, a public protest at the cemetery that turns into a media spectacle, a tense family dinner where her other children question her motives, a flashback to her son’s childhood that reveals the fragility of memory, a legal battle that pits her against the state’s bureaucratic machinery, a moment of solidarity with other bereaved parents that underscores the complexity of collective grief, a private conversation with a journalist that forces her to confront her own motivations, and the final, unresolved image of her standing before her son’s grave, looking at the inscription. Each moment is a stone in the edifice of her struggle, building toward a conclusion that refuses easy resolution.
Reading אבן תחת אבן was an exercise in grappling with uncomfortable truths. Gur’s portrayal of Israeli society is unsparing, revealing the tensions between individual mourning and national commemoration, between personal truth and official narrative. The novel’s relevance lies in its ability to illuminate the universal struggle for accountability in the face of institutional power. It is a courage work that refuses to offer pat answers, and its ability to make the personal profoundly political. Gur’s book is a reminder that the stories we tell about the dead shape the world of the living, and that sometimes, the heaviest stones are the ones left unturned.
סיפור אמיץ וקורע לב משום שהוא מבוסס על הסיפור האמיתי של מותו בהפקרות / רציחתו בשאננות של חייל ב"רולטת רשת", טקס מעבר מחליא בטייסת בחיל האוויר. כעת, כשהצבא חוקר את עצמו שוב ונוקט אל מול עצמו בסלחנות מקוממת, מקבל הספר משמעות יותר מצמררת. אחד מהכרוזים היותר מטלטלים שיצאו כנגד תרבות ה"יהיה בסדר", "סמוך עלי" ו"זה יכל לקרות לכל אחד".
June 14, 2019
Estas escritoras israelíes tienen tanta fuerza para contar sus historias como las madres judías la tienen para defender a sus hijos. Y más a sus hijos caídos.
Una historia que critica la rigidez de una sociedad, lo absurdo de la humanidad y el desafío y dolor de una madre. Su fuerza. Su terquedad. Y su desazón.
Me encantó.
Una historia que critica la rigidez de una sociedad, lo absurdo de la humanidad y el desafío y dolor de una madre. Su fuerza. Su terquedad. Y su desazón.
Me encantó.
December 17, 2016
Die israelische Autorin Batya Gur war mir bislang nur von ihren großartigen Kriminalromanen bekannt. Dieses Buch aber, obwohl es auch einen Todesfall zum Ausgang hat, gehört nicht in dieses Genre. Ofer Avni ist während seines Grundwehrdienstes bei einer militärisch gänzlich unsinnigen Mutprobe verunglückt und gestorben. Seine Mutter Rahel kommt darüber hinweg und beginnt einen einsamen Feldzug gegen die Armee, die versucht die Fahrlässigkeit der Vorgesetzten zu vertuschen. Anfangs noch von ihrem Mann und ihren Kindern unterstützt nimmt ihr Kampf immer extremere Züge an, der sie gleich Michael Kohlhaas zu „einem der rechtschaffensten und zugleich entsetzlichsten Menschen ihrer Zeit“ macht. Mit der Zeit resigniert ihre Familie in der Einsicht, „dass es eine Gerechtigkeit, wie sie sie verlangte auf der Welt nicht gab.“
Trotzdem gelingt es Rahel Mitstreiter unter anderen Soldatenmüttern zu finden und den Fall vor das Militärgericht zu bringen. Hier beginnt der zweite Teil des Buches, in dessen Mittelpunkt der Richter Rafael Neuberg und sein Bemühen steht, zugleich dem Empfinden der Mutter wie auch der Systematik des Rechts gerecht zu werden. Er ist sich im Klaren, dass, wer vollkommen Gerechtigkeit sucht, diese vor Gericht am falschen Ort sucht. Aber auch er, wie sein Beisitzer Major Weizmann wollen ergründen, warum man bereit war so weit zu gehen, ja „was aus der israelischen Armee geworden ist“.
Gerade dieser zweite Teil des Romans hat mich mit seinem Ringen um einen Ausgleich zwischen Rechtsordnung und Gerechtigkeit gefesselt. Eingebettet ist dieser Konflikt in lebensplastische Beschreibungen der handelnden Personen, so wie es Batya Gur in Meisterschaft beherrscht. Dies ist kein pazifistisches Buch, aber ein Buch, das für Menschlichkeit und Individualität plädiert, auch und gerade im militärischen Umfeld und zugleich ein realistisches Bild der israelischen Gesellschaft zeichnet.
Trotzdem gelingt es Rahel Mitstreiter unter anderen Soldatenmüttern zu finden und den Fall vor das Militärgericht zu bringen. Hier beginnt der zweite Teil des Buches, in dessen Mittelpunkt der Richter Rafael Neuberg und sein Bemühen steht, zugleich dem Empfinden der Mutter wie auch der Systematik des Rechts gerecht zu werden. Er ist sich im Klaren, dass, wer vollkommen Gerechtigkeit sucht, diese vor Gericht am falschen Ort sucht. Aber auch er, wie sein Beisitzer Major Weizmann wollen ergründen, warum man bereit war so weit zu gehen, ja „was aus der israelischen Armee geworden ist“.
Gerade dieser zweite Teil des Romans hat mich mit seinem Ringen um einen Ausgleich zwischen Rechtsordnung und Gerechtigkeit gefesselt. Eingebettet ist dieser Konflikt in lebensplastische Beschreibungen der handelnden Personen, so wie es Batya Gur in Meisterschaft beherrscht. Dies ist kein pazifistisches Buch, aber ein Buch, das für Menschlichkeit und Individualität plädiert, auch und gerade im militärischen Umfeld und zugleich ein realistisches Bild der israelischen Gesellschaft zeichnet.
January 10, 2022
Das Buch habe ich auf Deutsch gelesen. Sehr interessante Erzählung über einen Todesfall und wie jedes Familienmitglied den Tod jemanden geliebt erträgt.
February 4, 2024
Narra la historia de una mujer que lucha contra la burocracia israelí. Lucha porque se revele en la lápida de su hijo la verdadera razón sobre su muerte… misma que se dio durante el servicio militar.
Displaying 1 - 5 of 5 reviews