המלצה של סיגל נאור פרלמן "יש לך סיגריה? הוא פתח לפניה את החפיסה: את לא צעירה בשביל זה? היא הוציאה בעדינות את הסיגריה מבין אצבעותיו והציתה את שלה: למה מה אתה, נשפה את העשן, משרד החינוך?" את השאלה הזו מפנה אחת משתי הנערות בסיפורה של רונית מטלון "ילדה בקפה", לזבן בחנות בגדים אליה הן נכנסות. ואכן, שום דבר בסיפורה של מטלון אינו "משרד החינוך". הנערות בסיפור, מזי ורוחמה, אחת שאינה יודעת ואחת שחושבת שהיא יודעת, נעות בתוך עולם שבו תודעתן נתונה מחוץ להישג ידה של תודעה מבוגרת שיש בה כדי לאלף או לתרבת את התודעה הזו מטעם "משרד חינוך" כלשהו. עולמן הוא עולם טרום-מושגי שבו נרכש המושג, כמו בחיים, רק אחרי הניסיון הממשי; וגם אז חומק המושג ממה שנקבע בסופו של דבר על ידי המילים והופך לשפה, לתרבות ולחוק. המילים, יודעת מטלון, הן חרב שלהבה יכול להיות להינעץ במצבי התודעה האנושיים שאף פעם אינם שלמים, אינם קוהרנטיים ואינם יודעי-כל ולהמית אותם. ובאמת, ביצירות שהן ספרות גדולה, דבר אינו נשאר במקום לאורך זמן אלא נידון להתנסח שוב ושוב ולהישאר בלתי קפוא, בלתי חתום ופראי. הנה כך חותמת מטלון את סיפורה: "כי בעצם הדיבור שלו הוא מרחיק את הסיכוי שלה לתת לו צורה, כמו שמטפיחים כרים, מניחים אותם זה על זה שלא יבלטו, ומהשמיכה שתוחבים היטב-היטב מתחת למזרון נרמזים שוליים נקיים של סדין".
Ronit Matalon, the author of The One Facing Us and Bliss, among other books, was one of Israel’s foremost writers. Her work was been translated into six languages and honored with the prestigious Bernstein Award; the French publication of The Sound of Our Steps won the Prix Alberto-Benveniste for 2013. A journalist and critic, Matalon taught comparative literature and creative writing at Haifa University and at the Sam Spiegel Film School in Jerusalem.