לפעמים הבית הוא רוצח

by Shimon Zimer, שמעון צימר

קיץ לוהט. שריפת קוצים מאיימת להגיע אל בתי יישוב בגליל שבו מתגוררים אורי ונעמה. הוא מוזיקולוג והיא פסיכולוגית. האש שמגיעה עד סמוך לבית העלמין הצבאי שבו טמון בנם - שספק התאבד ספק נהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי - מלבה בהם את הכאב ששכך מעט. זה מתרחש ערב נסיעתה או שמא מנוסתה של בתם לטיול ארוך שבו תחקור בין היתר את זהותה המינית.

בקצב פנימי מדויק ובגוון השפה הצלול והייחודי לו, מלווה צימר את סיפור התפוררותה של המשפחה, שיחידיה מבקשים לגעת ולהשתייך אך נסים זה מזה פעם אחר פעם, כי כמו שכותבת הילדה לאביה, "לפעמים הבית הוא רוצח שיש לנוס ממנו. סלח לי אבא."

167 pages, Paperback

First published June 1, 2016

Reviews

[Siv30 · Rating 2 out of 5]

לא אהבתי את הספר הזה. בכנות הדמויות עוררו בי כזה אנטי שאני לא יכולה להמליץ על הספר למרות שהוא כתוב טכנית מצוין. הוא עורר בי שאת נפש עמוקה אולי כי זו המציאות שנוצרת. זהו סיפורה של משפחה, האב אורי מוזיקאי כושל מרצה במכללה קטנה בגליל, האם נעמה פסיכולוגית שהמאפיינים האישיותיים שלה כל כך עיצבנו אותי ששקלתי מספר פעמים להפסיק לקרוא את הספר. הילדה, נעם, ספק לסבית ספק לא. הבן נדב שספק התאבד ספק נהרג בעת שירותו הצבאי בתאונת דרכים ביום שיש בעת יציאה לבילוי. והסבתא ניצולת שואה, לוקה באלצהיימר.

הצתה שבערתה מגיעה עד בית הקברות בו קבור נדב, מעוררת בבני המשפחה את ההתמודדות עם האבל והספקות על מותו של הילד. בתהליך מתוארת עליבות חייהם המשותפים וההתפוררות הבלתי נמנעת עד לסוף הטראגי. הדמות הדומיננטית בספר היא אורי, מוזיקאי כושל מזדקן שסובל מבעיות בפרוסטטה. רפיון אברו עומד בניגוד לפנטזיות המיניות שלו ולהתעסקות האובססיבית שלו כמעט בסקס. התיאורים בחלקים העוסקים במין פשוט מביכים ופתטיים. הפלירטוטים שלו עם סטודנטית ועם שותפתה של בתו לדירה פשוט עצובים. ולא די בכך שאברו ועולמו מתפרקים גם בעבודתו מבקשים להתפטר ממנו.

אשתו נעמה אנטיפטית ברמות מחליאות. היא הופכת את הגוף שלה לכלי לתשוקות בעלה אבל היא לא שותפה למשחק המיני. תיאורי המין נמסרים מצידה בתמציתיות יובשנית ובשלב מסויים באכזריות היא דוחה את חיזוריו של בעלה ואף מוציאה אותו מהבית. כפסיכולוגית לא היתי נותנת לה .לטפל בנמלה, יכולת ההכלה שלה היא של זבוב שחג מסביב לזנב של פרה

הבת בורחת למסע וגם היא מתנתקת והסבתא מנותקת מטבע האלצהיימר שהיא סובלת ממנו.

כל אלה מובילים לספר קשה, בלתי נסבל מבחינתי שאין בו שום הנאה או קתרזיס.

[AdiTurbo · Rating 4 out of 5]

ספר קשה לקריאה. הכריכה האחורית אומרת לנו כי זהו סיפור התפוררותה של משפחה, אך למעשה זאת התפוררות כללית, בכל התחומים ובכל האופנים האפשריים. מות כל התקוות, הפנטזיות, האהבות והקשרים. מה לא מת פה בספר הזה - יש בו שכול, סרטן, שואה, מוות של אידיאלים, של ערכים, של אהבה הורית, ילדית ורומנטית, של תחושת משמעות בחיים. מה עוד יש בו? המון כאב, המון בדידות, המון ייאוש. אין טיפת אופטימיות או לפחות חמלה. זאת ההתפכחות הכללית שמלווה את סוף החיים, כנראה. אין כחל וסרק פה, רק עצבים חשופים. לרגעים זה מרגיש מאד מוגזם - הרי רוב האנשים חווים בחייהם רגעים של חסד, של חברות ואהבה, של תקווה ושל שמחה. אך זה כתוב כל כך טוב, שחייבים להאמין שישנם אנשים שנאלצים לסיים את חייהם באופן כה מנוכר וקשה. ושישנם אנשים שבעבורם המוות הוא הקלה מתופת, מקיום שאינו שווה להילחם עליו. ספר שחותך בבשר החי, ואינו מתאים לקריאת קיץ קלילה, אלא לצריכה מתונה במנות קטנות, אם אתם מסוגלים לעמוד בזה.