What do you think?
Rate this book
הבן הטוב
"אחת לשנה בערך מישהו היה אומר לי בעבודה או ברחוב, 'ראיתי אותך בטלוויזיה. סיפור מדהים. לא הייתי מאמין עלייך. לא ידעתי. אתה לא נראה כזה.' לפעמים הייתי משיב לאנשים שאמרו לי כך בשאלה, 'אז איך אני נראה, בעצם? כמו מי ומה אני נראה לך?' ולרוב היו משיבים, 'לא יודע. ההפך המוחלט. האדם האחרון בעולם שיהיו לו חיים כאלה.'"
הבן הטוב, ספרו הרביעי של שי גולדן, הוא מסע מטלטל ומתעתע הנושא אותו ואת אחיו מבית היתומים אל חדרי ליבה של משפחה אחת, המשפחה שלהם. בישירות מסוגננת פורש שי גולדן בפני הקורא את נבכי נפשו ואת מבוכי משפחתו, על שקריה המוסכמים, על אמיתותיה הכמוסות ועל סודותיה הגלויים. זוהי יצירה מפתיעה וכנה עד כאב המשלבת בין חושפנותו של הווידוי, עוצמתה של האוטוביוגראפיה ומורכבותו של הרומן.
הבן הטוב, ספרו הרביעי של שי גולדן, הוא מסע מטלטל ומתעתע הנושא אותו ואת אחיו מבית היתומים אל חדרי ליבה של משפחה אחת, המשפחה שלהם. בישירות מסוגננת פורש שי גולדן בפני הקורא את נבכי נפשו ואת מבוכי משפחתו, על שקריה המוסכמים, על אמיתותיה הכמוסות ועל סודותיה הגלויים. זוהי יצירה מפתיעה וכנה עד כאב המשלבת בין חושפנותו של הווידוי, עוצמתה של האוטוביוגראפיה ומורכבותו של הרומן.
- GenresAutobiography
348 pages, Paperback
First published January 1, 2008
1 person is currently reading
7 people want to read
About the author
Shai Golden
10 books1 followerShai Golden (Hebrew: שי גולדן) is an Israeli writer, journalist and television personality.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 3 of 3 reviews
March 30, 2018
האמת שמבחינתי הספר מדורג בין 3 ל 4 אבל האומץ והחשיפה, העירטול הנפשי הובילו אותי לדרג את הספר 4.
ובאמת הוא ספר טוב מאוד אבל נוטה לשקוע בדפוס חוזר של מועקה קיומית שלמעשה לאורך שלבי החיים של המספר אין בה חידוש ואין מתוכה הזדככות.
זהו סיפורם של רן ושי שטרן ששהו במוסד לילדים נטושים ואז כשהיו בני 6 ו 7 אומצו ע"י אריה ואוולין גולדן.
אריה ואוולין שהיו עולים מרומניה חשוכי ילדים עשו מאמץ עילאי לספק לילדים משפחה ובתוך כך שיקרו להם על אימם הביולוגית. הסוד הידוע לכולם מהווה נדבך בעיצוב יחסיהם של שי ורן בינם ובין עצמם, ובינהם ובין הוריהם ובינהם ובין הסביבה.
הספר מלא כעסים וזעם בלתי נשלט קודם של האח הבכור רן, שפשוטו כמשמעו שתה להוריו את הדם עם קשית, הוציא מהם כספים ומירר את חייהם עד שהכריז כי הם לא הוריו ועזב את הבית. אריה ואוולין שבאמת ובתמים אהבו אותו, ביחוד אוולין, גילו כלפיו דאגה אינסופית וגם כשמעל באמונם דאגו להשיבו לבית.
שי, הבן הטוב, דאג לשמור את החזות השבירה של משחק השקרים שההורים שיחקו וסירב להכיר באימו הביולוגית. הוא מכנה אותה לאורך כל הספר כ "אמא של רן" מסרב לענות לה לטלפון או לשמוע עליה וכל זה במחירים נפשיים ואישיים קשים.
לאורך כל הספר חוזרת המנטרה, גם של ההורים וגם של שי, מה לא עשיתי עבורם והם פשעו בי. מה עוד יכלתי לעשות ולא עשיתי. ללמד את הקורא כי שני הצדדים יצאו וחצי תאוותם בידם והם מאוכזבים.
אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל בעיניי במערכת יחסים של הורים וילדים העשייה היא ללא צפייה לגמול. כל צפייה לגמול סופה שתתאכזב.
הספר מחולק לפרקי החיים של שי גולדן וכל פרק כולל אירועים שמאפיינים את התקופה המתוארת לדוגמא תקופת הילדות ותיאורי האירועים בפנימייה, תקופת ההתבגרות וההתאהבויות של בני העשרה, תקופת הצבא, תקופת האוניברסיטה ואחר כך הנישואים והילדים.
עם התבגרותו אט אט שי פורק את עול המשמעת שכפה על עצמו בצעירותו, הופך לאדם מריר, חסר שליטה על התגובות שלו ומתקשה ביחסיו עם הסביבה. דפוס ההתנהגויות האלימות, הקללות, חוסר הסבלנות והסובלנות לא נשבר גם לאחר מות אוולין.
אני מודעת לכך שהוא מתאר אספקטים ביוגרפים אבל זה ממש העיק עלי שאדם בגיל 35 בעת כתיבת הספר מתנהל כמו עבריין צעיר ולא מסיק את המסקנות לגבי הטיפול הפסיכולוגי שהוא נמצא בו, קרי שהוא לא יעיל ואולי צריך לשקול להחליף מטפל.
את מלוא הכעס והמרירות סופגים בני משפחתו הקרובים : אישתו שבשלב מסויים מצהירה כי היא מסוגלת להסתדר גם בלעדיו, משתדלת לאזן אותו ואת הכעסים שלו ולהראות לו צדדים חיוביים או דרכי התנהגות שונים. אימו אוולין שאותה הוא מכנה לעיתים פסיכית, על לא עוול בכפה בשל התנהגויות שנראו לי נורמטיביות מבחינת האם (נראה כאילו את כל חוויות גיל ההתבגרות הוא עובר באמצע גיל ה 20). לפעמים לא הצלחתי להבין מהסיפור מה הטריף אותו כל כך בהתנהגות של אוולין ובדאגתה החמה והכנה. ולבסוף, אחיו רן שזוכה לקיטונות של איך אתה מצליח לחיות איתם (רן מצליח לעבד את הכעסים שלו ולהשלים עם הוריו המאמצים ולחיות איתם בשלום. הוא גם מטפל במסירות אין קץ באימו טרם פטירתה ובאביו.)
ניכר כי הוא רוחש להוריו המאמצים אהבה אין קץ אך יחד עם זאת מתקשה, גם בגיל 35 , לסלוח ולשחרר את העבר ולהשלים איתו. במובן זה היה קשה לי מאוד עם הספר גם מבחינת האלימות שאצורה בו וגם כי אני חושבת שזה לא דרך חיים להתחשבן עד שמתים עם המשפחה והקרובים לנו על אירועים שקרו בעבר הרחוק.
יחד עם זאת זה ספר חושפני שההתערטלות בו היא על גבול המביך וחלק מהזמן לא הבנתי את הצורך העמוק שלו לכתוב את הדברים. אני מקווה שהפירסום הביא להזדככות והשלמה שלו עם עברו.
ובאמת הוא ספר טוב מאוד אבל נוטה לשקוע בדפוס חוזר של מועקה קיומית שלמעשה לאורך שלבי החיים של המספר אין בה חידוש ואין מתוכה הזדככות.
זהו סיפורם של רן ושי שטרן ששהו במוסד לילדים נטושים ואז כשהיו בני 6 ו 7 אומצו ע"י אריה ואוולין גולדן.
אריה ואוולין שהיו עולים מרומניה חשוכי ילדים עשו מאמץ עילאי לספק לילדים משפחה ובתוך כך שיקרו להם על אימם הביולוגית. הסוד הידוע לכולם מהווה נדבך בעיצוב יחסיהם של שי ורן בינם ובין עצמם, ובינהם ובין הוריהם ובינהם ובין הסביבה.
הספר מלא כעסים וזעם בלתי נשלט קודם של האח הבכור רן, שפשוטו כמשמעו שתה להוריו את הדם עם קשית, הוציא מהם כספים ומירר את חייהם עד שהכריז כי הם לא הוריו ועזב את הבית. אריה ואוולין שבאמת ובתמים אהבו אותו, ביחוד אוולין, גילו כלפיו דאגה אינסופית וגם כשמעל באמונם דאגו להשיבו לבית.
שי, הבן הטוב, דאג לשמור את החזות השבירה של משחק השקרים שההורים שיחקו וסירב להכיר באימו הביולוגית. הוא מכנה אותה לאורך כל הספר כ "אמא של רן" מסרב לענות לה לטלפון או לשמוע עליה וכל זה במחירים נפשיים ואישיים קשים.
לאורך כל הספר חוזרת המנטרה, גם של ההורים וגם של שי, מה לא עשיתי עבורם והם פשעו בי. מה עוד יכלתי לעשות ולא עשיתי. ללמד את הקורא כי שני הצדדים יצאו וחצי תאוותם בידם והם מאוכזבים.
אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל בעיניי במערכת יחסים של הורים וילדים העשייה היא ללא צפייה לגמול. כל צפייה לגמול סופה שתתאכזב.
הספר מחולק לפרקי החיים של שי גולדן וכל פרק כולל אירועים שמאפיינים את התקופה המתוארת לדוגמא תקופת הילדות ותיאורי האירועים בפנימייה, תקופת ההתבגרות וההתאהבויות של בני העשרה, תקופת הצבא, תקופת האוניברסיטה ואחר כך הנישואים והילדים.
עם התבגרותו אט אט שי פורק את עול המשמעת שכפה על עצמו בצעירותו, הופך לאדם מריר, חסר שליטה על התגובות שלו ומתקשה ביחסיו עם הסביבה. דפוס ההתנהגויות האלימות, הקללות, חוסר הסבלנות והסובלנות לא נשבר גם לאחר מות אוולין.
אני מודעת לכך שהוא מתאר אספקטים ביוגרפים אבל זה ממש העיק עלי שאדם בגיל 35 בעת כתיבת הספר מתנהל כמו עבריין צעיר ולא מסיק את המסקנות לגבי הטיפול הפסיכולוגי שהוא נמצא בו, קרי שהוא לא יעיל ואולי צריך לשקול להחליף מטפל.
את מלוא הכעס והמרירות סופגים בני משפחתו הקרובים : אישתו שבשלב מסויים מצהירה כי היא מסוגלת להסתדר גם בלעדיו, משתדלת לאזן אותו ואת הכעסים שלו ולהראות לו צדדים חיוביים או דרכי התנהגות שונים. אימו אוולין שאותה הוא מכנה לעיתים פסיכית, על לא עוול בכפה בשל התנהגויות שנראו לי נורמטיביות מבחינת האם (נראה כאילו את כל חוויות גיל ההתבגרות הוא עובר באמצע גיל ה 20). לפעמים לא הצלחתי להבין מהסיפור מה הטריף אותו כל כך בהתנהגות של אוולין ובדאגתה החמה והכנה. ולבסוף, אחיו רן שזוכה לקיטונות של איך אתה מצליח לחיות איתם (רן מצליח לעבד את הכעסים שלו ולהשלים עם הוריו המאמצים ולחיות איתם בשלום. הוא גם מטפל במסירות אין קץ באימו טרם פטירתה ובאביו.)
ניכר כי הוא רוחש להוריו המאמצים אהבה אין קץ אך יחד עם זאת מתקשה, גם בגיל 35 , לסלוח ולשחרר את העבר ולהשלים איתו. במובן זה היה קשה לי מאוד עם הספר גם מבחינת האלימות שאצורה בו וגם כי אני חושבת שזה לא דרך חיים להתחשבן עד שמתים עם המשפחה והקרובים לנו על אירועים שקרו בעבר הרחוק.
יחד עם זאת זה ספר חושפני שההתערטלות בו היא על גבול המביך וחלק מהזמן לא הבנתי את הצורך העמוק שלו לכתוב את הדברים. אני מקווה שהפירסום הביא להזדככות והשלמה שלו עם עברו.
December 3, 2021
כל המשפחות הן אומללות ופולניות בדרכן שלהן. כאבתי, צחקתי, התעצבתי . מומלץ !
September 25, 2020
לי אישית יש שני דודים מאומצים. דוד אחד, אומץ כתינוק על ידי אחות של סבתי ובעלה. הוא אף פעם לא חיפש את הוריו הביולוגיים ולא רצה בזה. תמיד אמר, ההורים הם ההורים שלי. אפילו נסענו לטיול שורשים, הוא בעקבות הוריו המאמצים.
דודתי השניה אומצה על ידי סבי וסבתי כשהיתה בת 10. עד כאן הנקודה האישית בהקשר של הסיפור.
הסיפור של שי גולדן נכתב באופן כנה מאוד. מורגשים הכאב, הזעם והאהבה, כולם טוטאליים מאוד באופן מובן. הוא ואחיו רן אומצו כשהיו בני 6-7 ע"י זוג עולים מרומניה. אנשים טובים באמת, שרצו ואהבו את הילדים בכל ליבם אבל, לא סיפרו להן מיד שהם מאומצים, וכך הם חשו, כשגילו, שהם חיו בשקר.
היות והם אומצו בארץ לא ברור לי איך תהליך האימוץ לא מלווה על ידי אנשי מקצוע שמסבירים מה צריך לעשות ואיך, בעיקר כשמדובר באימוץ של ילדים גדולים, שכבר זוכרים. מאוד מכעיס שזה לא היה ככה.
הספר נקרא הבן הטוב כי שי לקח על עצמו להיות הבן הטוב, זה שמרצה את ההורים, מתחזק את הפאסדה שהכל בסדר, שכולם במשפחה בסדר, שהעיקר שהם משפחה.
ובכל זאת האהבה שהוא רוכש להוריו המאמצים, ככה עולה מהספר לפחות, היא גדולה מאוד. אחד המשפטים החזקים שהוא אומר שם - שחיבר אותי לתחושות של דודי המאומץ - הוא: אמא שלי, האחת והיחידה, אוולין גולדין.
ספר חזק מאוד, חושפני וכנה. מאוד מומלץ.
דודתי השניה אומצה על ידי סבי וסבתי כשהיתה בת 10. עד כאן הנקודה האישית בהקשר של הסיפור.
הסיפור של שי גולדן נכתב באופן כנה מאוד. מורגשים הכאב, הזעם והאהבה, כולם טוטאליים מאוד באופן מובן. הוא ואחיו רן אומצו כשהיו בני 6-7 ע"י זוג עולים מרומניה. אנשים טובים באמת, שרצו ואהבו את הילדים בכל ליבם אבל, לא סיפרו להן מיד שהם מאומצים, וכך הם חשו, כשגילו, שהם חיו בשקר.
היות והם אומצו בארץ לא ברור לי איך תהליך האימוץ לא מלווה על ידי אנשי מקצוע שמסבירים מה צריך לעשות ואיך, בעיקר כשמדובר באימוץ של ילדים גדולים, שכבר זוכרים. מאוד מכעיס שזה לא היה ככה.
הספר נקרא הבן הטוב כי שי לקח על עצמו להיות הבן הטוב, זה שמרצה את ההורים, מתחזק את הפאסדה שהכל בסדר, שכולם במשפחה בסדר, שהעיקר שהם משפחה.
ובכל זאת האהבה שהוא רוכש להוריו המאמצים, ככה עולה מהספר לפחות, היא גדולה מאוד. אחד המשפטים החזקים שהוא אומר שם - שחיבר אותי לתחושות של דודי המאומץ - הוא: אמא שלי, האחת והיחידה, אוולין גולדין.
ספר חזק מאוד, חושפני וכנה. מאוד מומלץ.
Displaying 1 - 3 of 3 reviews