What do you think?
Rate this book
בואו נעצום עיניים. נבחר מקום נוח לשבת. נדמיין את עצמנו אוחזים בכוס יין בעל גוף מלא. כעת אנו מוכנים. מוכנים להאזין לסיפורים, להתעמק בפרטים קוריוזיים: לנבור כבלשים בתוך המרקם הסמיך של ההיסטוריה. דמיינו לעצמכם שקולו של המספר, הקליל והנינוח, שייך לווָלטר בנימין.
רק מעטים מכירים את עשרות תוכניות הרדיו שחיבר ושידר ולטר בנימין בין 1927 ל-1933 בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט. אלו קטעי פרוזה מרתקים, שזורים אירוניה, עדינות והומור, המאירים דמויות משניות ואירועים שוליים.
"רדיו בנימין" מכיל שישה קטעים ששודרו בתוכניתו "השעה לנוער". השפה קולחת, מותאמת לרדיו. הדמויות אזוטריות אך בלתי נשכחות. ולטר בנימין מציג בהם, כמספר סיפורים מוכשר, את דרך מחשבתו הייחודית.
היכונו אפוא לסיפורים מסקרנים על אסונות, פושעים ומכשפות, זייפנים, יהודים, נוכלים ובתי כלא אפלים. ובעיקר, סיפורים על בני אדם. "בני האדם אף פעם לא בונים עיר שנחרבה בדיוק כפי שהיתה לפנים; הם תמיד רוצים להפיק איזו תועלת מהאסון, ולכן מבקשים לשוב ולבנות את הישן בצורה בטוחה יותר, טובה יותר ויפה יותר מאשר קודם לכן."
רק מעטים מכירים את עשרות תוכניות הרדיו שחיבר ושידר ולטר בנימין בין 1927 ל-1933 בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט. אלו קטעי פרוזה מרתקים, שזורים אירוניה, עדינות והומור, המאירים דמויות משניות ואירועים שוליים.
"רדיו בנימין" מכיל שישה קטעים ששודרו בתוכניתו "השעה לנוער". השפה קולחת, מותאמת לרדיו. הדמויות אזוטריות אך בלתי נשכחות. ולטר בנימין מציג בהם, כמספר סיפורים מוכשר, את דרך מחשבתו הייחודית.
היכונו אפוא לסיפורים מסקרנים על אסונות, פושעים ומכשפות, זייפנים, יהודים, נוכלים ובתי כלא אפלים. ובעיקר, סיפורים על בני אדם. "בני האדם אף פעם לא בונים עיר שנחרבה בדיוק כפי שהיתה לפנים; הם תמיד רוצים להפיק איזו תועלת מהאסון, ולכן מבקשים לשוב ולבנות את הישן בצורה בטוחה יותר, טובה יותר ויפה יותר מאשר קודם לכן."
88 pages, Paperback
First published April 17, 2013
25 people are currently reading
648 people want to read
About the author
Walter Benjamin
844 books2,067 followersWalter Bendix Schönflies Benjamin was a German Jewish philosopher, cultural critic, media theorist, and essayist. An eclectic thinker who combined elements of German idealism, Romanticism, Western Marxism, Jewish mysticism, and neo-Kantianism, Benjamin made influential contributions to aesthetic theory, literary criticism, and historical materialism. He was associated with the Frankfurt School and also maintained formative friendships with thinkers such as playwright Bertolt Brecht and Kabbalah scholar Gershom Scholem. He was related to German political theorist and philosopher Hannah Arendt through her first marriage to Benjamin's cousin Günther Anders, though the friendship between Arendt and Benjamin outlasted her marriage to Anders. Both Arendt and Anders were students of Martin Heidegger, whom Benjamin considered a nemesis.
Among Benjamin's best known works are the essays "The Work of Art in the Age of Mechanical Reproduction" (1935) and "Theses on the Philosophy of History" (1940). His major work as a literary critic included essays on Charles Baudelaire, Johann Wolfgang von Goethe, Franz Kafka, Karl Kraus, Nikolai Leskov, Marcel Proust, Robert Walser, Trauerspiel and translation theory. He also made major translations into German of the Tableaux Parisiens section of Baudelaire's Les Fleurs du mal and parts of Proust's À la recherche du temps perdu.
Of the hidden principle organizing Walter Benjamin's thought Scholem wrote unequivocally that "Benjamin was a philosopher", while his younger colleagues Arendt and Theodor W. Adorno contend that he was "not a philosopher". Scholem remarked "The peculiar aura of authority emanating from his work tended to incite contradiction". Benjamin himself considered his research to be theological, though he eschewed all recourse to traditionally metaphysical sources of transcendentally revealed authority.
In 1940, at the age of 48, Benjamin died by suicide at Portbou on the French Spanish border while attempting to escape the advance of the Third Reich. Though popular acclaim eluded him during his life, the decades following his death won his work posthumous renown.
Among Benjamin's best known works are the essays "The Work of Art in the Age of Mechanical Reproduction" (1935) and "Theses on the Philosophy of History" (1940). His major work as a literary critic included essays on Charles Baudelaire, Johann Wolfgang von Goethe, Franz Kafka, Karl Kraus, Nikolai Leskov, Marcel Proust, Robert Walser, Trauerspiel and translation theory. He also made major translations into German of the Tableaux Parisiens section of Baudelaire's Les Fleurs du mal and parts of Proust's À la recherche du temps perdu.
Of the hidden principle organizing Walter Benjamin's thought Scholem wrote unequivocally that "Benjamin was a philosopher", while his younger colleagues Arendt and Theodor W. Adorno contend that he was "not a philosopher". Scholem remarked "The peculiar aura of authority emanating from his work tended to incite contradiction". Benjamin himself considered his research to be theological, though he eschewed all recourse to traditionally metaphysical sources of transcendentally revealed authority.
In 1940, at the age of 48, Benjamin died by suicide at Portbou on the French Spanish border while attempting to escape the advance of the Third Reich. Though popular acclaim eluded him during his life, the decades following his death won his work posthumous renown.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 14 of 14 reviews
November 24, 2017
רדיו בנימין כולל 6 הרצאות נפלאות ומרתקות לבני נוער שנשא המחבר בתוכנית הרדיו. הן עוסקות בנושאים מההיסטוריה ומאירות היבטים מרתקים בתרבות האנושית.
רעידת האדמה שהתרחשה בליסבון, משפטי המכשפות, "מרמה בבולי דואר", הבסטיליה בית הכלא הממלכתי הישן של צרפת, כנופיות שודדים בגרמניה של פעם וההרצאה האחרונה חורבן הֶרקוּלָנֵאוּם ופּומפּיי. בכל הרצאה ניתן למצוא פרטים פיקנטים ומפתיעים שספק אם ידועים להדיוט.
ההרצאות המרתקות ביותר בקובץ היו לדעתי על משפטי המכשפות, בולי הדואר והבסטיליה.
"כפי שילדים קטנים מאמינים למעשיות, כך האמינו רוב האנשים במכשפות. אבל ממש כפי שילדים, גם אם הם עוד פעוטות, אינם חיים את חייהם לפי המעשיות, כך גם האנשים באותן מאות שנים לא חשבו לשלב את האמונה במכשפות בחיי היומיום שלהם. הם הסתפקו בהתגוננות מפני המכשפות באמצעות סימן פשוט כמו פרסת ברזל מעל הדלת, לחש קסם, או איזו צלמית של קדוש שענדו על החזה מתחת לחולצה. כך היה בעולם העתיק, וכשהופיעה הנצרות, לא הרבה השתנה, על כל פנים לא לרעה. כי הנצרות יצאה נגד האמונה בכוחות הרשע. לפי תפיסתה, ישו ניצח את השטן, הוא ירד עד לשאול, ולחסידיו אין שום סיבה לחשוש מכוחות הרשע. זאת היתה, על כל פנים, האמונה הנוצרית העתיקה ביותר — מובן שגם אז היו בנמצא נשים ידועות לשמצה, אבל אלה היו בעיקר כוהנות דת, אלילות פגאניות, ולכוחות הכישוף שלהן לא יוחסה חשיבות רבה. בעצם, בעיקר ריחמו עליהן, על שהשטן טמטם אותן עד כדי כך שהן מייחסות לעצמן כוחות על־טבעיים."
בהרצאה על משפטי המכשפות הוא מתאר את הפרקטיקה שהתפתחה החל משנת 1300 והגיעה בשיאה בשנות ה- 30 של המאה ה- 16 להרג המכשפות. הדבר קרה כאשר קרל החמישי הנהיג את ספר החוקים הפלילי החדש לעבירות חמורות. הספר נודע בשם "קרולינה" ובו נקבע כי העונש על כישוף הוא מוות בשריפה. הוצאת המכשפות להורג התפשטה כמו אש בשדה קוצים והפכה למגיפה עד כדי כך ששליטים מסויימים ראו את ארצותיהם הופכות לשממה ואסרו על משפטי מכשפות. במועד זה המאה ה- 17 החלו השליטים לאסור על משפטי מכשפות והתופעה מוגרה במהלך 100 שנים.
ההרצאה הבאה "מרמה בבולי דואר" מרתקת לא רק מבחינת תיאור התפתחות הזיופים בבולי הדואר אלא גם מבחינת התפתחות תחביב איסוף הבולאות ותרומתו להתפתחות הזיופים בשל הכסף שהוא טומן בחובו עד כדי כך שמדינות אימצו את הבולים כמקור הכנסה:
"יש קבוצה שלמה של מדינות קטנות שביקשו, חלקן כבר מזמן, לשפר את מצבן הפיננסי על ידי שליחת יד לכיסיהם של אספני הבולים. את גילוי מקור ההכנסה המיוחד הזה ניתן לייחס לתושב יצירתי של איי קוק. תושבי האיים האלה, 10,000 עד 12,000 במספר, היו עד לא מזמן קניבלים. עם הכלים ומוצרי הצריכה השונים של הציוויליזציה הגיעו אליהם גם בולים שהוזמנו מניו זילנד. אלה היו בולים פשוטים מאוד, מרוחים בדבק בצדם האחורי, שהציגו מסגרת פשוטה של אותיות דפוס. אף על פי כן גילו אספני בולים גדולים באמריקה ובאירופה עניין רב במהדורת הבולים הזאת, ושילמו עליה סכומים גדולים. איש לא נדהם יותר מתושבי איי קוק, שלפתע נפתח בפניהם מקור הכנסה קל ושופע כל כך. הם מיהרו להזמין סדרות בולים חדשות מאוסטרליה, שנבדלו מן הראשונות בצורתן ובצבען. סיפורים דומים ניתן לספר על מדינות רבות באמריקה הדרומית, במיוחד על פרגוואי, וכמוהן על הנסיכויות ההודיות הקטנות פָרידקוֹט, בנגל ובַּמרָה. לא פחות ערמומיים מהשליטים שביקשו לעשות כך עסקים היו לעתים האנשים הפרטיים, כמו אותו מהנדס שהתחייב לספק לגוואטמלה בחינם שני מיליון בולים חדשים ולא ביקש בתמורה דבר, מלבד כל סדרות הבולים הישנות שעדיין נמצאות בבית הדפוס הממשלתי. "
ההרצאה על הבסטיליה, שבעת הפריצה אליה נמצאו בה רק 16 אסירים "עלובים" מביאה באופן חיי את אימת אותה התקופה, בה האסירים יכלו להיעצר באופן פתאומי,מבלי שיואשמו או ידעו במה נאשמו, ללא שניתנה להם שהות להתכונן למאסרם, באופן שזהותם של האסירים לא נחשפה לפני השומרים ואף לא אחד ידע שהם בכלל אסורים. אחד מהסיפורים בהם מתמקד המספר הוא "האיש במסכת הברזל" שכנראה היה מהאריסטוקרטיה ועד היום לא ידועה זהותו.
״האסיר האלמוני, הלבוש תמיד מסכת פנים ממשי שחור, אותו אסיר שהביא אתו המושל לפני חמש שנים מאיי מרגריט, מת היום בסביבות השעה עשר, לאחר שחש אתמול ברע כשיצא מחדר האוכל, ובעצם בלי שחלה.״ כבר למחרת היום נקבר, והסגן ציין ביומנו בכתב ידו הנאה שהקבורה עלתה ארבעים פרנק. נוסף על כך ידוע לנו בוודאות שהגופה נקברה ללא ראש, שהראש נערף, בותר כדי להבטיח שלא יהיה אפשר לזהות את בעליו, וחלקיו נקברו במקומות שונים. כל כך גדול היה חששם של המלך ושל מושל הבסיטליה שמא יתברר מי היה האיש במסכת הברזל לאחר מותו, עד שניתנה פקודה לשרוף כל דבר שבא אתו במגע — לבנים, בגדים, מזרנים, מיטות וכיוצא בזה. קירות החדר שהוחזק בו קורצפו תחילה בקפדנות ואחר כך סוידו, ומידת הזהירות היתה רבה כל כך עד שאבני הקיר פורקו והוצאו ממקומן, שמא הטמין ביניהן האסיר פתק או סימן אחר שילמד על זהותו. המסכה שלו לא היתה מברזל, אף שזה הכינוי שדבק בה, אלא ממשי שחור במסגרת עשויה עצמות דג. היא היתה מהודקת מאחורי הראש במנעול חתום ובנויה כך שלא היה ביכולתו להסיר אותה, וגם מישהו אחר לא יכול לעשות זאת בלי מפתח. אבל הוא היה יכול לאכול עם המסכה בלי מאמץ מיוחד.
לטעמי זה אחד הקבצים המשובחים שיצאו כאן בשנים האחרונות. המחבר מראה בקיאות בנושאים רבים ומגוונים ומעביר אותם בצורה מרתקת. יש לציין גם את התרגום המשובח של הראל קין ורק חבל לי רק שהוצאת תשע נשמות לא המשיכה במפעל תרגום הרצאות נוספות שהעביר.
רעידת האדמה שהתרחשה בליסבון, משפטי המכשפות, "מרמה בבולי דואר", הבסטיליה בית הכלא הממלכתי הישן של צרפת, כנופיות שודדים בגרמניה של פעם וההרצאה האחרונה חורבן הֶרקוּלָנֵאוּם ופּומפּיי. בכל הרצאה ניתן למצוא פרטים פיקנטים ומפתיעים שספק אם ידועים להדיוט.
ההרצאות המרתקות ביותר בקובץ היו לדעתי על משפטי המכשפות, בולי הדואר והבסטיליה.
"כפי שילדים קטנים מאמינים למעשיות, כך האמינו רוב האנשים במכשפות. אבל ממש כפי שילדים, גם אם הם עוד פעוטות, אינם חיים את חייהם לפי המעשיות, כך גם האנשים באותן מאות שנים לא חשבו לשלב את האמונה במכשפות בחיי היומיום שלהם. הם הסתפקו בהתגוננות מפני המכשפות באמצעות סימן פשוט כמו פרסת ברזל מעל הדלת, לחש קסם, או איזו צלמית של קדוש שענדו על החזה מתחת לחולצה. כך היה בעולם העתיק, וכשהופיעה הנצרות, לא הרבה השתנה, על כל פנים לא לרעה. כי הנצרות יצאה נגד האמונה בכוחות הרשע. לפי תפיסתה, ישו ניצח את השטן, הוא ירד עד לשאול, ולחסידיו אין שום סיבה לחשוש מכוחות הרשע. זאת היתה, על כל פנים, האמונה הנוצרית העתיקה ביותר — מובן שגם אז היו בנמצא נשים ידועות לשמצה, אבל אלה היו בעיקר כוהנות דת, אלילות פגאניות, ולכוחות הכישוף שלהן לא יוחסה חשיבות רבה. בעצם, בעיקר ריחמו עליהן, על שהשטן טמטם אותן עד כדי כך שהן מייחסות לעצמן כוחות על־טבעיים."
בהרצאה על משפטי המכשפות הוא מתאר את הפרקטיקה שהתפתחה החל משנת 1300 והגיעה בשיאה בשנות ה- 30 של המאה ה- 16 להרג המכשפות. הדבר קרה כאשר קרל החמישי הנהיג את ספר החוקים הפלילי החדש לעבירות חמורות. הספר נודע בשם "קרולינה" ובו נקבע כי העונש על כישוף הוא מוות בשריפה. הוצאת המכשפות להורג התפשטה כמו אש בשדה קוצים והפכה למגיפה עד כדי כך ששליטים מסויימים ראו את ארצותיהם הופכות לשממה ואסרו על משפטי מכשפות. במועד זה המאה ה- 17 החלו השליטים לאסור על משפטי מכשפות והתופעה מוגרה במהלך 100 שנים.
ההרצאה הבאה "מרמה בבולי דואר" מרתקת לא רק מבחינת תיאור התפתחות הזיופים בבולי הדואר אלא גם מבחינת התפתחות תחביב איסוף הבולאות ותרומתו להתפתחות הזיופים בשל הכסף שהוא טומן בחובו עד כדי כך שמדינות אימצו את הבולים כמקור הכנסה:
"יש קבוצה שלמה של מדינות קטנות שביקשו, חלקן כבר מזמן, לשפר את מצבן הפיננסי על ידי שליחת יד לכיסיהם של אספני הבולים. את גילוי מקור ההכנסה המיוחד הזה ניתן לייחס לתושב יצירתי של איי קוק. תושבי האיים האלה, 10,000 עד 12,000 במספר, היו עד לא מזמן קניבלים. עם הכלים ומוצרי הצריכה השונים של הציוויליזציה הגיעו אליהם גם בולים שהוזמנו מניו זילנד. אלה היו בולים פשוטים מאוד, מרוחים בדבק בצדם האחורי, שהציגו מסגרת פשוטה של אותיות דפוס. אף על פי כן גילו אספני בולים גדולים באמריקה ובאירופה עניין רב במהדורת הבולים הזאת, ושילמו עליה סכומים גדולים. איש לא נדהם יותר מתושבי איי קוק, שלפתע נפתח בפניהם מקור הכנסה קל ושופע כל כך. הם מיהרו להזמין סדרות בולים חדשות מאוסטרליה, שנבדלו מן הראשונות בצורתן ובצבען. סיפורים דומים ניתן לספר על מדינות רבות באמריקה הדרומית, במיוחד על פרגוואי, וכמוהן על הנסיכויות ההודיות הקטנות פָרידקוֹט, בנגל ובַּמרָה. לא פחות ערמומיים מהשליטים שביקשו לעשות כך עסקים היו לעתים האנשים הפרטיים, כמו אותו מהנדס שהתחייב לספק לגוואטמלה בחינם שני מיליון בולים חדשים ולא ביקש בתמורה דבר, מלבד כל סדרות הבולים הישנות שעדיין נמצאות בבית הדפוס הממשלתי. "
ההרצאה על הבסטיליה, שבעת הפריצה אליה נמצאו בה רק 16 אסירים "עלובים" מביאה באופן חיי את אימת אותה התקופה, בה האסירים יכלו להיעצר באופן פתאומי,מבלי שיואשמו או ידעו במה נאשמו, ללא שניתנה להם שהות להתכונן למאסרם, באופן שזהותם של האסירים לא נחשפה לפני השומרים ואף לא אחד ידע שהם בכלל אסורים. אחד מהסיפורים בהם מתמקד המספר הוא "האיש במסכת הברזל" שכנראה היה מהאריסטוקרטיה ועד היום לא ידועה זהותו.
״האסיר האלמוני, הלבוש תמיד מסכת פנים ממשי שחור, אותו אסיר שהביא אתו המושל לפני חמש שנים מאיי מרגריט, מת היום בסביבות השעה עשר, לאחר שחש אתמול ברע כשיצא מחדר האוכל, ובעצם בלי שחלה.״ כבר למחרת היום נקבר, והסגן ציין ביומנו בכתב ידו הנאה שהקבורה עלתה ארבעים פרנק. נוסף על כך ידוע לנו בוודאות שהגופה נקברה ללא ראש, שהראש נערף, בותר כדי להבטיח שלא יהיה אפשר לזהות את בעליו, וחלקיו נקברו במקומות שונים. כל כך גדול היה חששם של המלך ושל מושל הבסיטליה שמא יתברר מי היה האיש במסכת הברזל לאחר מותו, עד שניתנה פקודה לשרוף כל דבר שבא אתו במגע — לבנים, בגדים, מזרנים, מיטות וכיוצא בזה. קירות החדר שהוחזק בו קורצפו תחילה בקפדנות ואחר כך סוידו, ומידת הזהירות היתה רבה כל כך עד שאבני הקיר פורקו והוצאו ממקומן, שמא הטמין ביניהן האסיר פתק או סימן אחר שילמד על זהותו. המסכה שלו לא היתה מברזל, אף שזה הכינוי שדבק בה, אלא ממשי שחור במסגרת עשויה עצמות דג. היא היתה מהודקת מאחורי הראש במנעול חתום ובנויה כך שלא היה ביכולתו להסיר אותה, וגם מישהו אחר לא יכול לעשות זאת בלי מפתח. אבל הוא היה יכול לאכול עם המסכה בלי מאמץ מיוחד.
לטעמי זה אחד הקבצים המשובחים שיצאו כאן בשנים האחרונות. המחבר מראה בקיאות בנושאים רבים ומגוונים ומעביר אותם בצורה מרתקת. יש לציין גם את התרגום המשובח של הראל קין ורק חבל לי רק שהוצאת תשע נשמות לא המשיכה במפעל תרגום הרצאות נוספות שהעביר.
February 20, 2015
I chose to read this book out of a deep-seated guilt that has remained with me ever since I left grad school and stopped reading scholarly books as a regular activity. Walter Benjamin was a theorist I heard of in several courses in grad school, and I was intrigued with what I heard of his work, though I had never read anything he wrote. So, I figured reading an advanced copy of this book (provided to me free in exchange for a fair review) would be worth doing.
I was very pleasantly surprised by the first half of this book. The second half is a bit dry and while no doubt of great interest to scholars in German studies, history, media studies and other fields, was not highly entertaining. For the last 150-200 pages I did feel like I was reading an assigned book for a class, which is what I would expect given the nature of the book. The first half, however, was delightful, a selection of radio shows Walter Benjamin wrote out, essentially essays that would have guided the actual radio broadcasts like a script. These essays/shows cover a very broad range of topics and describe a version of Europe, and especially of Germany, that we don't quite get post-WW2. Walter Benjamin, a Jewish intellectual working in radio in the early 1930's, did not know about concentration camps, and did not have the weight of the knowledge of what the Nazi's were up to, let alone knowledge of the terrible chaos that would tear Europe apart shortly after these radio shows were created.
For the modern reader, there are traces of interesting tension in some of Benjamin's choices of subject matter, but all quite subtle. He is talking about the vanishing art of puppeteers, the architecture of Berlin, and travels in Naples, among many other topics. There is a lot in these shows to interest the scholar, but in part because they were written for a youth audience these shows are also pleasant, easy reading that anyone outside academia could also enjoy. I read a few of these essays each night before bed, and they worked quite well for such a purpose. I would love to see them repackaged for the general public, actually. In the meantime, this is one book that academics might hang onto and read parts of to their kids once their research needs are satisfied.
(I received my copy of this book free in exchange for a fair review.)
I was very pleasantly surprised by the first half of this book. The second half is a bit dry and while no doubt of great interest to scholars in German studies, history, media studies and other fields, was not highly entertaining. For the last 150-200 pages I did feel like I was reading an assigned book for a class, which is what I would expect given the nature of the book. The first half, however, was delightful, a selection of radio shows Walter Benjamin wrote out, essentially essays that would have guided the actual radio broadcasts like a script. These essays/shows cover a very broad range of topics and describe a version of Europe, and especially of Germany, that we don't quite get post-WW2. Walter Benjamin, a Jewish intellectual working in radio in the early 1930's, did not know about concentration camps, and did not have the weight of the knowledge of what the Nazi's were up to, let alone knowledge of the terrible chaos that would tear Europe apart shortly after these radio shows were created.
For the modern reader, there are traces of interesting tension in some of Benjamin's choices of subject matter, but all quite subtle. He is talking about the vanishing art of puppeteers, the architecture of Berlin, and travels in Naples, among many other topics. There is a lot in these shows to interest the scholar, but in part because they were written for a youth audience these shows are also pleasant, easy reading that anyone outside academia could also enjoy. I read a few of these essays each night before bed, and they worked quite well for such a purpose. I would love to see them repackaged for the general public, actually. In the meantime, this is one book that academics might hang onto and read parts of to their kids once their research needs are satisfied.
(I received my copy of this book free in exchange for a fair review.)
August 27, 2016
This has been such a fantastic and enjoyable read.
As the title implies, it is a collection of works (short stories, radio plays, lessons for children, etc.) that were either broadcast on the radio, produced for it and never broadcast or theoretical essays written about the phenomenon of radio in the early twentieth century Germany and its implications. These vary in length and topic, but none are long, which makes for a quite fun and light read. They deal with a variety of themes, from life in Germany/Berlin, to fantasy-like plays going through literary theory, commentaries on history (like the destruction of Pompeii), places (Naples, the Berlin markets), sociopolitical realities (the Prohibition in the US, the Witch Trials, housing crisis) to even some German folk/fairy tales.
I already had a healthy interest in Benjamin's life's work and this volume has only reaffirmed it.
I'll be revisiting this book again and again in years to come.
As the title implies, it is a collection of works (short stories, radio plays, lessons for children, etc.) that were either broadcast on the radio, produced for it and never broadcast or theoretical essays written about the phenomenon of radio in the early twentieth century Germany and its implications. These vary in length and topic, but none are long, which makes for a quite fun and light read. They deal with a variety of themes, from life in Germany/Berlin, to fantasy-like plays going through literary theory, commentaries on history (like the destruction of Pompeii), places (Naples, the Berlin markets), sociopolitical realities (the Prohibition in the US, the Witch Trials, housing crisis) to even some German folk/fairy tales.
I already had a healthy interest in Benjamin's life's work and this volume has only reaffirmed it.
I'll be revisiting this book again and again in years to come.
December 29, 2017
Just imagine how the listener, especially in this case Berlin (and German) children are exposed to the broad knowledge of the world by listening to a 20-30 minutes radio broadcast.
Of course, the next book one would like to continue from this specific surviving Benjamin work is Walter Benjamin for Children: An Essay on his Radio Years.
Of course, the next book one would like to continue from this specific surviving Benjamin work is Walter Benjamin for Children: An Essay on his Radio Years.
December 26, 2024
Amb Benjamin em passa quelcom que no em passa amb ningú més —em decep, i no deixo de donar-li oportunitats. És evident que les Tesis sobre la història són extraordinàries en moltíssims aspectes, i probablement constitueixen uns dels escrits més importants de filosofia de la història mai escrits. Però, que té més enllà d’això? Sí, l’Obra d’art en la seva època de reproductibilitat tècnica és també molt bo, posant en paraules la decadència en l’art tan fàcilment observable. La resta dels seus escrits, però, em semblen d’una banda majorment observacions culturals, de l’altra embrutats per la seva pròpia prosa, que no podem titllar de literària sinó d’innecessàriament enrevessada i obscura. En aquest llibre, Benjamin parla als nens sobre alguns temes força interessants, i és bo sentir-lo amb aquesta veu. La meitat del llibre, però, és formada per obres teatrals per a ràdio de mediocre qualitat. En definitiva, en l’obra de Benjamin hi ha alguns diamants, però s’ha de picar moltíssima pedra per a trobar-los.
March 28, 2015
I purchased this book after reading the review in the March 2015 issue of Harper's Magazine. Being of French descent, I know very little of pre-war German culture. The little I learned as a child was at best dismissive and at worst highly pejorative.
Benjamin's essays provide a delightful basis for exploration. Aimed at children, the essays cover a wide range of topic and never fail to lead to unexpected places. The essay on Toys led me to read about Tinche and then Faust. The one about Berlin dialect made me look deeper into the distinction between Berlin and the rest of Germany.
The language can be a bit old fashioned and many of the jokes are lost on me but the book is vast treasure hunt that should not be missed.
Benjamin's essays provide a delightful basis for exploration. Aimed at children, the essays cover a wide range of topic and never fail to lead to unexpected places. The essay on Toys led me to read about Tinche and then Faust. The one about Berlin dialect made me look deeper into the distinction between Berlin and the rest of Germany.
The language can be a bit old fashioned and many of the jokes are lost on me but the book is vast treasure hunt that should not be missed.
July 11, 2022
I can't say how much I enjoyed this. I suppose obviously you'd already have to be an avid lover of Walter Benjamin to consider reading it, but who isn't that? (ahem) The thing is, this book surprised me with its massive random toss-off insights and also it's pure accessibility. The early part of the book, for example, is a "Children's" radio-hour, which includes random advice on reading E.T.A. Hoffmann, or charming jokes of working class Berliners. Every sentence of this thing is riveting.
September 6, 2023
Some Random Thoughts - Reading Radio Benjamin
There isn't really a need to write much more because Wang Fanke's translation of the afterword is already an elegant and flawless evaluation of the book. I still want to add a few spices, though, because I adore Benjamin and this tiny book and have a fan-like devotion for him.
1 For Mystery
By personal choice, "The Witch Hunt Trials" and "Kaspar Hauser" are my two favorite radio plays. This is probably because the mystery and the unknown are always the most fascinating and unnerving, and it's also human nature to experience a peculiar thrill from crucifixion scenarios.
After finishing these two chapters, I was compelled to Ssuma Chien: immediately! Find the 49 volumes right away at the Munich State Archives. And so I did—not on the following flight to Munich, of course, but rather in a more "modern" and practical manner—by Googling. I won't mention all the stuff I found using the search engine since if I did, it would turn this brief review into a running joke about non-experts trying to find information using the bibliography system. But as when I first started reading the book, all I really wanted to do was write down some fleeting, superficial emotions.
Nothing more.
2 Regarding Superficial
Just the description of this book as "Benjamin's work with a nice cover" was enough to convince me to buy it. In contrast to the grueling Enlightenment, this small book with a child's perspective and the tried-and-true addition of the radio medium made me feel at ease in a way that I hadn't experienced in a while. This is why I wrote these few brief paragraphs in a stream-of-consciousness style, which is obviously a self-aggrandizing way to phrase things, rather than using the word-for-word format that I typically use when writing academic papers.
When I consider the "crisis of literary legitimacy," a subject that has come up frequently in the academic discussions in which I have participated recently, I wonder if we will ever be able to truly universalize literature until we make the connection between literature and the modern world rather than using the word "uselessness" to categorize and appease ourselves.
(Since I've brought up this subject, I'd like to suggest a book I've been reading lately, The Limits of Criticism by Rita Felski.)
In spite of this, I do not discount the current importance of literary studies. As a literary scholar, I have always had a reverent attitude toward the evolution of literature, but being trapped in a maze of self-reflective mirrors is ultimately not what literature is all about.
In light of this,
Turn on the radio, please.
Please take a moment to listen, and feel free to explore.
Chaniya Yang
2023.09.06
There isn't really a need to write much more because Wang Fanke's translation of the afterword is already an elegant and flawless evaluation of the book. I still want to add a few spices, though, because I adore Benjamin and this tiny book and have a fan-like devotion for him.
1 For Mystery
By personal choice, "The Witch Hunt Trials" and "Kaspar Hauser" are my two favorite radio plays. This is probably because the mystery and the unknown are always the most fascinating and unnerving, and it's also human nature to experience a peculiar thrill from crucifixion scenarios.
After finishing these two chapters, I was compelled to Ssuma Chien: immediately! Find the 49 volumes right away at the Munich State Archives. And so I did—not on the following flight to Munich, of course, but rather in a more "modern" and practical manner—by Googling. I won't mention all the stuff I found using the search engine since if I did, it would turn this brief review into a running joke about non-experts trying to find information using the bibliography system. But as when I first started reading the book, all I really wanted to do was write down some fleeting, superficial emotions.
Nothing more.
2 Regarding Superficial
Just the description of this book as "Benjamin's work with a nice cover" was enough to convince me to buy it. In contrast to the grueling Enlightenment, this small book with a child's perspective and the tried-and-true addition of the radio medium made me feel at ease in a way that I hadn't experienced in a while. This is why I wrote these few brief paragraphs in a stream-of-consciousness style, which is obviously a self-aggrandizing way to phrase things, rather than using the word-for-word format that I typically use when writing academic papers.
When I consider the "crisis of literary legitimacy," a subject that has come up frequently in the academic discussions in which I have participated recently, I wonder if we will ever be able to truly universalize literature until we make the connection between literature and the modern world rather than using the word "uselessness" to categorize and appease ourselves.
(Since I've brought up this subject, I'd like to suggest a book I've been reading lately, The Limits of Criticism by Rita Felski.)
In spite of this, I do not discount the current importance of literary studies. As a literary scholar, I have always had a reverent attitude toward the evolution of literature, but being trapped in a maze of self-reflective mirrors is ultimately not what literature is all about.
In light of this,
Turn on the radio, please.
Please take a moment to listen, and feel free to explore.
Chaniya Yang
2023.09.06
March 17, 2019
1929-1933 yılları arasında kaleme aldığı radyo konuşmaları, oyunları, skeçler vd. metinlerde Benjamin'in "Bin Dokuz Yüzlerin Başında Berlin’de Çocukluk"tan esinlenen pek çok detay var. Özellikle radyo programları için hazırladığı konuşmalarda Berlinli sokak satıcıları, kiracı kışlaları, oyuncakçılar ve gündelik hayata dair pek çok başka gözlem imge-yoğun bir dil kullanan Benjamin'in oldukça sade ve naif bir dile de sahip olduğunu gösteriyor. Berlin dışında, Pompeii, Napoli, Lizbon, Kanton, Mississippi üzerine kaleme aldığı metinlerle birlikte "Klasiklerin Yazarları Henüz Yazmaktayken Almanlar Ne Okuyordu?" gibi radyo oyunları" okura "edebiyatçı" Benjamin'i tanıtıyor...
September 14, 2025
Que grande!!! Algunas de las locuciones radiofónicas de Walter Benjamin para niños que merecen ser leidas por mayores para comprobar la genialidad de Benjamin (y de camino aprender muchas cosas). Especial mención merecen las locuciones “Bandolerismo en la antigua Alemania” e “Historias verídicas de perros”.
November 9, 2021
מהנה ומלמד, ספר קליל.
September 16, 2025
Found his overarching project here inspiring on a personal level
Read
December 14, 2016yang pertama-tama menarik saya adalah bagaimana catatan-catatan WB tentang radio dan materi siaran yang ia bikin itu didudukkan dalam situasinya.
ini dilakukan dengan baik oleh pemberi kata pengantar buku ini.
lecia rosenthal memuaskan saya dengan pengantar yang bagus.
di masanya, WB memang terpesona oleh alat komunikasi satu arah yang bernama radio. suatu alat yang mampu menyembunyikan sumbernya, tapi mampu memancarkan suaranya kemana-mana berlipat ganda. alat yang memancarkan suara ke mana-mana sampek ujung dunia ini dikasih nama radio: yang memancar dari suatu sumber.
ini direnungi oleh WB dan renungannya jauh ke depan, ke masa kita ketika saya membacanya via ebook yang saya download gratisan. hal yang merupakan kelanjutan dari renungan WB adalah: bahwa cara kita berkomunikasi akan diubah oleh kemajuan teknologinya. mirip yang dia pikirkan mengenai produksi karya seni di masa ketika pelipatgandaan karya itu dimungkinkan dengan mudah.
kebanyakan, atau porsi terbesar, isi buku ini adalah tulisan-tulisan WB mengenai berlin. tempat ia tinggal masa itu. tentang dialek orang berlin, tentang jalanan dan pasar di berlin, tentang gedung kesenian berlin...kesemuanya ada empat bab.
---stop doloo---
ini dilakukan dengan baik oleh pemberi kata pengantar buku ini.
lecia rosenthal memuaskan saya dengan pengantar yang bagus.
di masanya, WB memang terpesona oleh alat komunikasi satu arah yang bernama radio. suatu alat yang mampu menyembunyikan sumbernya, tapi mampu memancarkan suaranya kemana-mana berlipat ganda. alat yang memancarkan suara ke mana-mana sampek ujung dunia ini dikasih nama radio: yang memancar dari suatu sumber.
ini direnungi oleh WB dan renungannya jauh ke depan, ke masa kita ketika saya membacanya via ebook yang saya download gratisan. hal yang merupakan kelanjutan dari renungan WB adalah: bahwa cara kita berkomunikasi akan diubah oleh kemajuan teknologinya. mirip yang dia pikirkan mengenai produksi karya seni di masa ketika pelipatgandaan karya itu dimungkinkan dengan mudah.
kebanyakan, atau porsi terbesar, isi buku ini adalah tulisan-tulisan WB mengenai berlin. tempat ia tinggal masa itu. tentang dialek orang berlin, tentang jalanan dan pasar di berlin, tentang gedung kesenian berlin...kesemuanya ada empat bab.
---stop doloo---
December 28, 2025
Waste of time
Displaying 1 - 14 of 14 reviews