ראשית דרושות שתים וחצי הבהרות בנוגע לספר הזה. הראשונה נוגעת לשמו, "השם" – שם שמעורר קונוטציות מסורתיות דתיות בנוגע לאלוהים. למרות שהספר עוסק בין השאר בשמותיו של האל, בשאלת אחדותם והתפתחות המונותיאיזם במקרא ובייצוגו המספרי של שם האל במזמורים עתיקים לא מדובר בחיבור תיאולוגי מסורתי. לעמיתו של דבר מדובר בספר פופולארי העוסק במחקר ביקורתי של המקרא. בריאיון שמצאתי ברשת עם המחבר, ישראל קנוהל, פרופסור וחוקר מקרא, הוא טען שאת שם הספר המציא העורך. כנראה סוג של מהתלה או ניסיון ללכוד תשומת לב. כנראה שהעורך גם העניק לספר את כותרת המשנה שלו "המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצריים". כאן יש מקום להערה נוספת. למרות שהספר עוסק בנושאים אלו רצוי לא להיגרר לקונוטציות לספרים כמו "הקוד התנכי" או "צופן דאוינצ'י". מדובר כאן במחקר רציני, גם אם לא חף מביקורת ולא בתיאוריות מפוקפקות.
ועוד חצי הערה: קנוהל מציג בספר את ממצאיו בנוגע לייצוג מספרי של שמות האל במבנה של מזמורים קדומים בתנ"ך. כתוצאה מכל הוא עושה שימוש במושג הגימטרייה שהוא מושג מאוחר שאינו קודם לתקופה ההלניסטית. מצאתי ברשת מאמר ביקורת שתוקף באופן מנומק את השערותיו בנושא. אני אינני מומחה אבל לא שבעתי נחת מעיסוקו זה של קנוהל. דבר ראשון גימטריה מורכבת (של אותיות המייצגות בדילוגים של עשרות מספרים שמעל עשר) לא נראית לי רלוונטית לתנ"ך. שנית ספירת המילים והצלעות של המזמורים תלויות בחלוקת המזמורים, בנוסח ובפרשנות וגם על-פי החלוקה שהוא מציע לא תמיד הספירה שלי שהה לשלו (וטרחתי לספור).
אבל למעשה בקריאה בספר מבינים כי אין כמעט קשר טיעוני בין ההשקפות של קנוהל בנוגע למספרים (שהן מעניינות אולי לכשלעצמן) לבין שאר הפרשנות שלו למזמורים. טענה אחת שלו לפחות הגיונית (למרות שלא לי לקבוע דעה) והיא בדבר השימוש הבבלי במספר 30 בעבודתו של אל הירח "סין". שמו של אל זה הוא שבעיקר רלוונטי לפרשנות שהוא מציע.
במה בעצם עוסק הספר? קנוהל מפרש מזמורים מן התנ"ך. כידוע רוב החוקרים מסכימים כי הרבדים הקדומים יותר של המקרא מצויים בשירה העתיקה כגון שירת האזינו, שירת דבורה, שירת הים, ברכות משה וכמה מזמורי תהילים. קנוהל יוצא מתוך פרשנות למזמור יוצא דופן בתהילים – מזמור ס"ח. הוא רואה במזמור זה את אחד הקדומים בתנ"ך. לאחר שהוא מפרש אותו הוא עוקב אחר התפתחות הרעיונות הגלומים בו בשירות קדומות מאוחרות יותר (ומציג תיארוך ופרשנות לשירות אלו). מתוך המבנה שהוא מציג הוא מעלה השערות בנוגע למוצאה והתגבשותה של הקבוצה הקרויה "ישראל" במקרא כמו גם פרשנות יוצאת דופן לסיפור יציאת מצריים.
גם כאן תתכן ביקורת מגוונת. יתכן ומזמור ס"ח הוא שילוב של שני מזמורים שאוחדו ואז רוב פרשנותו של קנוהל נפגמת. הרבה תלוי בשאלת קיומה של ממלכה מאוחדת בימי שלמה ובשאלת פיצולה בימי ירבעם – שאלה שנויה מאוד במחלוקת ארכיאולוגית בימינו. אם לא הייתה קיימת אז יש כאן בכל הסיפור עוד רובד פרשני מאוחר, אולי מימי ירבעם השני, שצריך לקחת בחשבון.
בכל זאת, זו הייתה קריאה מעניינת לימי הפסח. גם אם צריך להתייחס בביקורת לסיפור המופלא והלא שגרתי שמספר קנוהל על תולדות עם ישראל הרי שהאופן בו הוא טווה אותו מרתק לטעמי וניתן לכל חובב מקרא ללמוד ממנו רבות גם אם אינו מסכים עמו והוא חולק עליו. בעיקר פרשנותו מאירת עיניים בכל הנוגע לשירות העתיקות ולמדתי ממנו רבות.