לראות לויתן

by רון דהן

על כל אדם המבקש לראות לויתן לצאת ולנדוד אל המים הרחוקים ביותר. לשם מוליכה הנובלה הזאת. אל מרחבים נסתרים, ספק מציאותיים ספק מדומיינים, אל מקום משכנו של הלויתן.

סמוך לגיל ארבעים, בתום נישואים מייאשים, מתוך תחושת עקרות, מחליט יוני לנטוש את העולם שהכיר ולצאת למסע כדי לחזות בענק הימי שממנו הוקסם בילדותו. מסעו לוקח אותו לאוסטרליה, היבשת הרחוקה, שם הוא פוגש בגלריה ססגונית של טיפוסים: זוג שחקנים גרמנים, פרח כמורה אפריקאי וסוחר סמים ישראלי; נוודים, צליינים ומנודים. איש-איש והלויתן שהוא מבקש לראות.

לראות לויתן היא יצירה קצבית, דינמית ורבת רבדים. יש בה מן המוכר ומן המוזר; בהירות עזה לצד עלטה; ריאליזם ציני לצד סיפור חניכה רומנטי; דרמה פיוטית לצד משל סוריאליסטי שנמשליו חבויים. וכך, הלויתן המתגלה בה הוא חיה, אך גם זיכרון נסתר; משאלה לא מודעת; חוויה רוחנית; צהלת אושר וזעקת אימה. הכל ושום דבר.

רון דהן הוא משורר וסופר. זהו ספרו החמישי.

Paperback

First published January 1, 2016

Reviews

[Shani Weisselberg · Rating 5 out of 5]

אם היה אפשר לתת 200 כוכבים, הייתי עושה את זה.

יצירת מופת מרתקת. ניתן לפרש בכל כך הרבה מובנים, לקרוא ולשקוע בים של צבעים.
כמה נהנתי.

לסקירה המלאה --> http://goo.gl/5EY50u

[Zek · Rating 4 out of 5]

סיימתי לקרוא את הנובלה הריאל פנטסטית של רון דהן תוך שאני חושב ביני לבין עצמי ״מה זה היה״ ויצא לי חרוז בהפוכה: הזיה... אם הספר הזה מייצג את כתיבתו של דהן באופן כללי אז אני כבר אוהב אותו כי הוא כותב מרתק, הוא מסקרן, אין לו עכבות בכל מה שקשור בתיאורי משגלים או דברים אחרים שעשויים להיות דוחים עבור קוראים אחרים. את הספר ניתן להבין למעשה איך שרוצים או לא להבין כלל ועדיין להינות. אני התרשמתי שהוא מושפע ממורקמי וקניוק אז לא פלא שאהבתי...

[Fairywitch · Rating 4 out of 5]

אני לא ממש יודעת איך לסקר את הספר הזה, אבל דבר אחד בטוח - רון דהן הוא פשוט משורר, אמן של מילים ודימויים, עתיר דמיון ומפתיע.
הספר הזה לא דומה לשום דבר שקראתי.
אני לא יודעת איך לתייג אותו, אני לא יודעת לאיזה ז'אנר הוא שייך, אני מבולבלת ובקושי מצליחה לנסח במילים מה אני מרגישה לגביו.
ויש לי חשד, שזה בדיוק מה שהמחבר כיוון אליו.

הספר הזה הוא אמנות פר אקסלנס. הוא ציור במילים. השפה פשוט מדהימה, הכתיבה יצירתית מאין כמוה, הדימויים מפתיעים ונפלאים גם יחד, והרעיונות - פשוט פסיכדליים.
וזאת אולי הדרך להגדיר את הספר הזה - פסיכדליה. פסיכדליה של צבעים, ריחות ואפילו טמפרטורות.
מגיע שלב במהלך הקריאה, איפשהו באמצע הספר, שלא ברור עוד מה בסיפורו של הגיבור מתרחש ומה רק הזיה או חלום. מציאות חייו נשזרת בדמיון שוב ושוב, עד שהקווים מיטשטשים לגמרי.

נקודת ציון מיוחדת - הקעקועים. הם סיפקו כמה רגעים ממש מדהימים והיוו בשבילי פנינה של ממש.
לא אומר יותר מזה. תקראו - תבינו.

לסיכום, בסופה של הקריאה נותרתי מבולבלת, כאילו הרגע התאוששתי מטריפ פסיכדלי.
לקח לי כמעט יום שלם לנחות ולכתוב את דעתי...
קשה להסביר ולסקר את הספר הזה. 109 עמודים של טריפ - שווה לנסות.
אבל, גשו אליו בראש אחר לגמרי.
טיול נעים.