האורחים

by Ofir Touche Gafla, אופיר טושה גפלה

זה קרה לפני חמש שנים, ברחבי העולם כולו. אנשים מצאו זוג נעליים בפתח ביתם. מה שקרה אחר כך היה מסתורי ומפחיד הרבה יותר: שבעה ימים שנכנסו להיסטוריה וכונו "שבוע המטמורפוזה", שבמהלכו נכבשה תודעתם של אנשים על ידי תודעות של אנשים אחרים ושבסופו רבים התחילו לחלום חלומות זרים, ואילו מיליוני אנשים אחרים פשוט נעלמו. האם יש סיכוי שיום אחד ישובו? אדם קור, גיבור האורחים, צריך לנסות להבין מה קרה אז כי הוא חוקר פרטי, ומאז המטמורפוזה הוא מטפל בעיקר בתיקים שקשורים בהיעלמות ההמונית ובחלומות הזרים, אבל יש לו סיבה נוספת. הוא איבד במטמורפוזה את אהובו יותם. והוא לא מצליח לשכוח. האורחים, ספרו השישי של אופיר טוּשֶה גַפלָה, הוא רומן מותח ופיוטי, החוקר את אפשרויות הקִרבה האנושית בצל אסון בדיוני, אבל במובנים עמוקים אמיתי לגמרי. כמו בכל ספריו הקודמים בורא טושה גפלה, בקולו הספרותי היוצא דופן בספרות הישראלית, עולם אחר משלנו אבל בכל זאת קרוב ומסתבר ואפשרי, שבאמצעותו הוא מאפשר לקוראיו להתקרב אל עולמם הממשי ואל חוויות היסוד שלו: אובדן, אבל, שכחה — וגם שנאה ואהבה.

Genres: Israel, Fiction

363 pages, Paperback

First published January 1, 2016

Reviews

[Anatoly · Rating 3 out of 5]

Unique and well written. The story is narrated by Adam, a private investigator in a world where millions of people vanished while those who remain dream the dreams of others. The narration revolves from past to present and through his narration the reader gets to an understanding (even if not totally complete) of what happened and what will come in the future.

I quite enjoyed the read, but not sure it will stay with me later. I guess 3.5 stars is appropriate. Made me curious about his other works while reminded me of Murakami (being somewhat unrealistic).

[AdiTurbo · Rating 2 out of 5]

הספר הזה התחיל נהדר, כתוב נפלא ועם רעיון מיוחד בבסיסו, שלמרות שאני ממש לא אוהבת מג'יקל ריאליזם, קנה אותי מהרגע הראשון. הדמויות היו טובות ומעניינות, וההתמודדות שלהן עם המשבר שפקד אותן - העלמות של יקיריהן ללא הסבר ומעבר תודעתן באופן זמני לתוך תודעת שנוא נפשן - תוארה היטב ובאופן אמין המעורר חמלה והזדהות. היה אפילו שמץ של מתח, שמקורו בקו העלילה המרכזי, שבו המספר, אדם קור, מנסה להתחקות אחרי אהובו שנעלם ולשחזר את יומנו שהושמד. התובנות הפסיכולוגיות והחברתיות שנבעו מההחלפה התודעתית היו מרתקות, והשפה עשירה ומלאה. לצערי הרב, גפלה לא השכיל להסתפק בכך, ובמקום שכל הטוב הזה יהיה מרוכז בסיפור קצר אחד עוצמתי או מקסימום נובלה, בחר "למרוח" אותו לרומן שלם. בחירה זאת הפכה את מה שיכול היה להיות פנינה ספרותית נדירה לרומן המלא בחזרות ו"עיבויים", סצינות שלא תורמות דבר להתקדמות העלילה או להתפתחות הדמויות וטחינה של תובנות שכבר הובהרו בתחילת הספר. אחרי כמאה וחמישים עמודים הרגשתי שאני "נזרקת" החוצה מהסיפור. אשליית האי אמון שלי החלה להיפגם, ושום דבר כבר לא נראה לי אמין. כל הקונספט של שנאה נראה לי פתאם ילדותי וחד מימדי, והתחלתי לאבד קשר עם העלילה. החזקתי מעמד עוד כחמישים עמודים, אבל השתעממתי מהם כל כך שכבר לא היה אכפת לי מה עוד יקרה בספר או מה עוד אוכל להפיק ממנו. זה מאד חבל, מכיוון שאחרי שניסיתי שלושה ספרים קודמים של גפלה ולא הצלחתי לקרוא יותר מכמה עמודים מהם, הספר הזה כמעט והצליח לגלות לי את סוד קסמו של הסופר שכה רבים נהנים ממנו.

[Siv30 · Rating 2 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית ואנגלית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/האור...

[Ela Shani · Rating 4 out of 5]

גאון מרושע. לא, גאון מטורף. בטוח שהעולם שטווה ימשיך ללוות אותי בתקופה הקרובה. ובטוח לומר שאופיר הוא הסופר הישראלי שהכי בא לי לשבת איתו לכוס קפה.

[David Raz · Rating 3 out of 5]

גפלה נשאר אחד הסופרים העכשוויים המעניינים ביותר, אבל אחרי הספרים הקודמים שלו הספר הזה מעט מאכזב. הרעיון מעניין אבל הביצוע איטי מדי לטעמי ובסופו של דבר, בניגוד לספרים הקודמים, כמעט כלום לא קורה. סצנות רבות לא מקדמות את הסיפור ותורמות בעיקר לאווירה, שאותי לא שכנעה. למרות הכל הספר בהחלט מעורר מחשבה.

[Shani · Rating 4 out of 5]

I loved this book, its ideas and the writing. I feel like the author really flows with a fantastic idea - what of one day....
I liked that it was fantasy and not science fiction, apart from the last few chapters, not much is said about the guests and their motives. One star is missing for two reasons: I didn't like the main character. he didn't seem smart to me, and I didn't relate to his choices and thought flow. Also the end left me wanting... which is good and bad. Overall, this is the second book I read by this author and he's becoming one of my favorites, I'm definitely looking forward to reading more of his ideas.

[Hadas Sloin · Rating 5 out of 5]

"האורחים", של אופיר טושה גפלה, אינו ספר מושלם. בסופו, אני נותרת עם התחושה שלא הבנתי אותו עד הסוף. בנוסף, אני תוהה האם אהבתי את המקומות אליהם הוא מתפתח, או דווקא התאכזבתי מהמקומות אליהם רציתי או ציפיתי שיילך ולא הלך.
אך למרות שאינו מושלם, הוא בהחלט מצוין; הוא ספר מעורר מחשבה ומעורר רגש. למרות משנותו, אני סבורה שהוא יכול להיות מוכר וברור לכל מי שיקרא אותו. הוא רדף אותי במהלך הקריאה ואני בטוחה שימשיך לעשות זאת גם אחריה. ואני מתכוונת לכך, כמובן, במובן הטוב ביותר.
מומלץ בחום.

[Ori Pilo Kerman · Rating 1 out of 5]

On the synopsis it sounded like a great idea for a psychological-fantasy novel: five years before, mysterious pairs of shoes were left for everyone throughout the world. All those who have tried wearing their new shoes found themselves waking up the following day looking like the people they hated most. After one week, people found themselves in their own bodies again, but a certain percentage of humanity disappeared and people began having the dreams of those who hated them during the "metamorphosis week".
The protagonist, Adam, is an investigator who specializes with incidents related to the metamorphosis week, and who has lost a lover and a father with its mysterious outcomes.

I've read this book for two reasons: Ofir's previous novel I've read, "The World of the End ", was exceptionally unique and playful. Other than that, the lady from the book store recommended it strongly as Ofir's greatest new novel.
I expected a thrilling detective story taking place in this bizarre, fascinating and yet-to-be-explained setting, yet what I got was a rather dry description of how the world changed following the metamorphosis week and Adam's personal experiences from it, usually accompanied by tedious semi-philosophical thoughts and feelings regarding dealing with personal loss or trying to understand why everything happened and what was supposed to be learnt by humanity.

All of the above summed up for me to a very slow drag throughout characters I didn't care about and stories that soon enough blew my interest dry, rewarded by a generic pointless explanation of all the previous events, ending in an open manner that didn't even bother me because I was just glad that I can move on to another book.

A great idea for a story, with what I consider to be a poor and too personal \ philosophical execution.

[Tony Wolkovitzky · Rating 5 out of 5]

הספר הקודם והיחידי של גפלה שקראתי לפני הספר הזה היה "עולם הסוף" - והפער באיכות בין שני ספרים אלה הוא עצום. אילולא מוטיבים משותפים מסויימים, הייתי חושב שהספרים נכתבו ע"י שני סופרים שונים לחולטין. ב"אורחים" אנחנו מוצאים את גפלה הרבה יותר בוגר ומשוייף סגנונית, וכותב את דמויותיו בצורה הרבה יותר אמינה ומשכנעת, וגם נוגעת ללב. בניגוד ל"עולם הסוף" שאותו הניעה עלילה רציפה וליניארית, עם גיבור/ים שמניע/ים אותה לסוף המיוחל, הרי שב"אורחים", לגיבור הספר השפעה כלל, וכל פעילותו היא לנסות להבין את מה שמתרחש, שגם שם הוא לעתים קרובות נכשל. במובן הזה, כמו גם בנושא המרכזי, הספר הזה הזכיר לי את "פיקניק בשולי הדרך" של האחים סטרוגצקי. שני הספרים מדברים על קטנותם של בני האדם, ועל מגבלות המוח האנושי להבין דברים גדולים יותר שמתרחשים ביקום. נהניתי מכל רגע מיצירה מלנכולית זאת, ואהבתי גם את החלוקה ע"פ התאריכים. ניסיתי אף להתמיד ולקרוא את הפרקים ע"פ התאריכים שעל שמם הם נקראו - מה שהיה קשה למדי כאשר הגעתי לשלב שבו רציתי להמשיך לפרק הבא, ולעתים במאת "רימיתי", וקראתי את העמוד הראשון של הפרק הבא לפני שהיום עצמו התחיל. בכל זאת, יחסית הצלחתי להתמיד, ואני לא מתחרט על כך. הספר מאוד מומלץ.

Reference: Roadside Picnic

[Barak · Rating 4 out of 5]

Gafla, both by his style and his unique, fantastical ideas reminds me of José Saramago, except for the fact that while I read Gafla's books longingly, I read Saramago's ones longing for them to finish already. This curiosity I can attribute to 3 factors:

1. Gafla's ideas and social experiments are more interesting (to me) so, if we assume magic realism here (which we don't), his is more magical than Saramago's.

2. There are characters one can identify, empathise with or find interest in, rather than the paper-cut like, generic, depth-less and utterly boring characters populating Saramago's books, which are only used as literary devices at best.

3. Lastly, Gafla does not feel he needs to create his own unique ungrammatical and extremely annoying grammar devoid of commas in order to create meaning, flow, and all the rest.
With all due respect to the sacred "form" worshiped by POMO groupies/artists/critics (and possibly Plato to boot), well, grow up already you bunch of pretentious idiots! hmm... well, I guess we can strike off the "due respect" locution at the start there.

At any rate, this book is yet another fascinating and engaging read, written by this always-original writer (even if Alma Mort would disagree on that - stuff her).

[Orrezz · Rating 1 out of 5]

ביקורת טיפה עצבנית, ספוילרים למי שטרם קרא.
-
-
-
-

עשרות העמודים הראשונים היו טובים. אחרי התחלה קצת מוזרה מתארים את הלילה שבו הונחו נעליים בהתאמה אישית לפתחיהם של אנשים, את התגובות המשתנות מבהלה לקבלה, את התעלומה סביב זהותם של "האורחים" - מניחי הנעליים. העובדה שהגיבור הוא חוקר פרטי וגם הוא מחפש אחר אהובו שנעלם גרמה לי להאמין, לתומי, שהגיבור ינסה במהלך הרומן לפתור את התעלומה הגדולה.
זה לא קרה. אחרי מאה ומשהו עמודים שבהם החוקר אדם רק מתבוסס ברחמים עצמיים וברומן מוזר עם ידידה שעשתה מטמורפוזה לגרוש שלה קצת איבדתי סבלנות.
את פתרון התעלומה מצאתי ממש לקראת הסוף, מדיאלוג שמתמצת תמליל חקירה שערכו חוטפים אנונימיים לאחד "האורחים". מילא זה מסובך (החוטפים הם כנראה אנשי "ויקיליקס", לפי פירוט התמליל שנמסר לציבור), זה נמסר בצורה לקונית וגם לא משיב על כל השאלות.
התאכזבתי ממש והרגשתי שבזבזתי זמן. אבל שוב, אולי זאת רק אני.

[Shahar · Rating 4 out of 5]

4.1 great read.