לפניכם שילוב ספרותי המציף סוגיות זהוֹת בחיי האדם המודרני. בשני המקרים ישנה דמות החיה בבדידות ובתחושת זרות בעולם מורכב שאינו מתעלה אל ציפיותיה הרוחניות. נימת הנובלות עשויה להישמע תמימה בהקשר הגרמני, אולם הכתיבה הפשוטה מציעה התבוננות רוגעת יותר על הדברים מאשר זו שמציע הרומנטיציזם הקלאסי.
סוזנה היא אוצר ספרותי: הנובלה נכתבה תוך כדי עבודה בכפייה, בלילות ובזמן רדיפות אנטישמיות אלימות. הנובלה עוסקת במערכת היחסים בין מחנכת יהודיה, נוקשה וממורמרת המופקדת על חינוך נערה מתבגרת בעלת “הפרעה נפשית”, אך הסובלת בעיקר בגלל אהבה.
השביל שביער הוא טקסט שהקריאה בו משולה ללגימת כוס מים קרירים בעיצומו של יום קיץ לוהט. במוקד הסיפור מיזנטרופ עשיר ובודד הסובל מתסמינים שאפשר בקלות לייחס לתחלואי האדם המודרני. בעצת נטורולוג הוא יוצא לסדרת שוטטויות ביער.
סך שתי הנובלות הוא הרבה יותר משתיים, שכן הקריאה עשוייה להוליד מרחב חשיבה שלישי — אותו הקשר שיוצר הקורא.
מי הוא אדון טיבוריוס קנייגט? איש עשיר בעל מזג רגיז. בעצם הוא מיזנטרופ בודד הסובל מתסמינים רבים שאפשר לייחס לאחת המחלות הבולטות של האדם המודרני: חרדה קיומית. מיואש מהכול ובייחוד מחיי השפע הכפויים, מתייעץ האדון עם רופא נטורולוג – שמעולם לא רשם ולו מרשם אחד – והלה מייעץ לו לצאת אל הטבע.
טיבוריוס מוצא יער ובו הוא מוצא שביל. מכאן ואילך נפתחת סדרה של הליכות ביער, שבה שום הליכה אינה דומה לקודמה. מן החוץ נראה היער המסתורי – מעין גן רנסאנסי – כמו דבר-מה בלתי משתנה, אך מבפנים השביל מפתיע; כל כניסה אליו והעמקה בו נעשית בעבור הדמות, הסוד לבריאות, לשמחה, לתבונה ולמה לא? גם לאהבה.
“השביל שביער” הוא טקסט מופתי משנת 1845 מאת אדלברט שטיפטר, סופר שהשפיע רבות על סופרים כגון תומס מאן, ו. ג. זבאלד ופטר הנדקה. הנובלה הקטנה כתובה במודרניות ובטריות מפתיעות הדומה ללגימת מים קפואים בעיצומו של יום קיץ לוהט. “השביל שביער” הוא שילוב נדיר של נאיביות ורצינות – יצירה מסוגננת בפשטותה, מלאת חכמה, אסתטיות וניצוצות חמוצים ואירוניים הנחשפים אל הקורא בהדרגה לאורך השביל של טיבוריוס קנייגט.
Gertrud Käthe Chodziesner, known by the literary pseudonym Gertrud Kolmar, was a German lyric poet and writer. She was born in Berlin and died, after her arrest and deportation as a Jew, in Auschwitz, a victim of the Nazi Final Solution. Though she was a cousin of Walter Benjamin, little is known of her life. She is considered one of the finest poets in the German language.
Post-war critics have accorded Kolmar a very high place in literature. Jacob Picard, in his epilogue to Gertrud Kolmar: Das Lyrische Werk described her both as 'one of the most important woman poets' in the whole of German literature, and 'the greatest lyrical poetess of Jewish descent who has ever lived'.
Michael Hamburger withheld judgement on the latter affirmation on the grounds he was not sufficiently competent to judge, but agreed with Picard's high estimation of her as a master poet in the German lyrical canon.
Patrick Bridgwater, citing the great range of her imagery and verse forms, and the passionate integrity which runs through her work, likewise writes that she was 'one of the great poets of her time, and perhaps the greatest woman poet ever to have written in German.
אני לא יודעת אם היה מקום לאחד את שני הסיפורים, למעט העובדה שבשני הסיפורים מדובר בגיבורים אקסצנטרים ותימהוניים החיים בשולי החברה. אני חושבת שהאיחוד בין 2 הסיפורים פגם בעוצמה של הסיפור הראשון "סוזאנה" מאת גרטרוד קולמר, המתאר מערכת יחסים בין מחנכת אישית לנערה בעלת פגם נפשי לא ברור.
"סוזאנה" בשל אופיו הטראגי, סיפור חזק יותר מהסיפור "השביל שביער" שהוא מעין אגדה על גבר עשיר ומתבודד, היפוכונדר במידה מסויימת, היוצא אל הכפר כדי להבריא ומוצא שם את אהבת חייו.
"סוזאנה" גם חזק יותר בגלל סיפור הרקע של הסופרת שכתבה אותו במחנה כפיה לפני שנשלחה אל מותה. התיאור של החריג החברתי שנאבק על מקומו תחת השמש וזכותו לממש את עצמו כאדם, וגם לאהוב, מרפרר לחייה של הסופרת בתקופת מלחמת העולם השניה ולגורלה.