ביום אביבי אחד פונה קרוב משפחה אל המורה הצנוע ח´אלד אל-מוסלי ומעלה לפניו רעיון, סתם מחשבה ולא יותר: שמא ירוץ בבחירות כמועמד מטעם חמולתו למועצה המקומית.
עד מהרה מוצא את עצמו אל-מוסלי מנהל מערכת בחירות לראשות המועצה, נעזר בחבר יועצים, ספק מניע ספק מונע בשרשרת של אירועים החושפת מתחים וקונפליקטים שונים בכפר: בקרב החמולה, בין מועמד לבין אשתו, עם בנות המשפחה הנשואות לבני משפחות אחרות, עם חמולת ראש המועצה הנוכחי, עם תנועת נשים המבקשת להשמיע את קולה בחיים הפוליטיים ועוד.
בשולי מערכת הבחירות מתנהלות ומסתבכות פרשיות אישיות נוספות, מהן הרות גורל, ואט-אט מתברר מה מונח על כף המאזניים: האם תדע זתוניא להתנער מן המגבלות המעיקות של המסורת ולהיפתח אל עולם חדש של חירות, שוויון ושקיפות, ועם זאת להישאר נאמנה לעצמה ולמורשתה?
חוצות זתוניא - ספרו הראשון של עודה בשאראת, תושב יפיע- הוא רומן מרתק, אשר בנימה אירונית, אך גם באמפיתה ובחמימות, מאפשר לקורא העברי הצצה נדירה לחיי כפר ערבי בארץ.
Olipas pitkäveteinen. Odotin reipasta ja hilpeää poliittista satiiria, mutta sain huonosti jäsennellyn jaarittelun. Ja mikä pahinta, loppu jätettiin auki pahimmalla mahdollisella eikä edes yhtään satiirisen hauskalla tavalla. Kiukkuiseksihan tällaisesta tulee.
מעשה בהצעה, ספק רציני וספק בבדיחות הדעת, היוצר אפקט פרפר המוביל את הכפר השלו אל כאוס בלתי נשלט.
ח'אלד אל-מוסלי, מורה צנועה, מקבל יום אחד הצעה ממקורבו להתמודד בבחירות הקרובות כמועמד מטעם חמולתו למועצה המקומית. בעידוד אשת גיבורנו, הוא מחליט לרוץ לא רק לחברות במועצה, אלא להיות ראש המועצה בכבודו ובעצמו.
החלטה זו שלו מכניסה עניין וכאוס בכפר המנומנם. עד מהרה קורים שינויים דרסטיים במקום - אילו לא החליט כך כנראה לא היה קורה כלום, אלא בעוד כמה עשרות שנים.
הספר מעלה נושאים מגוונים, מעניינים ואף טוב שידונו בהם (שלא לדבר על ליישם אותם) כגון: חירות וחופש, מעמד האישה, יחסי גבר אישה ועוד.
שמועות ורכילויות הן עניין שבשגרה בכפר (גם אם אינן אמתיות) וזה מוביל לעימותים בין המשפחות השונות. שכן, כל פיוז קצר של פוחז כזה או אחר נוצרת אלימות ותגרה המונית בין החמולות עד כדי שימוש בנשקים. למזלם, מרבית התקריות נפתרות במהירות יחסית. שכן, תמיד יש את טקס הסולחה שמנהיגי החמולות מקיימים.
Tää ei lähtenyt oikeen missään vaiheessa lentoon. Henkilöt jäi etäisiksi (nimien muistamisen vaikeus ei auttanut) ja kirja piti tarpoa läpi. Oli kuitenkin jokseenkin mielenkiiintoista lukea arabikulttuurista. Mutta odotukset olivat huomattavasti korkeammalla kuin toteutus.