``אמת ושקר`` הם שיפוטים על מסקנות מדעיות המוחזקות אובייקטיביות. הווה אומר: אינן מותנות באישיות של בעליהן. ``טוב ורע``, ``נאה ומגונה``, הם שיפוטים על הכרעות ערכיות, שמקורן, לכאורה, דווקא באישיות של בעליהן, ולפיכך עליהם מתנהלים המאבקים הגדולים - הן רעיוניים והן מעשיים - בקרב האנושות. האם ניתן לעגן את ההכרעות הערכיות - במוסר, בפוליטיקה, באמונה, באסתטיקה - בהכרה מדעית, לשם מתן תשובות אובייקטיביות על שאלות, שאפשר שגורל האדם התלוי בהן? העימות של הידע והרצון - לשון אחר: של היש והראוי להיות - הוא מן הנושאים הגדולים של ההגות הפילוסופיה, ובו דנות השיחות שבסדרה זו.
Yeshayahu Leibowitz (Hebrew: ישעיהו ליבוביץ) was an Israeli Jewish public intellectual, professor of biochemistry, organic chemistry and neurophysiology at the Hebrew University of Jerusalem and a polymath known for his outspoken opinions on Judaism, ethics, religion and politics.
שעיהו ליבוביץ היה מדען והוגה דעות. שימש עורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".
ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, וכמו כן תמך בהפרדת הדת מהמדינה.
ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.