אמצע שנות ה - 80. כפר אילן הוא עוד מושב פושט רגל, אחד מני רבים. כמו מלאך מושיע, או אולי נוכל, מגיע למקום תושב חדש: אלי מנשה, עורך דין ואיש חזון. הוא מציע לתושבים רווחה ושגשוג וחודר לחייהם השלווים לכאורה של שכניו, בני - ובעיקר בנות - משפחת בראון. אלי סוחף את אבי המשפחה אל תוכניות ההתעשרות שלו, משעשע את האם המרירה, מטריד בחיזוריו את הבת הצעירה והמשועממת, ומעורר את חשדה של הבכורה, הרדופה על ידי אהבה נכזבת ואידאלים נשגבים. המספרת, דפי בראון, היא בת זקונים מתוקה ומרושעת, כנה ומתחסדת, מטופשת לעתים. במשך שמונה שנים, היא מלווה בקולה את גיבורי הספר. מבעד לעיניה קם לתחיה מקום בדוי אך מוכר, ישראלי מכף רגל ועד ראש, המדיף ריחות נשכחים של שדות ירוקים, גגות אדומים והחלום שהיה ואיננו.
בנות בראון מתאר את ההתישבות המושבית בשנות ה- 80 וה- 90 דרך עיניה של דפי בראון, הבת הצעירה במשפחת בראון, משפחת חקלאים כושלת שעומדת על סף פשיטת רגל.
במהלך הספר מסתבר שהמשפחה סבלה טראומות לא פשוטות. האחות הגדולה חלי, מאומצת, מנסה לאתר את אימה הביולוגית המסרבת לפגוש אותה. האם, גננת במקצועה, מאשימה את עצמה במות הילד הבכור בתאונת דרכים. לאב יש סודות משלו שלא אפרטם בשל הספויילרים וכמובן הבת הצעירה דפי, שמחפשת את עצמה.
יום בהיר אחד מגיע למושב, אלי. עו"ד חלקלק שרוכש את בית השכנים ומתחיל להניע תהליכים של הפרטה. התהליכים כוללים לחץ מאסיבי על הסרבנים ולבסוף הקמת שכונה בבניה זולה. לדפי ואלי יש מערכת יחסים משונה הנמשכת על פני שנים. מערכת היחסים הזו סובלת עליות ומורדות ובעיקר חבטות משני הצדדים.
הספר מתאר את החברה ההתיישבותית בצורה די צינית ובעיקר על המגרעות שבה כשהכסף מסנוור אותם והם מאבדים את הדרך ואת האידיאולוגיה. הוא גם עוסק בשוליים שלו במתח העדתי, אבל הרגשתי שהעיסוק הזה לא היה מספיק מרכזי או חד כמו תיאור ההסתאבות ואובדן הדרך של החברה ההתיישבותית.
הדמות של דפי, למרות שהיא נתפסת כדמות קלילה וחביבה, היא למעשה סוציומטית ולא תמיד ברורה. מאחורי האירוניה המושחזת מסתתרת דמות שלא מוכנה להתמודד עם הבחירות שהיא עושה ובעיקר דורשת מאחרים מחויבות למטרות שלהם כשלה עצמה אין את המחויבות הזו. וזוהי המגרעת המרכזית של הספר: חלק מהדמויות שטוחות ובלתי ברורות כי אין להן קול משלהן אלא רק תיאור מעיניי דפי.
מגרעות נוספות הן ההתבדרות בעלילה בחלק האחרון של הספר, מעין ניסיון לסגור את הקצוות ולספק לקורא קתרזיס ובעיקר סוף טוב ובמקביל יומרה שניכרת בעלילה ובסיפור של דפי, מעין ניסיון להתרומם מהסיפור הפרובנציאלי.
יחד עם זאת הספר בנות בראון על כל מגרעותיו (ולא חסרות לו מגרעות) הוא ספר מהנה, קולח וגם קצת מזכיר נשכחות מתקופה אבודה.