What do you think?
Rate this book
טקסטיל
דַעאֵל גרובר, צלף בשירות-סדיר, מנצל את ההפוגות בין סיכולים של מבוקשים וירטואוזים כדי לקרוא יצירות-מופת מן הספרות. כמעשה של איזון יש לו צורך להתחבר לדבר-מה נשגב.
אמו, מנדי – בעלת מפעל פיג'מות שמשווק לאוכלוסיה החרדית ללא חשש שעטנז – נכנסת לניתוח פלסטי, השמיני במאבקיה נגד מעלליו של הזמן, הפעם להשתלת שְׁכָמות תותבות, במקום הישנות שנשחקו לה. רק מעטים יודעים שהסיבה האמיתית לניתוחים שלה היא ההרדמה הכללית וההתאוששות מסיחת-הדעת, כדי לעמוד במתח של השירות הצבאי של בנה.
בעלה, עירד גרובר, ממציאן מחונן וחתן פרס ישראל, עסוק כרגע במשהו שיביא לו את הנוֹבּל: פיתוח חליפת מגן קלה בעידן עולמי של בטחון אישי מעורער – "מדי טרור", שיהפכו את ישראל למעצמה של טקסטיל בטחוני. המחקר המקרטע שלו תלוי בפיתוח גֶנֶטי שיחולל יִצוּר קורים מוגבר אצל עכבישות הזהב, שקוריהן מפורסמים בחוזקן.
בניסיון להציל את מחקרו ממריא עירד לארה"ב לפגוש את העכבישנית בהט מֶקפיי, ישראלית-לשעבר ומעריצה של רוֹד סֶרלינג, פרופסורית לזואולוגיה באיתקה שהתקדמה בפרויקט מדי מגן בארה"ב. מקפיי עוברת כעת הסבה מקצועית להיות רָבָּה רפורמית, בתקווה למהפך בחייה.
כשאמהּ בניתוח ואביה בארה"ב נקראת בתם של הגרוברים, לירית בת ה-22, מש"קית-נפגעים לשעבר שכרגע מגדלת ירקות בגן-עדן אורגני בדרום הארץ עם החבר המשעמם שלה, ומתבקשת לקחת את הפיקוד על המפעל.
מהפכים גדולים יתחוללו בחיי כל הדמויות הללו. בוירטואוזיות, ובדמיון מתפרע וכה אמין, תארוג אותן המחברת שתי-וערב לעלילה שועטת קדימה, רצופה רגעים מחשמלים. החגיגה הלשונית, החריפות של האפיון, הברק של העלילה, הדמיון המשולח – חוברים כאן לקומדיה גרוטסקית, מצחיקה עד אימה, ובו-בזמן לא רק נוגעת ללב, אלא גם נוגעת בלב-לבה של המציאות הישראלית העכשווית.
אמו, מנדי – בעלת מפעל פיג'מות שמשווק לאוכלוסיה החרדית ללא חשש שעטנז – נכנסת לניתוח פלסטי, השמיני במאבקיה נגד מעלליו של הזמן, הפעם להשתלת שְׁכָמות תותבות, במקום הישנות שנשחקו לה. רק מעטים יודעים שהסיבה האמיתית לניתוחים שלה היא ההרדמה הכללית וההתאוששות מסיחת-הדעת, כדי לעמוד במתח של השירות הצבאי של בנה.
בעלה, עירד גרובר, ממציאן מחונן וחתן פרס ישראל, עסוק כרגע במשהו שיביא לו את הנוֹבּל: פיתוח חליפת מגן קלה בעידן עולמי של בטחון אישי מעורער – "מדי טרור", שיהפכו את ישראל למעצמה של טקסטיל בטחוני. המחקר המקרטע שלו תלוי בפיתוח גֶנֶטי שיחולל יִצוּר קורים מוגבר אצל עכבישות הזהב, שקוריהן מפורסמים בחוזקן.
בניסיון להציל את מחקרו ממריא עירד לארה"ב לפגוש את העכבישנית בהט מֶקפיי, ישראלית-לשעבר ומעריצה של רוֹד סֶרלינג, פרופסורית לזואולוגיה באיתקה שהתקדמה בפרויקט מדי מגן בארה"ב. מקפיי עוברת כעת הסבה מקצועית להיות רָבָּה רפורמית, בתקווה למהפך בחייה.
כשאמהּ בניתוח ואביה בארה"ב נקראת בתם של הגרוברים, לירית בת ה-22, מש"קית-נפגעים לשעבר שכרגע מגדלת ירקות בגן-עדן אורגני בדרום הארץ עם החבר המשעמם שלה, ומתבקשת לקחת את הפיקוד על המפעל.
מהפכים גדולים יתחוללו בחיי כל הדמויות הללו. בוירטואוזיות, ובדמיון מתפרע וכה אמין, תארוג אותן המחברת שתי-וערב לעלילה שועטת קדימה, רצופה רגעים מחשמלים. החגיגה הלשונית, החריפות של האפיון, הברק של העלילה, הדמיון המשולח – חוברים כאן לקומדיה גרוטסקית, מצחיקה עד אימה, ובו-בזמן לא רק נוגעת ללב, אלא גם נוגעת בלב-לבה של המציאות הישראלית העכשווית.
220 pages, Unknown Binding
First published January 1, 2006
1 person is currently reading
136 people want to read
About the author
Orly Castel-Bloom
22 books36 followersOrly Castel-Bloom (Hebrew: אורלי קסטל-בלום) is an Israeli author.
Orly Castel-Bloom was born in north Tel Aviv in 1960, to a family of Egyptian Jews. Until the age of three, she had French nannies and spoke only French. She studied film at the Beit Zvi School for the Performing Arts in Ramat Gan.
Castel-Bloom lives in Tel Aviv and has two children.
Castel-Bloom's first collection of short stories, Not Far from the Center of Town, was published in 1987 by Am Oved. She is the author of 11 books, including collections of short fiction and novels. Her 1992 novel Dolly City, has been included in the UNESCO Collection of Representative Works, and in 1999 she was named one of the fifty most influential women in Israel. Dolly City has been performed as a play in Tel Aviv.
In Free Radicals, Castel-Bloom stopped writing in the first-person. In Human Parts (2002) she was the first Israeli novelist to address the subject of Palestinian suicide bombings. Her anthology of short stories You Don't Argue with Rice, was published in 2003. Castel-Bloom has won the Prime Minister's award twice, the Tel Aviv award for fiction and was nominated for the Sapir Prize for Literature.
Israeli literary critic Gershon Shaked called her a postmodern writer who "communicates the despair of a generation which no longer even dreams the dreams of Zionist history."
Orly Castel-Bloom was born in north Tel Aviv in 1960, to a family of Egyptian Jews. Until the age of three, she had French nannies and spoke only French. She studied film at the Beit Zvi School for the Performing Arts in Ramat Gan.
Castel-Bloom lives in Tel Aviv and has two children.
Castel-Bloom's first collection of short stories, Not Far from the Center of Town, was published in 1987 by Am Oved. She is the author of 11 books, including collections of short fiction and novels. Her 1992 novel Dolly City, has been included in the UNESCO Collection of Representative Works, and in 1999 she was named one of the fifty most influential women in Israel. Dolly City has been performed as a play in Tel Aviv.
In Free Radicals, Castel-Bloom stopped writing in the first-person. In Human Parts (2002) she was the first Israeli novelist to address the subject of Palestinian suicide bombings. Her anthology of short stories You Don't Argue with Rice, was published in 2003. Castel-Bloom has won the Prime Minister's award twice, the Tel Aviv award for fiction and was nominated for the Sapir Prize for Literature.
Israeli literary critic Gershon Shaked called her a postmodern writer who "communicates the despair of a generation which no longer even dreams the dreams of Zionist history."
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 12 of 12 reviews
August 13, 2025
PARTI UMANE
Tulkarem: i cecchini preferiscono i tetti.
Tra il brevetto delle scale mobili a spirale, il trapianto di scapole per ragioni estetiche (anche la scollatura ha le sue esigenze), un ristorante francese all’interno di un ospedale in disuso dove occorre prenotarsi mesi prima, una piccola fattoria bio-organica nel deserto del Negev, un cecchino che si fa di cocaina prima di sparare e ogni bersaglio umano che inquadra nel mirino pensa e spera che sia suo padre,
Gruppo di famiglia in un interno.
tra una fabbrica di pigiami per esclusiva clientela ultraortodossa cuciti con macchine della Singer che hanno ancora bisogno di essere oleate, e tute militari anti terrorismo state-of-the-art prodotte con ragnatele tessute dai ragni Nephila maculata, una scienziata israeliana dall'intensa vita sessuale che ha passato l’adolescenza a San Francisco e ora vive a Ithaca dove è riuscita a modificare il gene responsabile dell’attivazione delle ghiandole filatrici dei ragni Nephila maculata,
Nephila maculata
Orly Castel-Bloom racconta una famiglia, padre madre figlia e figlio, della borghesia agiata israeliana, la cui empatia umana evoca immagini di deserti di ghiaccio.
Impregnati di quello che si potrebbe definire cinismo, ma forse è piuttosto superficialità, oppure eccesso di benessere, narcisismo, o tutte queste cose insieme, i quattro tengono in piedi il racconto, più con le loro personalità, che con gli accadimenti elencati sopra, per quanto inusuali, se non addirittura bizzarri.
E Castel-Bloom, con lingua diretta e ruvida, racconta un paese, Israele, entrato nel terzo millennio, che non assomiglia quasi per niente a quello che ho imparato a conoscere dalle pagine di altri scrittori di quella terra.
Ma è anche del tutto riconoscibile per il suo perenne stato di guerra che determina incertezza e insicurezza.
”The Woman Who Wanted to Kill Someone”, cortometraggio scritto da Orly Castel-Bloom e diretto da Ronnie Kidder.
Man mano che il racconto procede, con un’accelerazione in prefinale, la storia assume tinte quasi umoristiche.
Ma forse surreali. O paradossali.
O forse kafkiane? Post-moderne?
Uno dei problemi principali che gli ebrei israeliani evitano di affrontare è quello degli ebrei ultra-ortodossi che vivono in un mondo medievale tutto loro in pieno ventunesimo secolo: mangiano il loro cibo, indossano i loro vestiti, non servono nell’esercito, e la maggioranza degli uomini neppure lavora. Poiché la storia di cui parlo nel libro riguarda il modo in cui tessiamo la trama delle nostre vite: con stoffe, tessuti in cui ci avvolgiamo per difenderci, libri, e infine anche ‘’cotone organico’’, ho deciso di parlare della questione degli ebrei ultra-ortodossi partendo proprio dal tessuto che decidono di indossare.
La donna alla porta.
Tulkarem: i cecchini preferiscono i tetti.
Tra il brevetto delle scale mobili a spirale, il trapianto di scapole per ragioni estetiche (anche la scollatura ha le sue esigenze), un ristorante francese all’interno di un ospedale in disuso dove occorre prenotarsi mesi prima, una piccola fattoria bio-organica nel deserto del Negev, un cecchino che si fa di cocaina prima di sparare e ogni bersaglio umano che inquadra nel mirino pensa e spera che sia suo padre,
Gruppo di famiglia in un interno.
tra una fabbrica di pigiami per esclusiva clientela ultraortodossa cuciti con macchine della Singer che hanno ancora bisogno di essere oleate, e tute militari anti terrorismo state-of-the-art prodotte con ragnatele tessute dai ragni Nephila maculata, una scienziata israeliana dall'intensa vita sessuale che ha passato l’adolescenza a San Francisco e ora vive a Ithaca dove è riuscita a modificare il gene responsabile dell’attivazione delle ghiandole filatrici dei ragni Nephila maculata,
Nephila maculata
Orly Castel-Bloom racconta una famiglia, padre madre figlia e figlio, della borghesia agiata israeliana, la cui empatia umana evoca immagini di deserti di ghiaccio.
Impregnati di quello che si potrebbe definire cinismo, ma forse è piuttosto superficialità, oppure eccesso di benessere, narcisismo, o tutte queste cose insieme, i quattro tengono in piedi il racconto, più con le loro personalità, che con gli accadimenti elencati sopra, per quanto inusuali, se non addirittura bizzarri.
E Castel-Bloom, con lingua diretta e ruvida, racconta un paese, Israele, entrato nel terzo millennio, che non assomiglia quasi per niente a quello che ho imparato a conoscere dalle pagine di altri scrittori di quella terra.
Ma è anche del tutto riconoscibile per il suo perenne stato di guerra che determina incertezza e insicurezza.
”The Woman Who Wanted to Kill Someone”, cortometraggio scritto da Orly Castel-Bloom e diretto da Ronnie Kidder.
Man mano che il racconto procede, con un’accelerazione in prefinale, la storia assume tinte quasi umoristiche.
Ma forse surreali. O paradossali.
O forse kafkiane? Post-moderne?
Uno dei problemi principali che gli ebrei israeliani evitano di affrontare è quello degli ebrei ultra-ortodossi che vivono in un mondo medievale tutto loro in pieno ventunesimo secolo: mangiano il loro cibo, indossano i loro vestiti, non servono nell’esercito, e la maggioranza degli uomini neppure lavora. Poiché la storia di cui parlo nel libro riguarda il modo in cui tessiamo la trama delle nostre vite: con stoffe, tessuti in cui ci avvolgiamo per difenderci, libri, e infine anche ‘’cotone organico’’, ho deciso di parlare della questione degli ebrei ultra-ortodossi partendo proprio dal tessuto che decidono di indossare.
La donna alla porta.
Read
November 11, 2024I am in no position to take to task any authors work unless it is hurtful and mean spirited. This book is way far from that. I didn't rate it at the time I wrote this review and evidently still cant.
Castel -Bloom is a women's fiction writer penning many short stories. Winning many awards, Bloom was named one of the most influential women in Israel. Impressive.
Except while reading her book I kept thinking - What am I reading.
This is written as a short story about a wealthy dysfunctional family of four.
A genius Nobel Prize winning father who never stops talking or listening, a controlling wife/mother addicted to cosmetic surgery - her latest stint is ( are you ready for this) removing both original shoulder blades to replace with young new ones. Ouch.
The son is never home, being part of the Sayeret Matkal unit in the Israeli army, and the daughter is just a bored lost soul who does not get along with her mother or her boyfriend.
Could this book have gone over my head. I have read many, many short stories where some have been 15 pages and were totally united.
Im thinking this book could have been four separate vignettes without marked chapters.
////
Nov 4 04
Castel -Bloom is a women's fiction writer penning many short stories. Winning many awards, Bloom was named one of the most influential women in Israel. Impressive.
Except while reading her book I kept thinking - What am I reading.
This is written as a short story about a wealthy dysfunctional family of four.
A genius Nobel Prize winning father who never stops talking or listening, a controlling wife/mother addicted to cosmetic surgery - her latest stint is ( are you ready for this) removing both original shoulder blades to replace with young new ones. Ouch.
The son is never home, being part of the Sayeret Matkal unit in the Israeli army, and the daughter is just a bored lost soul who does not get along with her mother or her boyfriend.
Could this book have gone over my head. I have read many, many short stories where some have been 15 pages and were totally united.
Im thinking this book could have been four separate vignettes without marked chapters.
////
Nov 4 04
April 15, 2017
הספר הקצר הזה מתאר את קורותיה של משפחת גרובר: האם מנדי, אמנדה גרובר, ממשיכת דרכה של אימה במפעל לייצור פיג'מות נטולות שעטנז למגזר החרדי בלבד. כל העובדות שלה משתכרות שכר מינימום לפחות, אבל מנדי, שמאז שבנה התגייס לצבא, מעדיפה לבלות את ימיה באי הכרה ובנסיגה אל נערותה. היא מכורה לניתוחים פלסטיים. בפתח הרומן היא עומדת לעבור ניתוח פלסטי חדשני להשתלת שכמות.
האב, עירד, מדען גאון ואקסצנטרי שזכה בפרס ישראל בזכות המדרגות הנעות הלולייניות שהמציא, על שמו רשומים 60 פטנטים שאת מרביתם מימנה אישתו הנדיבה והמיואשת. בפתח הרומן הוא שוקד על ייצור של מדים קלי משקל, מקורי עכביש, נגד פיגועי טרור עבור הצבא. הוא נוסע לארצות הברית להיפגש עם בהט מקפיי, זואולוגית ישראלית-לשעבר, שפיתחה זן עכבישים שפגעו לו בבלוטת הטוויה ולכן הוא אינו מפסיק לרגע לטוות את קוריו הקשיחים.
הבן, דעאל (איזה מן שם זה?), הוא צלף בשירות-סדיר שבין חיסול לגלישה באתרי פורנו, נוהג לקרוא יצירות מופת ספרותיות. הוא קורא רוחבית ובו זמנית כדי לברוח מהמציאות. הוא מתכנן להשתחרר ולנסוע להוליווד שם להיות צלם פאפרצ'י.
והאחרונה היא הבת, לירית, שאחרי אפיזודה לא מוצלחת עם ג'מייקאני שמנדי נאלצה לקנות ב - 20,000$, חיה במושב ברוש שליד תאשור בדרום הארץ, עם חבר שגילו כפול מגילה, ומנהלת אורח חיים אורגני.
וכל הקקופוניה הזו עומדת להיות לקטסטרופה אפוקליפטית כשהניתוח של האם משתבש.
הבן בורח בחזרה לצבא, מסתבר שקצת נרקוטיקה היא תחביב לא רק של אימו.
הבת בורחת לג'קוזי ולחלומות באספמיה על העברת המתפרה לסין.
והאב, הו הדמות של האב היא המבריקה שבין הדמויות הנוירוטיות וההזויות שברומן הזה, חווה התמוטטות עצבים קולוסלית ומביכה ברמות אפוקליפטיות ואני לא סתם משתמשת במילים שמיוחסות לסוף העולם. זה אכן נראה כמו סוף העולם כשהוא מפגין כל התסמין פסיכוטי של ירידה מהפסים: מסרב לעזוב את ביתה של בהט, מכריז על התאהבותו האינסופית בה, ונסוג להתנהגות של תינוק בן שנה.
זה אחד מהספרים הטובים שכתבה קסטל בלום. דמות האב פשוט מעוררת שאת נפש ההתנהגות שלו הזויה, הבת שיטחית להחריד ולמעט שירת ההלל שבוקעת ממנה כשהיא יושבת בקפה ומפנטזת על מנעמי החיים, ושביב יסורי המצפון אחרי שהיא מגהצת את הויזה של אמא שלה בלי הכרה לפני שיחסמו אותה, היא ריקנית ואפילו לא חיננית.
ורק האם, היא הדמות המעוררת רחמים בסיפור הזה. מסכנה ושבויה בפרדיגמות שהנחילה לה אימא שלה, היא מנסה לקנות את מקומה אצל בעלה במימון פרוייקטים הזויים שלו שרק העלו לו את השתן לראש, במימון החיים האורגניים והלא מאושרים של הבת שלה ובגעגועים לבנה דעאל.
בניגוד לספרים אחרים שלה שקראתי, הספר מאוד ראליסטי ומאוד קולח. הקקופוניה לא גולשת לכאוס מוחלט וכמובן שבסוף הדברים באם על סידרם הטוב. היא אירונית בכתיבה שלה מושחזת ויורה חצים ציניים בצדק אל הקורא.
האב, עירד, מדען גאון ואקסצנטרי שזכה בפרס ישראל בזכות המדרגות הנעות הלולייניות שהמציא, על שמו רשומים 60 פטנטים שאת מרביתם מימנה אישתו הנדיבה והמיואשת. בפתח הרומן הוא שוקד על ייצור של מדים קלי משקל, מקורי עכביש, נגד פיגועי טרור עבור הצבא. הוא נוסע לארצות הברית להיפגש עם בהט מקפיי, זואולוגית ישראלית-לשעבר, שפיתחה זן עכבישים שפגעו לו בבלוטת הטוויה ולכן הוא אינו מפסיק לרגע לטוות את קוריו הקשיחים.
הבן, דעאל (איזה מן שם זה?), הוא צלף בשירות-סדיר שבין חיסול לגלישה באתרי פורנו, נוהג לקרוא יצירות מופת ספרותיות. הוא קורא רוחבית ובו זמנית כדי לברוח מהמציאות. הוא מתכנן להשתחרר ולנסוע להוליווד שם להיות צלם פאפרצ'י.
והאחרונה היא הבת, לירית, שאחרי אפיזודה לא מוצלחת עם ג'מייקאני שמנדי נאלצה לקנות ב - 20,000$, חיה במושב ברוש שליד תאשור בדרום הארץ, עם חבר שגילו כפול מגילה, ומנהלת אורח חיים אורגני.
וכל הקקופוניה הזו עומדת להיות לקטסטרופה אפוקליפטית כשהניתוח של האם משתבש.
הבן בורח בחזרה לצבא, מסתבר שקצת נרקוטיקה היא תחביב לא רק של אימו.
הבת בורחת לג'קוזי ולחלומות באספמיה על העברת המתפרה לסין.
והאב, הו הדמות של האב היא המבריקה שבין הדמויות הנוירוטיות וההזויות שברומן הזה, חווה התמוטטות עצבים קולוסלית ומביכה ברמות אפוקליפטיות ואני לא סתם משתמשת במילים שמיוחסות לסוף העולם. זה אכן נראה כמו סוף העולם כשהוא מפגין כל התסמין פסיכוטי של ירידה מהפסים: מסרב לעזוב את ביתה של בהט, מכריז על התאהבותו האינסופית בה, ונסוג להתנהגות של תינוק בן שנה.
זה אחד מהספרים הטובים שכתבה קסטל בלום. דמות האב פשוט מעוררת שאת נפש ההתנהגות שלו הזויה, הבת שיטחית להחריד ולמעט שירת ההלל שבוקעת ממנה כשהיא יושבת בקפה ומפנטזת על מנעמי החיים, ושביב יסורי המצפון אחרי שהיא מגהצת את הויזה של אמא שלה בלי הכרה לפני שיחסמו אותה, היא ריקנית ואפילו לא חיננית.
ורק האם, היא הדמות המעוררת רחמים בסיפור הזה. מסכנה ושבויה בפרדיגמות שהנחילה לה אימא שלה, היא מנסה לקנות את מקומה אצל בעלה במימון פרוייקטים הזויים שלו שרק העלו לו את השתן לראש, במימון החיים האורגניים והלא מאושרים של הבת שלה ובגעגועים לבנה דעאל.
בניגוד לספרים אחרים שלה שקראתי, הספר מאוד ראליסטי ומאוד קולח. הקקופוניה לא גולשת לכאוס מוחלט וכמובן שבסוף הדברים באם על סידרם הטוב. היא אירונית בכתיבה שלה מושחזת ויורה חצים ציניים בצדק אל הקורא.
November 28, 2014
This is an 'odd' and 'funny' book!
We have a secular Israeli family --upper class .....(CRAZY FAMILY MEMBERS, DYSFUNCTIONAL, DISCONNECTED)
Amanda: 'THE MOM' -- is often going under the knife --(general anestesia for Plastic surgery). Her latest plastic surgery is Shoulder Blade Implants! YES....There 'really' is such a thing!
When 'not' under the knife --she operates a pajamas factory (the cloth is blessed), for the Ultra Jewish Orthodox population.
Irad Gruber, Amanda's husband, a brilliant scientist, is out of town at a University seminar while Amanda hides her secret of her should implants surgery. Imagine keeping such a secret from your husband....Better yet---Imagine having PLASTIC SHOULDERS! Yikes! lol
Lirit is a 22 year old spoiled daughter --(but funny)
Dael -the son, is a sniper! Being a 'sniper' is exhausting of course --so the way he relaxes is by reading 'the classics'. (No light weight reading for this guy). The more books he reads at a time, the better.
Basically this entire family are fruit cakes -- Its not just Amanda that seems to be 'asleep' for more than half her life with her plastic surgery addiction ---but the entire family is always somewhat 'asleep'.
Being WIDE AWAKE in the 'Gruber Family', just seems TOO SCARY!
We have a secular Israeli family --upper class .....(CRAZY FAMILY MEMBERS, DYSFUNCTIONAL, DISCONNECTED)
Amanda: 'THE MOM' -- is often going under the knife --(general anestesia for Plastic surgery). Her latest plastic surgery is Shoulder Blade Implants! YES....There 'really' is such a thing!
When 'not' under the knife --she operates a pajamas factory (the cloth is blessed), for the Ultra Jewish Orthodox population.
Irad Gruber, Amanda's husband, a brilliant scientist, is out of town at a University seminar while Amanda hides her secret of her should implants surgery. Imagine keeping such a secret from your husband....Better yet---Imagine having PLASTIC SHOULDERS! Yikes! lol
Lirit is a 22 year old spoiled daughter --(but funny)
Dael -the son, is a sniper! Being a 'sniper' is exhausting of course --so the way he relaxes is by reading 'the classics'. (No light weight reading for this guy). The more books he reads at a time, the better.
Basically this entire family are fruit cakes -- Its not just Amanda that seems to be 'asleep' for more than half her life with her plastic surgery addiction ---but the entire family is always somewhat 'asleep'.
Being WIDE AWAKE in the 'Gruber Family', just seems TOO SCARY!
April 10, 2020
Je n'ai pas perçu l'intérêt de cet ouvrage.
July 30, 2023
היא תמיד אוכלת
May 14, 2014
I first thought this book would be about a pajama factory in Israel, but once I saw the words "Feminist Press" on the back cover, I should have known it would not be so simple. This is a book about women. Women with issues that can belong to any woman, anywhere. Issues of a mother who worries about her son, an active-duty soldier and her daughter, a girl who has no definition of self and so takes her cues from the men in her life. Issues of a woman who has spent most of her adult life recovering from her dysfunctional childhood. Issues of a woman who is trying to find how she fits into the world but who lacks the skill set and introspection required to establish her own path.
Orly Castel-Bloom writes about a group of women who are connected by family or circumstance, with the men existing to transition the story from one woman to the next. Starting with Mandy Gruber, owner of a pajama factory that makes sleepwear for orthodox Jews. Mandy is addicted to surgery because she likes the anesthesia. Mandy's daughter Lirit is a selfish, annoying and immature woman who only thinks about how everything affects her and her alone. Mandy's husband, a socially dysfunctional genius, leads us to Bahat, another Israeli woman who lives and works in Ithaca and will give up everything, including a research worthy of a Nobel prize, to become a normal woman with normal friends.
I really liked how Orly Castle-Bloom transitioned between the characters, subtly shifting the story line and point of view in a paragraph, in a sentence. At once you would be reading about how Mandy feels about her shoulder blades and in the next moment, how her daughter feels about Mandy. She shows us that the struggles we each go through are not unique, and in that, there is comfort.
Orly Castel-Bloom writes about a group of women who are connected by family or circumstance, with the men existing to transition the story from one woman to the next. Starting with Mandy Gruber, owner of a pajama factory that makes sleepwear for orthodox Jews. Mandy is addicted to surgery because she likes the anesthesia. Mandy's daughter Lirit is a selfish, annoying and immature woman who only thinks about how everything affects her and her alone. Mandy's husband, a socially dysfunctional genius, leads us to Bahat, another Israeli woman who lives and works in Ithaca and will give up everything, including a research worthy of a Nobel prize, to become a normal woman with normal friends.
I really liked how Orly Castle-Bloom transitioned between the characters, subtly shifting the story line and point of view in a paragraph, in a sentence. At once you would be reading about how Mandy feels about her shoulder blades and in the next moment, how her daughter feels about Mandy. She shows us that the struggles we each go through are not unique, and in that, there is comfort.
This entire review has been hidden because of spoilers.
July 17, 2016
A very, very funny novel, with that breathless running-around, red-faced and sweating kind of Israeli perfected by A. B. Yehoshua. Castel-Bloom is like a younger, or more updated, Yehoshua, writing about Tel-Aviv instead of Jerusalem or Haifa, but it's all familiar terrain to me from having read so much Yehoshua. You the reader are just as anxious as the characters, with their crazy time constraints and the desperate spending of scary amounts of money.
Read
October 16, 2013I read an advance review copy back in the spring. I'm a big fan of Castel-Bloom's work (I especially loved her earlier novel, which was translated as "Human Parts"). I'm linking here to my review.
Read
December 29, 2013Very interesting. Tongue in cheek humor. Sad reflections on an upper class Tel Aviv family and their state of being. Well worth the short, fast read.
March 23, 2014
4.5. Reminded me a lot of the style of Nicola Barker and in particular her Booker nominated novel the The Yips from a few years back. More soonish.
April 6, 2014
A somewhat interesting book about a dysfunctional family. Lots of typos in the translation is a bit distracting.
Displaying 1 - 12 of 12 reviews