ברנהרט

by Yoel Hoffmann

כשתינוק נולד מישהו רושם שתינוק נולד. וכך רשומים שמותיהם של כל התינוקות (מלבד תינוקות שנולדו ברחוב או בשדה). לפעמים טועים ורושמים, למשל, "בריץ" במקום "פריץ". ולפעמים אדם אומר ששמו "פריץ" אבל לא מאמינים לו. מכל מקום, לפני שברנהרט נולד הוא היה בתוך עור דק, כעין כיס, בבטנה של אמו קלרה. הוא עלה וירד וקלרה אמרה "התינוק זז" (היא עוד לא ידעה ששמו יהיה "ברנהרט"). אסור להתחכם בדברים שכאלה. איבריו של ברנהרט נתרקמו לאט לאט (הוא לא נוצר בבת אחת) עד שהיה לתינוק שלם. יתרה מזאת, בתוכו מצוי עוד תינוק ובתוך התינוק הזה מצוי עוד תינוק וכך עד אין סוף. אבל בני האדם (שנפעלים בכוחה של השגרה), כיוון שראו שגם צורתו של גוסטב דומה לצורת תינוק, סברו שהוא תינוק. ועל כן, כשגוסטב זחל על רצפת העץ איש לא שאל את עצמו למה הוא (כלומר גוסטב) קרוב כל כך לקרום האדמה.

176 pages, Paperback

First published January 1, 1989

About the author

Yoel Hoffmann (23 June 1937– 25 August 2023) was an Israeli Jewish contemporary author, editor, scholar and translator.

Reviews

[Yigal Zur · Rating 3 out of 5]

honest. i do not understand Hoffman writing. i tried several times. maybe poetic maybe just clumsy

[Whereforekrig · Rating 5 out of 5]

קראתי את הספר ששמו ברנהרט במשך שלוש שנים.
במהלך אותן שנים עשיתי הרבה דברים אחרים חוץ מלקרוא וחוץ מלקרוא את הספר (למשל: לבכות, לשחק שח, יחסי מין, להתאבל).
עכשיו הספר נגמר.
בעוד כמה ימים או שעות (תלוי בך) אמריא ליפן.
הנה כל המילים שכתובות בעמוד 95 בספר ברנהרט.

"אנשים חושבים שהסדר הנכון הוא זה:
1. האמת [בצבע תכלת].
2. ההיסטוריה [נפוליאון, יהודים וכו'].
3. האנשים שחיים [ברנרד שו ואחרים].
4. חיות וחפצים.

אבל הסדר הנכון הוא אחר. אי אפשר לספר מהו הסדר הנכון [אם ידעו, הסדר ישתבש]. יש דברים ששווים לציפורניו של גוסטב בדיוק מוחלט [למשל האפיפיור והגנים הבוטניים בלונדון]. אילו היתה לגוסטב רק ציפורן אחת אפשר היה לראות של גוסטב כעלילה [מתחילתה של הציפורן ועד סופה]. אבל קשה לחשוב על עלילה לתשע ציפורניים. מלבד זאת, אם יאמרו לגוסטב שעלילה זו מילה בעברית הוא יתפלא מאוד. הוא מכיר את המילה "סיפור" [בפיו היא נשמעת כך: "סיפוא"]. שיר הלכת של הסיפור הזה [אודות ברנהרט וגוסטב וכל השאר] הוא 'שיר תשע הציפורניים של גוסטב'."

[Cooper Renner · Rating 5 out of 5]

Remarkable novel, never predictable, often funny, absurd (or is it?) in the best possible ways, portraying the mind and life of Bernhard, living in Palestine in the 1930s and 1940s and looking backward into his past, around him at his daily life, and into the imaginary life of DS Gregory, a character he has created. One of Hoffmann's best books, more poetic (in the best possible way) than at least 90% of poetry volumes.

[Jared Joseph · Rating 5 out of 5]

He thinks all kinds of thoughts (his thoughts and those thoughts he thinks about his thoughts). And since he has lost one thing, he loathes every thing (nothing else is Paula). He thinks: "If I were an imaginary person, the pain I feel wouldn't be so strong."