היא נכנסה לסלון. נכנסה לסלון ונעמדה על השטיח. נעמדה על השטיח והביטה בו. הביטה בו והתחילה לבכות. "שכבתי עם מישהו. אני ממש מצטערת." עידו לא רוצה להתגרש מנורית. אבל הוא גם לא יכול לעבור בשתיקה על כך שאשתו בגדה בו עם רופא שיניים מומחה לשחזור טוחנות. אז הוא מציע לה פתרון שרק עורך דין חובב טבלאות יכול לחשוב עליו — גם הוא יעשה את זה פעם אחת. פעם אחת, אישה אחת, והחיים ישובו למסלולם. אבל בגילו זה לא כל כך פשוט, ואם להודות על האמת, זה מעולם לא היה קל. ככל שהחיפוש מתארך, עידו מתחיל לתהות אם הוא גבר או תולעת משי. הוא יוצא למסע שמשנה את חייו, עמוק אל המחילות שמתחת למוסד הנישואים. ובינתיים, בדירה ברמת גן, נורית מבינה שהזוגיות שלה עלולה להתרסק. בגיל עשרים היא ועידו טיפסו יחד את ההימאליה. בגיל שלושים הם דהרו יחד לחדר הלידה. יכול להיות שבגיל ארבעים הם ייפלו לתוך הסטטיסטיקה? נורית לא יכולה יותר לשבת בשקט ולהמתין. היא מחליטה לצאת למסע משלה. פעם אחת, אישה אחת הוא רומן מצחיק ומושחז על זוגיות במשבר. יואב שוטן־גושן כותב על סקס ואהבה באופן נועז ושובה לב, ומציג סיפור סוחף וחכם שלא מפסיק להפתיע. ספר שלא תוכלו להניח מהיד ושלא יצא לכם מהראש.
"איפוא אמא?" "בבית" "למה אמא לא באה לים?" "היא היתה צריכה לעבוד. יש לה עבודה" "אמא עצובה", נייר הלקמוס הקטן איתר חומציות לא נעימה.
עידו ונורית נפגשו בהודו ואחרי מסע בהרי נאפל ובהודו, הם מתאהבים ונישאים. היא רופאת שיניים, הוא עו"ד וערב אחד היא מספרת לו שבזמן כנס באיטליה, היא בגדה בו עם רופא שיניים שווצרי בשם רודי. לילה אחד, פעם אחת.
עידו שמתחרפן מעצם המחשבה שאישתו האהובה והיפה בגדה בו עם אחר, הוגה ברגע של חוסר שפיות את הנקמה המתוקה, פעם אחת, אישה אחת. עין תחת עין או מדויק יותר איבר מין תחת אבר מין ולאחר מכן הם ימשיכו הלאה כאילו דבר לא קרה. מרגע זה מתחיל סיחרור של עידו שמנסה למצוא את האחת שאיתה ינקום את השפלתו ונורית ממתינה ומשתגעת באזור הדימדומים של הציפיה שהכל יחזור להיות כפי שהיה, אחרי שבעלה יוציא לפועל את הנקמה.
אני הרגשתי אכזבה מהטיפול של הסופר בנושא הכאוב הזה של בגידה בין בני זוג. בקטע הזה הוא בעיניי נכשל כישלון חרוץ. אין ספק שישנם קטעים מצחיקים בספר במיוחד בקטעים שקשורים בשותף ההזוי של עידו, אמנון. הקטעים האלה היו בעיניי היחידים ששווים קריאה. כל היתר ברברת ופטפטת שאפילו לא מתחילה לגעת בקצה קצהו של אירוע מכונן בחיי הנישואים שמכונה במילה קצרה, בת שתי הברות "בגידה". כל הדחקות והפיטפוטים וההירהורים והפילוסופיה בגרוש שמציע הספר לא מתחילים לתאר את עומק החורבן, ההרס והשברון של האמון, של הזוגיות ושל היחסים הזוגיים.
לפי ראיון עם הסופר הוא באמת לא ניסה לגעת באירוע והתוצאות שלו, הוא ניסה לרדת לשורשי הגבריות או כפי שהוא מנסח זאת בראיון איתו : "המסע של עידו הוא לא על תשוקה, הוא על הגאווה הגברית. הוא רוצה לדעת שהוא מסוגל. אני עסוק המון בשאלות של גבריות." כספר שעוסק בגבריות הוא ממש לא מעניין אותי כאישה. לי יש בעיות של נשיות.
הביצוע וחוסר האמינות מאוד איכזבו אותי שלא לדבר על סוף הספר שהיה פשוט בגדר סוף נקודה מבלי שיש שם באמת סוף. בקיצור קצת צחקתי בפרקים של אמנון במיוחד בתיאור הקריירה המפוארת שלו כעורך דין יתר הספר ממש לא היה שווה את הזמן שלי.
חביב, מהנה, לא מעמיק אבל בכל זאת מעורר אמפתיה כלפי הדמויות הראשיות - זוג חמוד ואוהב שנקלע לסיטואציה חד פעמית של בגידה שמטלטלת אותו ובודקת את עוצמתו האמיתית של הקשר בינו ובינה. כתוב טוב, הדמויות אמינות והעלילה קולחת, מסתיים קצת יותר מדי בפתאומיות אבל עדיין שווה קריאה.