תשאלי

by Leah Aini, לאה איני

יגאל שוורץ ודקל שי שחורי על הספר:
תשאלי מתחיל בקטנות, הבגדים שחזרו מהמכבסה, עבודת שורשים, פריצות לבתים, תחבורה ציבורית גרועה. כך מחומרי קיום בסיסיים, מצחיקים-מעצבנים, פותחת גיבורת הספר, ביולוגית נשואה ואם לבת, שמתקשה לשוב ולהרות, במסע של כתיבה והתמודדות עם חייה שלה ושל משפחתה ביישוב הפרברי, שאליו עברו לא מכבר ממרכז הארץ.
אבל מה שמתחיל כעוד סיפור על משפחה המנסה להשתלב בסדר החברתי הבורגני ישראלי, מתברר עד מהרה, כחלק מניסוי מעבדה אדיר מימדים.
הנסיינים בה הם כולנו: ילדים, מבוגרים, הורים, משפחות, המנותבים כולם, ב"יד נעלמה", למסילה צרה, קונפורמיסטית ואלימה.

כמו כל ספריה של לאה איני גם תשאלי מותיר תחושה של אגרוף בבטן. התחושה הזאת נוצרת כאן גם בשל הנגיעה האמיצה באזורים מודלקים בגוף הפרטי, האישי-המשפחתי והציבורי-לאומי, וגם בשל הצרימה הנוצרת מהחיכוך האלים, המתוזמר באורח מבריק, בין החטיבות המרכיבות את היצירה, השונות מאוד באופיין. ספרות יפה, קטעי תיעוד ופובליציסטיקה נשכנית מולחמים זה לזה ויוצרים מסמך חברתי-אמנותי, מדהים בכנותו ובעוצמתו.

166 pages, Paperback

Published March 1, 2017

About the author

Also "Lea Aini" or in Hebrew לאה איני.

לאה איני (1962) סופרת, נולדה בתל-אביב לאב ניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם "אחמד", ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון "דיוקן", שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף, שבה לכתיבת פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות. ב-2008 יצא לאור אלבום מוסיקלי ("סוג של ורוד") בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר הכולל תריסר שירים פרי-עטה של לאה איני. [...] ספרה "סוסית" נכלל אף הוא בחמשת הספרים הראשונים המועמדים לפרס ספיר לשנת 2012. בנובמבר 2014 הוענק לה פרס ניומן לספרות עברית. לאה איני מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.

Reviews

[Racheli Zusiman · Rating 3 out of 5]

3.5 כוכבים.
את החלק הראשון של הספר אהבתי מאוד. כל פרק גרוטסקי יותר ממשנהו, מצד אחד מקומם ומייאש, ומצד שני כל כך מוכר וכל כך חלק אינטגרלי מההוויה הישראלית, החפ-לפית, ה"יהיה בסדר"-ית, המתנכרת לאחר (בין אם הוא עולה חדש, בן מיעוטים, חילוני, או "סתם" משפחה עם ילד אחד), המשקיטה תלונות ומחאות. הבית המתפורר מלא לקויות הבנייה ביישוב הפריפריאלי כמשל לחברה הישראלית. אבל הספר בהמשך גולש למחאה פוליטית, ולמרות שדעותיי הפוליטיות זהות לדעותיה של המספרת, זה כבר נקרא לי טרחני ומאוד בנאלי. גם הכתיבה הייתה לי מאוד מעמיסה ומבולבלת לקריאה.

[Iron]

1/3 in.