קראתי המלצה, ואת הפסקה הראשונה של הספר הזה בבלוג של המאייר המחונן ורב הפעלים דני קרמן. בעברית הוא יצא בשנות השישים והתקשיתי למצוא עותק שלו. חיפשתי במספר חנויות ספרים משומשים שפרסמו כי הוא נמצא בחזקתן אך המוכרים לא הצליחו לאתרו. מקץ שנה צץ עותק שלו ב"סיפור חוזר" ומיהרתי לרכשו. כמו בסרט "המיטה המעופפת" גיליתי במהלך הקריאה כי אחד מגיליונות הדפוס נעקר ואבד ולכן היו חסרים בו כשלושים עמודים. לא נאלצתי לבקר באי "נבומבו". למזלי הצלחתי למצוא עותק סרוק של התרגום לאנגלית באינטרנט. את שלושים העמודים החסרים קראתי באנגלית. התרגום לעברית נהדר, אך ארכאי (אני דווקא נהנה כך גם מעברית משובחת). התרגום לאנגלית יפה גם הוא.
מדובר בסאטירה חברתית ביזארית של החברה הצרפתית בראשית המאה העשרים. יחסי איבה בין משפחות כפריות, בין קלריקאלים לרפובליקנים, בין עירוניים לכפריים, בין דתיים ושאינם דתיים, בין אחים ובני משפחה ובין גברים לנשים. אך (כנראה בהשפעת פרוייד) אין כאן תיאור רגיל של השתלשלות עניינים אלא בחינה של הדברים דרך עדשה מעוותת, המדגישה בעיקר את המנהגים המיניים של הגיבורים והחברה. כאילו הדברים המוצנעים קודמו למרכז הבמה ושאר הדברים נסוגו לרקע.
בכפר קלקביו נולדת אצל סוחר סוסים, ראש משפחת האדוון, סוסה ירוקה כאזמרגד. אטרקציה לרגע, המושכת אליה קהל סקרנים ובכללם אפילו את הקיסר שקופץ לביקור. אך שוב, כל האירוע נדחק לרקע. הקיסר בקושי מביט בסוסה ומתעניין בעיקר במחשוף השופע של אשת סוחר הסוסים ואף מנסה לפתות אותה (בלא הצלחה, אף כי מתברר במהלך הסיפור שהיא אינה כה חסודה). מאוחר יותר מגיע למקום גם צייר מפורסם המבקש לצייר את הסוסה. הוא בקושי מספיק לצייר משהו עד שהוא נתפס מזיין את משרתת המשפחה ומגורש מהמקום. זמן קצר לאחר מכן מתה הסוסה (בנו הצעיר, הפוריטני והלא יוצלח של סוחר הסוסים, שהוכשר כווטרינר, אינו מצליח לרפאה).
כשרונו של הצייר, העובדה שצייר מתוך תשוקת בשרים ואולי אף ערבב בצבע משהו שהמספר נמנע מלפרט מפאת כבודו הביא ליצירתה של דמות סוסה ירוקה מיוחמת למדי הכלואה במסגרת הציור ואינה יכולה לממש את תשוקותיה המיניות. התמונה מוצבת בחדר המגורים של המשפחה. בגלל שהיא מתעניינת בעיקר במין ובגלל שהיא רק תמונה בחדר מגורים, זוכה הסוסה לתצפת על מנהגי המין של בני האדם (בעיקר בני משפחת האדוון). לאורך הספר, כל כמה פרקים, משובצות אבחנות מפי הסוסה בנוגע לסקס האנושי. בעיקר היא מפתחת תיאוריה של מנהגים מיניים כלליים המאפיינים לא פרטים בודדים אלא משפחות לדורותם – לדעתי, מעין פארודיה על מושג הרצון הכללי של רוסו. לא בדיוק ברור מדוע נזקק מרסל אימה לתחבולה הספרותית הפנטסטית הזאת, מאחר והמספר בספר הוא כל-יודע, ואף הוא אינו מפסיק לתאר את כל הרגעים האינטימיים שבין הסוטים השונים המאכלסים את הכפר.
תמצאו כאן סאטירה חברתית שהיא ממש לא פוליטיקלי-קורקט, כראוי לספר מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. קומדיה של טעויות, תככים פוליטיים, שקרים, קטנוניות, רמאויות, מעשי אונס, גילוי עריות, מין בין קטינים ועוד. הוסיפו לכך גם כפריים המתקשים לשים מחסום לפיהם, מתים מדברים, כמרים מחוכמים ונכלוליים, פקידי ממשל אימבצילים (הדוור הכפרי), ילדים תחמנים כשדים, זונות ופוליטיקאים יחד עם שלל אבחנות פסיכולוגיות וחברתיות ותקבלו קומדיה מהנה ולא לגמרי צפויה. ספר נחמד מאוד כ־4.5 כוכבים שקריאתו התמשכה בשל המצב המדכא וצרות פרטיות.
גם נוצר סרט צרפתי המבוסס על הסיפור