הרומן מתרחש בימינו בקבוצה של מתנדבים צעירים בשנת שירות בחולון. הם רוצים לשנות את העולם, אך נתקלים בעיקר בשנאת שמאל בוטה. קומונרית המכונה אינצי מציעה רעיון הזוי להצלת השמאל, שהם בעצמם יכנסו להריון ויביאו ילדים שמאלנים לעולם.
מיכל פיטובסקי נולדה בפרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית, וגדלה בירושלים. אביה היה איתמר פיטובסקי, פרופסור לפילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. החל מגיל 19 החלה לתקלט תחת שם הבמה "אלטרנטיב צ'יק", מעל במות שונות בירושלים. היא תקלטה רוק אלטרנטיבי, אייטיז ואלקטרו, משלח יד בו עסקה במשך תשע שנים.
פיטובסקי היא בעלת תואר ראשון בספרות כללית והשוואתית ובתולדות האמנות, מן האוניברסיטה העברית בירושלים.
"אספלט" הוא הרומן הראשון שלה שיצא לאור. הרומן פורסם בהוצאת כתר בשנת 2012. בנוסף לכך פירסמה בכתב העת "הכיוון מזרח", ב"אלכסון", ובבלוג שלה, "טיפוסים".
בני נוער בקומונה, שנמאס להם לשמוע מהחניכים שלהם קללות נגד שמאלנים, עולים על רעיון מחתרתי. הם יפתרו את הבעיה הדמוגרפית של השמאל, כלומר את הנחיתות המספרית שלו ביחס לימין, בכך שייכנסו להריון ויתרבו. הרומן החדש של מיכל פיטובסקי מבוסס על רעיון כל כך מטורף שהתוצאה נשמעת מטופשת או מפחידה להחריד. למרבה ההפתעה, הספר הוא לא מטופש ולא מפחיד, אלא בעיקר מטריד למדי. הוא צולל לתוך הנפש של בני הנוער שהולכים בשבי *הרעיון* (כך הוא מצוין במקור, עם הדגשים) כדי להדגיש את האופן שבו הם נלחמים על לגיטמציה בתקשורת ובעיקר אחד מול השני. כאן גם נמצאת הבעיה הכי גדולה שלו. הוא לא מתחקה במדויק אחר סגנון הדיבור של צעירים או של עיתונאים (הוא דווקא מתאר יפה את השגרה של חיילים ושל עובדים בארומה). הוא גם מתרפק יותר מדי על הגיבורה הראשית האינטיליגנטית שלו ונרתע צעד אחד בכל פעם מלקרוא לה בשמה - מנהיגת כת. זאת גם הסיבה שהסיום שלו מרגיש כאילו נגמר איפה שהסיפור היה אמור להתחיל, בשלב שבו רעיונות רומנטיים הופכים למציאות מפחידה.
התחלתי לקרוא את הספר מתוך סקרנות מהמסר אותו חשבתי שהוא מנסה להעביר, שזהו צדקתו של ה*רעיון* של אינצי והתנועה להרחבת השמאל, ומצאתי את עצמי שוקע בתוך המסר האמיתי והעמוק יותר, על הנסיון לשנות את העולם וההשלכות החזקות הרבה יותר ממך - וכל זה במעטפת של רומן מתבגרים בשנת שירות. ספר חכם וממכר, ממליץ מאוד