חוקרת הציפורים אליאנה דוידוב צועדת את צעדיה הראשונים כבלשית מקצועית, ועד מהרה היא מסתבכת: מה שמתחיל כפרשה של הטרדה מינית מתפתח לפרשת רצח. מעקב אחר גבר מאיים מתגלגל לתוך מערבולת של הטעיות וסכנת נפשות. החלוקה הברורה בין רעים לטובים, בין קורבנות לתוקפים, מיטשטשת לנגד עיניה של דוידוב, עד שאינה יכולה לסמוך עוד על האינטואיציה הבריאה שלה.
מי דחף את רם מטרסו, איל הנדל"ן, אל מותו? זו השאלה העומדת במרכזו של פולשת, הספר השני בסדרת החוקרת אליאנה דוידוב. מבטנו נשלח אל מגדלי דירות היוקרה, שנבנים עתה בתל אביב ומשנים את קו האופק של העיר – אל החניונים התת-קרקעיים, חדרי המדרגות והדירות לדוגמה – שבהם חושפת דוידוב עולם של יצר וחרדה. פועלים שחבריהם נהרגים באתרי הבנייה, סמנכ"לית שיווק שאפתנית, בעלי חברה שעלולים לפשוט את הרגל – הכול נאבקים מרה על קיומם. ומישהו נאלץ לשלם את המחיר.
האם השוטרת ענת שהרבני, מושא תשוקתה של אליאנה דוידוב, תעזור לה לפתור את התעלומה? האם תצליח להפר את בדידותה המזהרת? ואיך קשורה לכל זה הצוצלת, הציפור הפולשת הראשונה לישראל?
ארנה קזין היא סופרת ומסאית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. "פולשת" הוא השני בסדרת ספרי הבלשית, אחרי "גוזל – נובלה בלשית", שהיה לרב מכר.
אחרי "גוזל" המוצלח כל כך, חיכיתי לספר ההמשך, אבל לצערי, "פולשת" פחות מוצלח מ"גוזל" באופן ניכר. אליאנה דוידוב התעייפה. היא פחות נלהבת ופחות מלהיבה. גם מענת שהרבני נעלם הקסם הנהדר ונותר בה רק נוקשות ואנטיפתיות. בכלל, בספר הזה היה חסר לי החום האנושי שאפיין את גוזל, מה שהפך את עלילות אליאנה דוידוב לבינוניות עד משעממות למדי. בנוסף, העלילה לא זרמה ועם גילוי הפושע הנעלם, בתום הסיפור, לא אפפה אותי תחושת קתרזיס. עם זאת, אורנה קזין יודעת לכתוב, ואת דוידוב אני עדיין מחבבת, כך שכולי תקווה שהספר השלישי בסדרה יהיה מוצלח כמו הראשון.
סיפור בלשי מעניין ומטריד, במרכזו דמות מורכבת של בלשית מתחילה, אליאנה דוידוב, והניסיונות שלה לפתח, או לבחון, הן את קריירת הבילוש שלה והן את הקשר המיני-רומנטי שנרקם בינה לבין השוטרת ענת שהרבני. העלילה הבלשית מותחת אבל לא מאוד מסובכת; בסופו של דבר המסע האישי של הבלשית הוא העניין האמיתי.
אהבתי מאוד את הכתיבה ואת הפרטים והמוזרויות של הספר הזה, שמשלב בחקירה גם אורניתולוגיה ושירה ותה אנגלי וריצה וסקס לסבי - תחומי העניין המגוונים של הדמות הראשית, שעוד לא לגמרי בטוחה (וגם אנחנו לא בטוחות) שהיא יודעת איך לנהל חקירה בלשית. או מערכת יחסים אינטימית. בשני התחומים, יש לה נטייה לשכוח לשאול שאלות.
דגש רב ניתן לתאריכים הספציפיים בהם אירועים מתרחשים - בחירה שתרמה לריאליזם ושנהניתי ממנה - אבל יש שם כמה טעויות. למשל, יש אירוע משמעותי שמתרחש ב-14 בינואר (התאריך מצוין בתחילת הפרק), ואז מאוחר יותר בספר וכשבוע אחר כך בעלילה, יש התייחסות מובלטת לתאריך ה-13 בינואר. אבל זה באמת סתם ניטפיקינג.
העלילה די בנאלית, ומורכבת ברובה מזריקת שמות וציון מקומות. מבחינת העלילה הבלשית - פשוט לא. ה״בלשית״ לא פותרת את התעלומה, ומרבית הזמן עסוקה בלהתחיל עם בחורות ולקשקש. העסק לא מתכנס כמו עלילה בלשית לכיוון פתרון, ופתרון ה״תעלומה״ נמסר ל״בלשית״ בסוף הספר ע״י המשטרה.
הדבר היחיד שלמדתי ממנו היא העובדה שלסביות יכולות להיות לא פחות אגרסיביות מן הגרועים שבגברים
The first one in the series is much better. Here, unfortunately, the writer moves between a thin, unchallenging mystery and poor, hinting on S/M, sex descriptions. The protagonist's investigation of birds, just as in the first novel, prevails.
הספר השני טוב יותר מקודמו. העלילה מותחת יותר, ופרטים נוספים נחשפים על הדמויות. מצד שני, סיפור האהבה שעומד במרכזו של הספר הוא קצת וודפ. לא ברור לי בכלל מה השתיים האלה מוצאות זו בזו.