ידעתי שזה יקרה. ידעתי שיגיע הרגע בו הלב שלי יתרסק, והנה הרגע הגיע,אכזרי ומשתק. אני מתנשמת בכבדות, שריריי שורפים. אני עוצמת את עיניי וממשיכה לנוע, בלי כיוון מוגדר, בלי תוכנית ובלי לדעת לאן אני הולכת. אני זזה, כי זה מה שנשאר לי לעשות." פעם אחר פעם, במשך שנים, מאיה קלארק הניחה לפחדיה לשתק אותה. כעת כשהחומות שהקימה סביבה קורסות בזו אחר זו, עליה להתמודד עם העבר, עם זיכרונותיה ועם מה שצופן לה העתיד. ג'ו ריד הוא אולי התקווה האחרונה שלה, אבל מה אם הבריחה אותו פעם אחת יותר מדי? ומה עם המטען שג'ו נושא בעצמו?
רסיסים של אושר, ספרה השישי של אילת סווטיצקי, מעמת שתי נפשות פצועות עם הבחירות שעשו בחייהן ועם השאלה הנצחית: האם האהבה חזקה מספיק לשרוד את הסופות.
אז לעומת הספר הראשון ממש עפתי עליו!! חיכיתי לרגע שהם סוף סוף יהיו ביחד באמת ולא רק "ידידים עם הטבות" עפתי על העלילה יותר מהראשון ואהבתי גם את האון אופ הזה ביניהם, הם היו צריכים להיות ביחד כדי להבין אחד את השני ולקראת סוף הספר ההפסקה ביניהם שאבא של ג'ו מת עשתה להם רק טוב כי הם היו צריכים את הרגע הזה להבין מה הם רוצים אחד מהשני וחזרו לקשר הזה מחוזקים הרבה יותר.. אני גם מאוד יכולה להבין את ג'ו ואיך הוא מרגיש בנוגע לקשר של פטריק ומאיה כי בכל זאת גבר סטרייט ישן אצלה בבית בזמן שיש לה בן זוג אבל הוא לא יכול לצפות ממנה לדבר כזה שהוא מתייחס לקריסטין באותו האופן ועוד הולך לדבר איתה באמצע הלילה בחדרי חדרים בזמן שהוא ישן אצל מאיה.. טוב טוב טוב ושנדבר על ג'ו????? אני שרופה על ג'ו אמלה הוא כזה שווה ולוהטטט והסמאט שם הוא הכי טוב מכל הספרים של אילת שקראתי. נ.ב מומלץ לקרוא את פרק 6 לבד!!
This entire review has been hidden because of spoilers.