"תודה רבה על העזרה, דן. או בעצם דניאל." אני אומרת במהירות.
"אין בעיה," הוא מסתובב ומתקרב לעברי. "אני שמח שהייתי שם כדי לעזור ולהתנצל. השם הוא דניאל אבל אני מעדיף שתקראי לי דן, אם את רוצה שאענה לך."
"למה?" אני שואלת. "דניאל זה שם כל כך יפה."
עיניו הכחולות מתערפלות כשהוא מביט בי תחת אורה החלש של מנורת הכניסה התלויה מעלינו, קולו סדוק וצרוד כשהוא עונה לי, נמנע מלהביט לתוך עיניי. "כי דניאל זה שם של מלאך, ואני רחוק מאוד מלהיות מלאך."
דניאל גולדין
היה לי את כל מה שגבר יכול לבקש בחיים – קריירה מצליחה, מסעות אקסטרים אתגריים ברחבי העולם, נשים וכסף – הרבה כסף. החיים הפרטיים שלי, כמו העסקים שלי, התנהלו תמיד לפי קווים מנחים פשוטים – בלי רגשות ובלי בלאגן, בלי להתאהב ובלי להתאכזב. כל זה היה נכון עד לרגע שבו החיים החליטו להעניק לי גם את מה שחשבתי שאני לא רוצה ולעולם לא ארצה שוב. המציאות החדשה שבניתי סביבי התפוררה לחלוטין כאשר מיכה, השותף העסקי שלי, הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה.
מיכל מייזלס
החיים שלי, שפרחו באהבת נעורים מבטיחה שכל העתיד לפניה, הסתיימו מוקדם מדי, באותו לילה גשום לפני שנים שבו הזמן עצר מלכת והותיר אותי במציאות של הישרדות יום יומית והתמודדות עם קשיים. לא העזתי לחשוב על מציאות אחרת, לא יכולתי לדמיין אותה גם לו רציתי. כדי לסבך עוד קצת את העניינים, מאיה, מנחת קבוצת התמיכה לאלמנות שבה אני משתתפת והחברה הטובה ביותר שלי, הציבה בפניי אולטימטום שהייתי אמורה לעמוד בו או לשאת בהשלכות.
אני מעריכה את המאמץ של שרון צוהר לכתוב רומנים רומנטיים עם עלילה אקטואלית שנוגעת לנושאים עם מהות. הרומאן הזה עוסק באובדן ובהזדמנויות שניות.
מיכל איבדה את בעלה, אהוב נעוריה בתאונת דרכים לפני 5 שנים. מאז היא לא מתאוששת מהאובדן. מנחת קבוצת האלמנות שהיא משתתפת בה וחברתה הקרובה, מאיה מעמידה לה דד ליין למצוא זוגיות.
דן, חווה טרגדיה דומה כשאיבד בתאונת דרכים את ארוסתו. הוא מנכל מצליח בחברת הייטק מצליחה, אבל אישיותו סובלת קשות מהטרגדיה הזו.
כשדן ומיכל נפגשים הניצוצות בינהם עפים אבל שניהם נמצאים במקום שבו הם לא יודעים איך להתקדם מהטרגדיה האישית שלהם ולנצל את ההזדמנות השניה שניתנה להם לחיים מלאים ולאהבה.
הספר קולח, קצבי אבל המחזורים של העליות והמורדות ביחסים של דן ומיכל פשוט היו קצת יותר מידי. דן הוא דרמה קווין במידה מסויימת ומיכל במידה אחרת היא אדם שסופג יותר מידי שיט בשביל מערכת יחסים.
הציון 3 כוכבים משקף את הרגשתי מהבחירה שלהסופרת ללכת לכיוון הפנטסטי בחלק האחרון של הספר.
קוביה זו צורה ועיגול זו צורה אני מתקשה לקבל את קיומה של קוביה עגולה אני מתנצלת. אני מבינה מה הכוונה היתה בקוביה עגולה, אבל מסרבת להכיר בזה כקונספט. איזה בוגרי טכניון היו בסיירת מטכ"ל לא אמין בכלל לשרת במודיעין זה בייסיקלי תנאי קבלה שם לא ליצור ציפיות לא קיימות זה חייב להיפסק. רגע של הערכה למיכה. רגע של מחאה על כך שבאותו ספר יש דמות מיכה ודמות מיכל. זהו פרקתי. עכשיו כשהבהרנו את הנקודות החשובות האלה אפשר לדבר על הסיפור עצמו. לקח לי ממש זמן להבין שמדובר פה על אמיר מייזליס שמוזכר בספרי השייטת וממש חיכיתי לאיזה הופעת אורח חביבה של האהובים עליי אבל התבדיתי, נראה לי שזה נכתב לפני פשוט. זאת בעיה שלא קוראים לפי סדר (אני אומרת לעצמי וממשיכה לקרוא לפי המוד הרגעי שלי ולא לפי היגיון). בקיצור היה פה עיסוק בנושא מאוד לא פשוט וזה מוות של בני זוג, אבל הספר הרגיש קליל מדי ביחס לנושא הכבד כל כך, היה לי טיפה מוזר הקטע הזה. ואולי זה לא היה קליל כמו שזה הרגיש ככה יחסית לספרים האחרים של שרון שקראתי לאחרונה ומכאן התחושה. גילוי נאות, אני לא מחבבת אינסטלאב (בייסיקלי כמו להגיד אהבה ממבט ראשון) ופה זה היה לי קצת צורם. לא הרגשתי שיש הסבר ממשי לחיבור הראשוני בניהם וזה הפריע לי להיכנס לסיפור. רציתי יותר הדרגתיות בקשר שלהם, אולי לראות איך שחר נכנסת לתמונה ויוצרת קשר עם דן אבל זה קיבל ממש מינימום התייחסות. כמובן שהספר טס וקראתי אותו בתוך 24 שעות, נהניתי מהסיפור ומהכתיבה שזה משהו שאני מאוד אוהבת אצל הסופרת הזו, מרגיש מאוד ישראלי ואמיתי לחיים וזה כיף לי ברמות. מה רואים בכריכה אני עד עכשיו לא מצליחה להחליט, נראה לי זה עניבה אבל מי יודע. מבין הספרים שלה התחברתי אליו פחות מהאחרים, אז זה לא שהוא לא טוב, פשוט לא מדהים כמו האחרים שקראתי עד עכשיו אז הציפיות שלי גבוהות מדי. סה"כ ספר ממש חמוד, אולי עם טיפה יותר מדי סצנות גרפיות שלא היה מפריע לי להוריד...
אני מאוד אוהבת את הכתיבה של שרון צוהר. היא יודעת לכתוב את דמות הגבר המושלם, אבל בספר הזה דן היה פשוט בלתי נסבל, באמת שאי אפשר לנרמל מישהו שפשוט קם והולך. הפלוט טוויסט ברור והסוף ידוע מראש וזה הופך את הכל לקליל וחמוד.
This entire review has been hidden because of spoilers.
היא איכשהו הצליחה לכתוב ספר פחות מציאותי מבחורה בשייטת, זה מרשים. הכל לא הגיוני, איך שהיא מדברת אליו כשהוא הבוס שלה, המשיכה הזאת (אין דבר כזה לאבד שליטה, מצטערת), ואז להתאהב אחרי 3 שיחות ושני מיילים, נו ברצינות