What do you think?
Rate this book
הזמנה לגרדום
על צינצינאט צ', גיבור הרומאן של נאבוקוב, גזרו מוות בעריפה. בשלושת השבועות (בקירוב) של הרומאן ממתין "פורע-החוק" הזה לבואו של ה"עורֵף" שלו. פשעו הוא היותו אדם לא-שקוף, בלתי-חדיר לאור – מכשול אפל בחברה שבה כולם שקופים זה לזה.
המציאות התעתועית של הרומאן, המצחיקה עד אימה, הופכת יותר ויותר לפארודיה גרוטסקית על תיאטרון, קרקס, בובות-על-חוט, אופרה, וכיו"ב – שכל-כולה משחקי צללים, הדים ובבואות, תאורה, אבזרי תפאורה, מסיכות ואיפור.
כשנשאל נאבוקוב – בשנות השישים – איזה מן הרומאנים שלו הוא אוהב ומעריך יותר מן האחרים, השיב: "אוהב מכולם את 'לוליטה', ומעריך מכולם את 'הזמנה לגרדום'". את 'הזמנה לגרדום' הוא כתב ברוסית ב-1934, עת התגורר בברלין של עליית הנאצים, לאחר שנמלט 15 שנים קודם לכן מרוסיה הבולשביקית. ואף-על-פי שנשף-המסיכות של 'הזמנה לגרדום' מתרחש בזמן עתידי, ובמקום שאינו ניתן למיקום – רוסיותו אינה מוטלת בספק, וגם לא האופי הגוגולי של רבים מפרקיו, או העמדתה על הראש של מסורת הספרות הרוסית, במיוחד זו של "טולסטוייבסקי" (כינוי שהמציא נאבוקוב).
המציאות התעתועית של הרומאן, המצחיקה עד אימה, הופכת יותר ויותר לפארודיה גרוטסקית על תיאטרון, קרקס, בובות-על-חוט, אופרה, וכיו"ב – שכל-כולה משחקי צללים, הדים ובבואות, תאורה, אבזרי תפאורה, מסיכות ואיפור.
כשנשאל נאבוקוב – בשנות השישים – איזה מן הרומאנים שלו הוא אוהב ומעריך יותר מן האחרים, השיב: "אוהב מכולם את 'לוליטה', ומעריך מכולם את 'הזמנה לגרדום'". את 'הזמנה לגרדום' הוא כתב ברוסית ב-1934, עת התגורר בברלין של עליית הנאצים, לאחר שנמלט 15 שנים קודם לכן מרוסיה הבולשביקית. ואף-על-פי שנשף-המסיכות של 'הזמנה לגרדום' מתרחש בזמן עתידי, ובמקום שאינו ניתן למיקום – רוסיותו אינה מוטלת בספק, וגם לא האופי הגוגולי של רבים מפרקיו, או העמדתה על הראש של מסורת הספרות הרוסית, במיוחד זו של "טולסטוייבסקי" (כינוי שהמציא נאבוקוב).
223 pages, Paperback
Published January 1, 1995
12 people want to read
About the author
Vladimir Nabokov
894 books15k followersVladimir Nabokov (Russian: Владимир Набоков) was a writer defined by a life of forced movement and extraordinary linguistic transformation. Born into a wealthy, liberal aristocratic family in St. Petersburg, Russia, he grew up trilingual, speaking Russian, English, and French in a household that nurtured his intellectual curiosities, including a lifelong passion for butterflies. This seemingly idyllic, privileged existence was abruptly shattered by the Bolshevik Revolution, which forced the family into permanent exile in 1919. This early, profound experience of displacement and the loss of a homeland became a central, enduring theme in his subsequent work, fueling his exploration of memory, nostalgia, and the irretrievable past.
The first phase of his literary life began in Europe, primarily in Berlin, where he established himself as a leading voice among the Russian émigré community under the pseudonym "Vladimir Sirin". During this prolific period, he penned nine novels in his native tongue, showcasing a precocious talent for intricate plotting and character study. Works like The Defense explored obsession through the extended metaphor of chess, while Invitation to a Beheading served as a potent, surreal critique of totalitarian absurdity. In 1925, he married Véra Slonim, an intellectual force in her own right, who would become his indispensable partner, editor, translator, and lifelong anchor.
The escalating shadow of Nazism necessitated another, urgent relocation in 1940, this time to the United States. It was here that Nabokov undertook an extraordinary linguistic metamorphosis, making the challenging yet resolute shift from Russian to English as his primary language of expression. He became a U.S. citizen in 1945, solidifying his new life in North America. To support his family, he took on academic positions, first founding the Russian department at Wellesley College, and later serving as a highly regarded professor of Russian and European literature at Cornell University from 1948 to 1959.
During this academic tenure, he also dedicated significant time to his other great passion: lepidoptery. He worked as an unpaid curator of butterflies at Harvard University's Museum of Comparative Zoology. His scientific work was far from amateurish; he developed novel taxonomic methods and a groundbreaking, highly debated theory on the migration patterns and phylogeny of the Polyommatus blue butterflies, a hypothesis that modern DNA analysis confirmed decades later.
Nabokov achieved widespread international fame and financial independence with the publication of Lolita in 1955, a novel that was initially met with controversy and censorship battles due to its provocative subject matter concerning a middle-aged literature professor and his obsession with a twelve-year-old girl. The novel's critical and commercial success finally allowed him to leave teaching and academia behind. In 1959, he and Véra moved permanently to the quiet luxury of the Montreux Palace Hotel in Switzerland, where he focused solely on writing, translating his earlier Russian works into meticulous English, and studying local butterflies.
His later English novels, such as Pale Fire (1962), a complex, postmodern narrative structured around a 999-line poem and its delusional commentator, cemented his reputation as a master stylist and a technical genius. His literary style is characterized by intricate wordplay, a profound use of allusion, structural complexity, and an insistence on the artist's total, almost tyrannical, control over their created world. Nabokov often expressed disdain for what he termed "topical trash" and the simplistic interpretations of Freudian psychoanalysis, preferring instead to focus on the power of individual consciousness, the mechanics of memory, and the intricate, often deceptive, interplay between art and perceived "reality". His unique body of work, straddling multiple cultures and languages, continues to
The first phase of his literary life began in Europe, primarily in Berlin, where he established himself as a leading voice among the Russian émigré community under the pseudonym "Vladimir Sirin". During this prolific period, he penned nine novels in his native tongue, showcasing a precocious talent for intricate plotting and character study. Works like The Defense explored obsession through the extended metaphor of chess, while Invitation to a Beheading served as a potent, surreal critique of totalitarian absurdity. In 1925, he married Véra Slonim, an intellectual force in her own right, who would become his indispensable partner, editor, translator, and lifelong anchor.
The escalating shadow of Nazism necessitated another, urgent relocation in 1940, this time to the United States. It was here that Nabokov undertook an extraordinary linguistic metamorphosis, making the challenging yet resolute shift from Russian to English as his primary language of expression. He became a U.S. citizen in 1945, solidifying his new life in North America. To support his family, he took on academic positions, first founding the Russian department at Wellesley College, and later serving as a highly regarded professor of Russian and European literature at Cornell University from 1948 to 1959.
During this academic tenure, he also dedicated significant time to his other great passion: lepidoptery. He worked as an unpaid curator of butterflies at Harvard University's Museum of Comparative Zoology. His scientific work was far from amateurish; he developed novel taxonomic methods and a groundbreaking, highly debated theory on the migration patterns and phylogeny of the Polyommatus blue butterflies, a hypothesis that modern DNA analysis confirmed decades later.
Nabokov achieved widespread international fame and financial independence with the publication of Lolita in 1955, a novel that was initially met with controversy and censorship battles due to its provocative subject matter concerning a middle-aged literature professor and his obsession with a twelve-year-old girl. The novel's critical and commercial success finally allowed him to leave teaching and academia behind. In 1959, he and Véra moved permanently to the quiet luxury of the Montreux Palace Hotel in Switzerland, where he focused solely on writing, translating his earlier Russian works into meticulous English, and studying local butterflies.
His later English novels, such as Pale Fire (1962), a complex, postmodern narrative structured around a 999-line poem and its delusional commentator, cemented his reputation as a master stylist and a technical genius. His literary style is characterized by intricate wordplay, a profound use of allusion, structural complexity, and an insistence on the artist's total, almost tyrannical, control over their created world. Nabokov often expressed disdain for what he termed "topical trash" and the simplistic interpretations of Freudian psychoanalysis, preferring instead to focus on the power of individual consciousness, the mechanics of memory, and the intricate, often deceptive, interplay between art and perceived "reality". His unique body of work, straddling multiple cultures and languages, continues to
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 2 of 2 reviews
June 10, 2025
הקריאה בספר הזה הייתה מרתקת וקצת מעצבנת. כי מצד אחד, הגאונות של נבוקוב ניכרת בכל שורה - הכתיבה שלו חדה, שנונה ומלאת דמיון. מצד שני, היו כל כך הרבה רפרנסים ספרותיים ופילוסופיים שקורא ממוצע כמוני יתקשה לפענח, מה שהופך את הקריאה לכמעט מתסכלת.
מדובר במעין סאטירה על עולם עתידני אנטי-אוטופי. הגיבור, צינצינאט צ׳, נידון למוות בעריפה בגין פשע חמור - ״הסתאבות אפיסטמולוגית נדירה״, או במילים אחרות אטימות, חוסר-שקיפות, צינצינאט אינו שקוף לאחרים ולפיכך - מסוכן. הוא מבלה את ימיו האחרונים בכלא, שהוא מעין תיאטרון אבסורדי שבו שום דבר אינו הגיוני או אמיתי. הסביבה מלאה בדמויות גרוטסקיות, כמו הצגה כושלת, והמשטר הטוטליטרי שמאחורי הכל דורש ממנו לא רק לציית, אלא ממש לאהוב את התליין שלו. אפילו את מועד ההוצאה להורג לא מגלים לו. מעורר מחשבה על זהות אנושית וחופש האדם.
נאבוקוב ברח מרוסיה במהפכה הבולשביקית, התגורר בברלין בזמן עליית הנאצים לשלטון ובתור בעל לאישה יהודיה ואב לילד, הרגיש היטב את תחושת הדיכוי והסכנה המרחפת. יש הרבה דמיון גם לברית המועצות של סטלין. למרות שזה לא נאמר במפורש, אין ספק שהעלילה של רומן אנטי-אוטופי זה מתרחשת במדינה הנתונה תחת משטר טוטליטרי כלשהו.
זו הייתה קריאה מאתגרת, אבל כזו שהשאירה אותי עם הרבה חומר למחשבה.
הספר נכתב ב-1934 בברלין.
מדובר במעין סאטירה על עולם עתידני אנטי-אוטופי. הגיבור, צינצינאט צ׳, נידון למוות בעריפה בגין פשע חמור - ״הסתאבות אפיסטמולוגית נדירה״, או במילים אחרות אטימות, חוסר-שקיפות, צינצינאט אינו שקוף לאחרים ולפיכך - מסוכן. הוא מבלה את ימיו האחרונים בכלא, שהוא מעין תיאטרון אבסורדי שבו שום דבר אינו הגיוני או אמיתי. הסביבה מלאה בדמויות גרוטסקיות, כמו הצגה כושלת, והמשטר הטוטליטרי שמאחורי הכל דורש ממנו לא רק לציית, אלא ממש לאהוב את התליין שלו. אפילו את מועד ההוצאה להורג לא מגלים לו. מעורר מחשבה על זהות אנושית וחופש האדם.
נאבוקוב ברח מרוסיה במהפכה הבולשביקית, התגורר בברלין בזמן עליית הנאצים לשלטון ובתור בעל לאישה יהודיה ואב לילד, הרגיש היטב את תחושת הדיכוי והסכנה המרחפת. יש הרבה דמיון גם לברית המועצות של סטלין. למרות שזה לא נאמר במפורש, אין ספק שהעלילה של רומן אנטי-אוטופי זה מתרחשת במדינה הנתונה תחת משטר טוטליטרי כלשהו.
זו הייתה קריאה מאתגרת, אבל כזו שהשאירה אותי עם הרבה חומר למחשבה.
הספר נכתב ב-1934 בברלין.
January 2, 2024
ספר פילוסופי על מהות האדם. האם הוא אסיר נצחי ששואף לחיי חופש...
אבל בעידן של היום נראה לי שהספר לא עומד במבחן הזמן.
אבל בעידן של היום נראה לי שהספר לא עומד במבחן הזמן.
Displaying 1 - 2 of 2 reviews