נקרא במהירות וקולח, אך לא ממש מותיר חומר למחשבה או זכרון מיוחד. יש הפרזה רבה בבניית הדמויות, שכולן כל כך עצורות ונכות רגשית עד כי הן כמעט פרודיות. קשה לעיתים להאמין להתנהגותן, במיוחד למה שאמורה להיות התנהגותו של ילד צעיר מאד המשתמש בשפה הגבוהה בהרבה מיכולות הבנתו בשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, ומתייחס בקרירות וציניות קיצוניות כלפי אביו. איני מכירה ילד כזה, ואם הוא אמור להיות רק אמצעי ספרותי, הרי שאינו תורם לאיזושהי תובנה עמוקה ומקורית. גם הסב בסיפור הוא הורה מנוכר באופן המותח את השעיית האי-אמון של הקורא. ואני כבר לא מדברת על הנשים בספר, שכולן מושכות אך נוטשות ומנכרות ללא הסבר, מלבד האשה האחרונה, דמות סטריאוטיפית של תחליף-אם שמנמנה ומזינה. אם הכוונה היתה להראות כיצד האהבה גואלת אנשים מבדידותם ומאופיים הקשה, הרי שאחרים עשו זאת טוב יותר לפני כן. אולי הכוונה היתה ללמד גברים לבחור בנשים פחות מושכות אך יותר אמהיות כדי להבטיח לעצמם אהבה וטיפול מסורים לכל אורך חייהם ללא חשש נטישה. וזה כבר פתטי ומקומם.