תל אביב בסוף העשור השני של שנות האלפיים. חייהן של ארבע נשים שאינן מכירות זו את זו עתידים להצטלב ולהשתנות לבלי הכר.
סיגי בת ה-25 עזבה את בית הוריה במושב דתי, מצאה עבודה כמנקה בספרייה ומקווה למצוא בעיר הגדולה אהבת אמת וחיים בעלי משמעות; רגינה הקשישה, תופרת ניצולת שואה, ערירית ונרגנת, שעייפה מהכול וחושבת ששום דבר בחיים כבר לא יכול להפתיע אותה, מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת לקול חבטות בדלת דירתה; סווטלנה, שוהה בלתי-חוקית המגדלת את בתה בת החמש, מאסה בחיים שנכפו עליה על ידי מי שהביאו אותה לארץ ומחליטה לעשות מעשה; ואופירה בן-נעים, שמנהלת חנות לבגדים מיד שנייה ברחוב אלנבי, שאותה ירשה מאביה, מצטרפת לסיור מאורגן בתל אביב בעקבות דמויות היסטוריות שמתו טרם זמנן, ומשהו משונה מתחולל בה.
אופירה אינה יודעת עדיין שהסיור שמתחיל בביקור בבית ברחוב בוגרשוב 5א' עתיד להתניע מהלך שיחשוף את הקשר שלה לרחל בלובשטיין, היא רחל המשוררת, אשר התגוררה בשנותיה האחרונות בעליית הגג של בית זה.
דמותה החידתית של רחל, והסוד הכמוס של לאה כ"ץ, תלמידתה של רחל בבית הספר לנערות עזובות שהוקם בירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מפעפעים באורח פלא אל חייה של אופירה. שלב אחרי שלב תגלה אופירה עד כמה נוכח סיפור חייה המיוסר של רחל בחייה שלה, וטפח אחר טפח ייחשפו אירועים ודמויות מחיי רחל המשוררת ויזכירו לנו את מה שאולי היינו מעדיפים לשכוח.
יד אחות הוא סיפור ישראלי מסעיר ומסקרן, שעבר והווה שזורים בו זה בזה. הסופרת האהובה נאוה מקמל-עתיר מפיחה רוח חיים בדמותה של רחל בלובשטיין וטווה עלילה מרוממת לב שכולה שיר הלל להיאחזות בחיים, לכמיהה לאהבה, לכוחם של מעשי חסד ולכוחן של נשים לגאול זו את זו.
מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר הוא הילך עלי קסם ושאב אותי לתוכו. נאווה מקמל עתיר ניערה את האבק ממילים וביטויים בעברית שכבר שנים לא קראתי או השתמשתי בהם. זה היה משובב נפש וחלק מהקסם של הספר. הספר מספר את סיפורה של רחל במקביל לסיפורן של 4 דמויות נשיות שחיות בת"א של ימינו. בהתחלה קצת התאכזבתי לגלות שהספר אינו מספר רק את סיפורה של רחל, אלא מתמקד דווקא בדמויות אחרות. היה נראה לי שההתמקדות בהווה חוטאת לסיפור ההיסטורי ולדמות של רחל, אבל ככל שהקריאה התקדמה הבנתי מדוע הסופרת הרגישה שהסיפור של רחל לא יכול להחזיק ספר לבדו, ושמחתי שבחרה להכניס קצת הומור וקלילות באמצעות הדמויות הנשיות מההווה. ככל שהספר התקדם, נשאבתי לסיפורן של סיגי, אופירה וסאשה, והתעניינתי בקורותיהן. נאווה מקמל עתיר הצליחה להעביר גם את האווירה של תל אביב העכשווית וגם את האווירה של תל אביב בסוף שנות ה-20. היה נהדר לקרוא איך הדמויות ההיסטוריות מקבלות אישיות וחיות. ספר נשי נפלא, בעיקר לחובבי ההיסטוריה הישראלית, אבל לא רק.
תודה על ספר מהנה, יפה ומותח, שעושה חשק לקרוא את שירי רחל וללמוד עוד עליה ועל דורה! הספר שם דגש על הטרגיות של רחל, כנראה בחירה ספרותית מוצדקת בהסתכלות על הנתונים האובייקטיביים בסיפורה הקשה של המשוררת. הסיפורים של הדמויות האחרות מרגישים אמיתיים ואף נועזים בחלק מהמקרים, אך לטעמי הממשק בין קווי העלילה השונים היה לוקה בחסר, וכשהיה — הרגיש מאולץ.