What do you think?
Rate this book
Zuversicht
Nava ist neununddreißig, als sie ihre Karriere als Interior-Designerin aufgibt, um als Kassiererin in einem Supermarkt zu arbeiten und sich in einem Seniorenwohnheim einzumieten. Ist sie verrückt? Nein. Nava hat ihren Mann und ihren kleinen Sohn durch einen Unfall verloren. Und mit aller Kraft, die ihr geblieben ist, will sie sich jeder Zukunft verweigern. Doch so sehr sie sich abschließt, sie zieht Menschen magisch an: Ein krisengebeutelter Kollege schüttet ihr sein Herz aus, die Alten, ihre neuen Nachbarn, wollen ihre Freundschaft, und da sind Männer, die sie verehren und schließlich – zu ihrer Überraschung – ihre Begierde wiederwecken. Den Schlüssel zu ihrer Seele aber hat Hanan, ihr Bruder, der Tischler, der auf ungewöhnliche Weise alles daransetzt, sie zurückzuholen in den Fluss des Lebens.
433 pages, Kindle Edition
First published January 1, 2015
1 person is currently reading
33 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 8 of 8 reviews
July 21, 2017
"אחותו של הנגר" הוא סיפורה של נאוה המאבדת את בנה ובעלה בתאונת דרכים. כשעולמה החרב עליה היא עוברת לבית זקנים " נווה תכלת" בכדי לחיות קרובה יותר לאלה שנמצאים קרוב לסוף החיים.
היא עוזבת את עבודתה כאדריכלית ועוברת לעבוד כקופאית בסופר שם היא מתחברת עם אולה, אם חד הורית ליוחאי שמסכת יחסיה עם הגרוש שלה רוויה אלימות וצער. אולה חולמת על חיים טובים יותר עם גבר אוהב, אבל היא כלואה במציאות של חד הוריות רבות הנאלצות להאבק כלכלית על הישרדותן והישרדות ילדם.
מעבר לחברות עם אולה, נאווה בלית רצון, מייצרת קשרי ידידות עם שלושה גברים: שלומי נגר בנגרייה של חנן אחיה של נאווה. יואב בנה של שכנתה לבית הזקנים ועשאל בנה המתנכר של דיירת אחרת מבית הזקנים. לשלומי ועשאל ישנם סיפורי עבר כואבים לא פחות מהסיפור של נאווה. ליואב אין סיפור ועד סוף הספר לא ברורה מערכת היחסים איתו.
וזו אחת מהבעיות של הספר: הקשר בין נאווה לסובבים אותה מבוסס על המכנה המשותף של אסון בעברם. מעבר לאסון הזה אין באמת מה שיחבר בין הדמויות וכך יחסיה עם שלומי מתמוססים וגם יחסיה עם יואב. עשאל האחרון בשרשרת הגברים בחייה נותר רק כי הוא האחרון אבל אין בקשר הזה משהו שמדביק אותם חוץ מהאסון.
גם מערכות היחסים האחרות של נאווה עם הנשים שבסיפור לא מקבלות עומק כי הסופרת עסוקה בחשבונאות של אסונות.
הבעיה השניה של הספר היא שלא ברור לי מדוע בחרו לקרוא לו "אחותו של הנגר". כן, נאווה היא באמת אחותו של הנגר ו? זו לא מהותה, זו גם לא מהות יחסיה עם אחיה ועם גיסתה יונינה שהיא הדמות העגולה ביותר בספר. שם סתמי וחסר משמעות.
אכן, יש בספר קטעים נוגעים ללב והמגמה של הספר ברורה כשמש מתחילתו. אבל לצערי זה לא הספר הטוב ביותר של מירה מגן. הוא ספר עם מסר אבל הוא ספר מתאמץ מידי וחבל.
היא עוזבת את עבודתה כאדריכלית ועוברת לעבוד כקופאית בסופר שם היא מתחברת עם אולה, אם חד הורית ליוחאי שמסכת יחסיה עם הגרוש שלה רוויה אלימות וצער. אולה חולמת על חיים טובים יותר עם גבר אוהב, אבל היא כלואה במציאות של חד הוריות רבות הנאלצות להאבק כלכלית על הישרדותן והישרדות ילדם.
מעבר לחברות עם אולה, נאווה בלית רצון, מייצרת קשרי ידידות עם שלושה גברים: שלומי נגר בנגרייה של חנן אחיה של נאווה. יואב בנה של שכנתה לבית הזקנים ועשאל בנה המתנכר של דיירת אחרת מבית הזקנים. לשלומי ועשאל ישנם סיפורי עבר כואבים לא פחות מהסיפור של נאווה. ליואב אין סיפור ועד סוף הספר לא ברורה מערכת היחסים איתו.
וזו אחת מהבעיות של הספר: הקשר בין נאווה לסובבים אותה מבוסס על המכנה המשותף של אסון בעברם. מעבר לאסון הזה אין באמת מה שיחבר בין הדמויות וכך יחסיה עם שלומי מתמוססים וגם יחסיה עם יואב. עשאל האחרון בשרשרת הגברים בחייה נותר רק כי הוא האחרון אבל אין בקשר הזה משהו שמדביק אותם חוץ מהאסון.
גם מערכות היחסים האחרות של נאווה עם הנשים שבסיפור לא מקבלות עומק כי הסופרת עסוקה בחשבונאות של אסונות.
הבעיה השניה של הספר היא שלא ברור לי מדוע בחרו לקרוא לו "אחותו של הנגר". כן, נאווה היא באמת אחותו של הנגר ו? זו לא מהותה, זו גם לא מהות יחסיה עם אחיה ועם גיסתה יונינה שהיא הדמות העגולה ביותר בספר. שם סתמי וחסר משמעות.
אכן, יש בספר קטעים נוגעים ללב והמגמה של הספר ברורה כשמש מתחילתו. אבל לצערי זה לא הספר הטוב ביותר של מירה מגן. הוא ספר עם מסר אבל הוא ספר מתאמץ מידי וחבל.
May 21, 2018
4 Sterne
Eine eher unkonentionelle und dadurch umso interessantere, fesselnde Geschichte über den Umgang mit einem großen Verlust. An Mira Magéns Satzbau muss man sich anfangs gewöhnen - lange, sprudelnde Sätze mit vielen Kommas, keine wörtliche Rede. Aber es lohnt sich, denn sie entwirft dabei durchaus schöne Sprachbilder und lässt ihre Figuren spannende Gedanken formulieren, die den Leser alles andere als unbewegt zurücklassen. Die Entwicklung, die Nava durchlebt, ist ebenso schmerzhaft wie glaubwürdig und ich habe sie gespannt und berührt mitverfolgt.
Eine eher unkonentionelle und dadurch umso interessantere, fesselnde Geschichte über den Umgang mit einem großen Verlust. An Mira Magéns Satzbau muss man sich anfangs gewöhnen - lange, sprudelnde Sätze mit vielen Kommas, keine wörtliche Rede. Aber es lohnt sich, denn sie entwirft dabei durchaus schöne Sprachbilder und lässt ihre Figuren spannende Gedanken formulieren, die den Leser alles andere als unbewegt zurücklassen. Die Entwicklung, die Nava durchlebt, ist ebenso schmerzhaft wie glaubwürdig und ich habe sie gespannt und berührt mitverfolgt.
September 22, 2019
Nava zieht nach dem Unfalltod ihres Mannes und ihres Sohnes ins Altersheim - mit 39 Jahren. Aber das Leben lässt sie nicht in Ruhe. Trotz der Schicksalsschläge im 60-Seiten-Takt ein tröstliches, ein aufbauendes Buch. Zwar keine große Literatur, aber klug, warmherzig und mitunter witzig. Ich habe mich damit wohlgefühlt. Unangestrengt, unaufgeregt, un...terhaltsam. Mehr hier:
https://buchuhu.wordpress.com/2019/09...
https://buchuhu.wordpress.com/2019/09...
August 16, 2017
נאוה מחליטה לעבור לדיון מוגן ביחד עם בני השמונים פלוס למרות שהיא רק בסוף שנות השלושים בחייה לאחר שעברה טרגדיה בחייה האישיים והיא מרגישה שחייה נגמרו. אבל לחיים תוכניות אחרות והם לא מוותרים עליה כל כך מהר. יש לה אח, נגר כמו שאפשר ללמוד משמו של הספר, שדואג לה בדרכו השקטה, וגיסה, אשתו של הנגר, שדואגת לה בצורה הכי לא שקטה שאפשר, כמו גם אחיינים קטנים, קולגות ואנשים נוספים שהיא פוגשת ומתעקשים לסחוף אותה חזרה לחיים.
כמו ספרים אחרים של מירה מגן זהו ספר מינורי ועדין כתוב יפה ונוגע. למרות שלא קורה בו הרבה הוא הצליח לעורר עניין והזדהות. חובבי מירה מגן יהנו גם מהספר הזה.
כמו ספרים אחרים של מירה מגן זהו ספר מינורי ועדין כתוב יפה ונוגע. למרות שלא קורה בו הרבה הוא הצליח לעורר עניין והזדהות. חובבי מירה מגן יהנו גם מהספר הזה.
February 11, 2018
זה הספר הטוב ביותר שקראתי לאחרונה. ספר דורס. ספר חד. ישיר. לא מרחם ונותן המון תקווה בו זמנית.
April 1, 2021
מהספרים שצריך לקרוא לאט, לתת לו לחלחל ולהיספג. על המקריות בחיים, כאב ושמחה, גורלות הנחתכים באיבחה מול אלה הזוחלים לאיטם. מי שיש להם חשבון ארוך עם אלוהים או פיטרו אותו.
נאווה המספרת שאחרי המקרה ששינה וריסק את חייה בעודה צעירה למדי משליכה הכל מאחוריה. את עבודתה כמעצבת פנים מצליחה ודירתה ברחוב הפרחים עשרים ושניים. למרות שהפרוטה מצויה בכיסה עובדת כקופאית בסופר ומחליטה מכל המקומות לעבור לדיור מוגן שדייריו קרובים לסוף מסלול חייהם וסובלים מדמנציה, פרוסטטה, שינה טרופה ומיחושי זִקנה ולא מבינים מדוע אישה צעירה תעבור לגור עימם בנווה תכלת, התחנה שלפני הסופית. במיוחד ציפקה המתרעמת עליה. בובה'לה, מה יש לך לחפש כאן בין ענתיקות כמונו? מה הקטע?
מבקרת לעתים בנגרייה של אחיה חנן, שתקן ורציני וההפך הגמור מגיסתה יונינה, כדור מרץ מהלך, שהחליטה בצבא שיהיה שלה וילדיהם נוגה וגדי. מתוודעת שם לשלומי שחייו היו קשים, קרבן לשנות סבל לא כמוה, שעולמה התהפך עליה ברגע. מתקרבת לאולה הקופאית היפהפיה שגברים מביטים בה בערגה ונשים בקנאה ואיש אינו משער שהתגרשה מבריון מכה והחרא מצא פוסטמה חדשה, כלשונה, ובבת עינה הוא בנה יוחאי כבן חמש ששלומי בונה עבורו מכוניות צעצוע ונאווה לומדת לאהוב. הדיירות התאומות בילי וצילי (בלהה וצילה) בעלות תאוות חיים מתפרצת ושבט ילדיהן כולל את יואב הגיאולוג המבריק במשפחה ותמר שהוסיפה לשמה טוהר והחלה לרקוח שיקויי מרפא וחוקנים לכל דיכפין, לבושה תמיד לבן מצוואר עד סנדל (במקור). זוהר זיו בת השמונים, אמנית מוחצנת ובוהמיינית בגלבייה וצמידים מקרקשים, כולם תמהים על שׁמָה כשבנות דורה היו ציפורות, לאות ושרות. מיוסרת בשל בן בכור מנוכר ושונא, בן ובת תאומים- הוד והדר- בגילה של נאווה הלוקים בשכלם.
בנווה תכלת היא נאווה'לה, מיידלע ובובה'לה. עמוק בנפשה היא פגועה שוויתרה על החיים ואהבה ומוצאת נחמה במקיפים אותה ועם הזמן מתחוללות דרמות בחייה, הגורל שוב מהתל והיא נקלעת לרכבת הרים מטורפת וזיגזג של מקריות וגורל. לומדת שבחיים, עם הצער והמכאוב, יש גם שמחה ותקווה.
שפה עשירה ומיוחדת, מטאפורות וסלנג. יונינה על המשפחות הבאות לבקר את הקשישים כדי לעשות לייק למצפון, הקונצרטים והתערוכות שלא מזיזים לנאווה ומבחינתה זה לתת סוכריה למי שמוטל על המדרכה פרוק איברים לאחר שנפל ממרפסת. קח חמוד, תמתיק לך את הקיום. עברית מתובלת באנגלית ואידיש. וולקאם טו דה קלאב ו'נו מאטר וואט' בצד גורנישט מיט גורנישט, אלטע שמאטע ופּיצ'יבקעס.
הדמויות וגורלן נעים בחייה של נאווה כמו גם גורלה, לטוב ולרע.
והמצרכים נעים על מסוע הקופה בסופרמרקט והברקוד מוצמד לסקנר המצפצף. יש כרטיס מועדון? משהו מהמבצעים?
חודר לנשמה. מטלטל ומנער ולא מרפה.
נאווה המספרת שאחרי המקרה ששינה וריסק את חייה בעודה צעירה למדי משליכה הכל מאחוריה. את עבודתה כמעצבת פנים מצליחה ודירתה ברחוב הפרחים עשרים ושניים. למרות שהפרוטה מצויה בכיסה עובדת כקופאית בסופר ומחליטה מכל המקומות לעבור לדיור מוגן שדייריו קרובים לסוף מסלול חייהם וסובלים מדמנציה, פרוסטטה, שינה טרופה ומיחושי זִקנה ולא מבינים מדוע אישה צעירה תעבור לגור עימם בנווה תכלת, התחנה שלפני הסופית. במיוחד ציפקה המתרעמת עליה. בובה'לה, מה יש לך לחפש כאן בין ענתיקות כמונו? מה הקטע?
מבקרת לעתים בנגרייה של אחיה חנן, שתקן ורציני וההפך הגמור מגיסתה יונינה, כדור מרץ מהלך, שהחליטה בצבא שיהיה שלה וילדיהם נוגה וגדי. מתוודעת שם לשלומי שחייו היו קשים, קרבן לשנות סבל לא כמוה, שעולמה התהפך עליה ברגע. מתקרבת לאולה הקופאית היפהפיה שגברים מביטים בה בערגה ונשים בקנאה ואיש אינו משער שהתגרשה מבריון מכה והחרא מצא פוסטמה חדשה, כלשונה, ובבת עינה הוא בנה יוחאי כבן חמש ששלומי בונה עבורו מכוניות צעצוע ונאווה לומדת לאהוב. הדיירות התאומות בילי וצילי (בלהה וצילה) בעלות תאוות חיים מתפרצת ושבט ילדיהן כולל את יואב הגיאולוג המבריק במשפחה ותמר שהוסיפה לשמה טוהר והחלה לרקוח שיקויי מרפא וחוקנים לכל דיכפין, לבושה תמיד לבן מצוואר עד סנדל (במקור). זוהר זיו בת השמונים, אמנית מוחצנת ובוהמיינית בגלבייה וצמידים מקרקשים, כולם תמהים על שׁמָה כשבנות דורה היו ציפורות, לאות ושרות. מיוסרת בשל בן בכור מנוכר ושונא, בן ובת תאומים- הוד והדר- בגילה של נאווה הלוקים בשכלם.
בנווה תכלת היא נאווה'לה, מיידלע ובובה'לה. עמוק בנפשה היא פגועה שוויתרה על החיים ואהבה ומוצאת נחמה במקיפים אותה ועם הזמן מתחוללות דרמות בחייה, הגורל שוב מהתל והיא נקלעת לרכבת הרים מטורפת וזיגזג של מקריות וגורל. לומדת שבחיים, עם הצער והמכאוב, יש גם שמחה ותקווה.
שפה עשירה ומיוחדת, מטאפורות וסלנג. יונינה על המשפחות הבאות לבקר את הקשישים כדי לעשות לייק למצפון, הקונצרטים והתערוכות שלא מזיזים לנאווה ומבחינתה זה לתת סוכריה למי שמוטל על המדרכה פרוק איברים לאחר שנפל ממרפסת. קח חמוד, תמתיק לך את הקיום. עברית מתובלת באנגלית ואידיש. וולקאם טו דה קלאב ו'נו מאטר וואט' בצד גורנישט מיט גורנישט, אלטע שמאטע ופּיצ'יבקעס.
הדמויות וגורלן נעים בחייה של נאווה כמו גם גורלה, לטוב ולרע.
והמצרכים נעים על מסוע הקופה בסופרמרקט והברקוד מוצמד לסקנר המצפצף. יש כרטיס מועדון? משהו מהמבצעים?
חודר לנשמה. מטלטל ומנער ולא מרפה.
September 26, 2024
ספר יפה ומרגש בלי להיות שמאלצי על אבל ועל כוחם של החיים. לפעמים מעט איטי ומדכדך, אבל דווקא מתוך כך תנועת החיים העיקשת נגלית בהדרגה, באופן גולמי ואותנטי. כתוב מצוין כמו שמירה מגן תמיד יודעת.
April 13, 2018
„Zuversicht“ Mira Magén, dtv
Die Innenarchitektin Nava hat mit dem Leben, das sie bisher geführt hat abgeschlossen, seit ihr Mann und Sohn bei einem Autounfall ums Leben gekommen sind. Sie beschließt in ein Heim für betreutes Wohnen zu ziehen, da ihre Lebenseinstellung nun eher denen ähnelt, die hier beheimatet sind. Sie erwartet nichts mehr, erhofft sich nichts mehr und versucht mit dem Verlust ihrer Lieben zurechtzukommen.
Doch es regt sich Widerstand im Heim, die Alten wollen nicht mit der Jugend von Nava konfrontiert werden. Auch die Familie ihres Bruders Chanan mit seiner burschikosen und liebevollen Frau Jonina versucht Nava mit direkten Aufforderungen wieder ins Leben zurück zu schubsen. Trotz ihrer Trauer erweckt Nava die Aufmerksamkeit von Schlomi, einem Tischler in der Werksattt des Bruders und auch Joavi, der alleinstehende Sohn der 80jährigen Nachbarin Navas wirbt um sie. In Ola, einer Kollegin des Supermarkts in dem Nava als Kassiererin jetzt arbeitet, findet Nava eine gute Freundin, die ihr in manch einer Entscheidung hilfreich zur Seite steht. Bei all diesen neuen Beziehungen begleitet man Nava in ihren Gedanken und dem Hin-und Hergerissensein zwischen dem Davor und Danach. Sie erfährt dabei auch, dass nicht nur sie eine Geschichte zu erzählen hat und dass es mehr im Leben gibt als Trauer oder Selbstmitleid.
Dieser Roman von Mira Magen ist sehr berührend, voller Gefühle wie Trauer, Wut, Anklagen an Gott und Verzweiflung. Doch die Autorin versteht es, durch die direkte und unverblümte Art der Protagonisten die Tiefe der Empfindungen erträglich zu machen. Die Wendung, die die Handlung nimmt, wird dem Titel des Romans „Zuversicht“ gerecht . Als Leser bleibt man am Ende des Buches durchgerüttelt und hoffnungsvoll zurück.
Die Innenarchitektin Nava hat mit dem Leben, das sie bisher geführt hat abgeschlossen, seit ihr Mann und Sohn bei einem Autounfall ums Leben gekommen sind. Sie beschließt in ein Heim für betreutes Wohnen zu ziehen, da ihre Lebenseinstellung nun eher denen ähnelt, die hier beheimatet sind. Sie erwartet nichts mehr, erhofft sich nichts mehr und versucht mit dem Verlust ihrer Lieben zurechtzukommen.
Doch es regt sich Widerstand im Heim, die Alten wollen nicht mit der Jugend von Nava konfrontiert werden. Auch die Familie ihres Bruders Chanan mit seiner burschikosen und liebevollen Frau Jonina versucht Nava mit direkten Aufforderungen wieder ins Leben zurück zu schubsen. Trotz ihrer Trauer erweckt Nava die Aufmerksamkeit von Schlomi, einem Tischler in der Werksattt des Bruders und auch Joavi, der alleinstehende Sohn der 80jährigen Nachbarin Navas wirbt um sie. In Ola, einer Kollegin des Supermarkts in dem Nava als Kassiererin jetzt arbeitet, findet Nava eine gute Freundin, die ihr in manch einer Entscheidung hilfreich zur Seite steht. Bei all diesen neuen Beziehungen begleitet man Nava in ihren Gedanken und dem Hin-und Hergerissensein zwischen dem Davor und Danach. Sie erfährt dabei auch, dass nicht nur sie eine Geschichte zu erzählen hat und dass es mehr im Leben gibt als Trauer oder Selbstmitleid.
Dieser Roman von Mira Magen ist sehr berührend, voller Gefühle wie Trauer, Wut, Anklagen an Gott und Verzweiflung. Doch die Autorin versteht es, durch die direkte und unverblümte Art der Protagonisten die Tiefe der Empfindungen erträglich zu machen. Die Wendung, die die Handlung nimmt, wird dem Titel des Romans „Zuversicht“ gerecht . Als Leser bleibt man am Ende des Buches durchgerüttelt und hoffnungsvoll zurück.
Displaying 1 - 8 of 8 reviews