בשתי הנובלות היפהפיות של מרקו לודולי נפרשים בפנינו שני סיפורים משפחתיים. במרכזם עומדות נשים הטעונות בחוזק פנימי ובחכמה; שתיהן מתארות, בטון שקט ובצנעה, עולמות רווי תהפוכות ורגש. בזכות תבונת החיים של גיבורותיו, פשטות מבען ותשומת לבן לפרטים הקטנים המרכיבים את עולמן, מקנה לודולי לנובלות שלו איכויות של שירה אמתית ומרגשת.
איטליה היא נערה שהוכשרה להיות משרתת. היא מגיעה אל בית משפחת מרציאלי כבחורה צעירה ועוזבת אותו לאחר שנים, עם מותו של בעל הבית. את מיטב שנותיה היא מעבירה עם בני הזוג מרציאלי ושלושת ילדיהם והיא כצל נע בחייהם – נוכחת נפקדת על פי הצורך. בעיניה המתבוננות וברגישותה הרבה היא מתארת כרוניקה משפחתית מוכרת לכאורה, ועם זאת חד פעמית ונטועה עמוק בהוויית הזמן הזה.
ענן הוא שמו של אוגוסטו הקוסם. רעייתו הקשישה מריה נפרדה ממנו כבר לפני יותר משלושים שנה ובנם מתגורר כעת בארץ רחוקה, אולם שניהם נדמים קרובים אליה מאוד. את סיפורם המשותף, החי בה כל־כך, היא מניחה כתמונות זיכרון בפני המתווך הצעיר והקשוב המסייע לה למכור את ביתה בכפר.
מרקו לודולי, יליד 1956, רומא, הוא סופר איטלקי, זוכה פרסים ספרותיים רבים. זהו תרגום ראשון מיצירתו לעברית.
מקובצות כאן שתי נובלות העוסקות בסיפור חיים. בכל אחת מהן מתוארים חיים כמעט שלמים – חיים של משפחות זעיר-בורגניות איטלקיות. בראשונה, "איטליה" מתוארים חיי המשפחה באמצעות דמות חידתית, ספק משרתת ספק שליחה משמיים – אלגורית וכל יודעת הנשלחת ונספחת ומלווה את בני המשפחה לאורך שנים. (משהו כאן הזכיר לי, במידה ואני עדין זוכר, את הספור של אסימוב שקראתי בילדותי "איש יובל המאתיים" – על רובוט המלווה חיי משפחה בה הוא משרת והופך אנושי עם הזמן). בשניה, "ענן", אנו לומדים על קורות המשפחה מפי האם הזקנה, המספרת את סיפור חייה למתווך דירות – שוב דמות חידתית, ספק אדם ספק מלאך.
אז סיפורי תולדות של משפחות נפוצים מאוד בספרות. קורותיהן מסופרות ברומאנים ונובלות לרוב. טולסטוי הרי כבר כתב " כל המשפחות ..." וכו'... ומי שיקרה את הנובלות אלה לא ימצא כאן דמויות רבות שלא מצאנו כמוהן ביצירות רבות אחרות ולא יגלה קונפליקטים שלא נתקל בהם כבר בקריאות קודמות. אבות נוקשים וקפדניים, סודות מן העבר (בעיקר העבר הפאשיסטי של איטליה) הרודפים את ההווה, אידאליסטים, בריונים, אמהות נמקות החיות ללא תכלית, סופרים כושלים, בנות העוברות ממערכת יחסים כושלת למערכת יחסים כושלת אף יותר וכו... בקיצור אותם קרשים מהם נבנו כבר אינספור בתים.
גם הדימויים שלודולי עושה בהם שימוש נרחב אינם מחדשים הרבה ולפעמים נדמים כקלישאות – חופן מסמרים רגילים למראה, מעט חלודים.
אבל – וזה אבל גדול! אתה/את מתחיל לקרוא ומגלה כתיבה סבירה וטובה: חסכנות שאינה גולשת ליובש ולדלות; ציוריות שאינה גולשת להתיפיפות; דייקנות שאינה הופכת לגודש בתיאורים טריוויאלים. בקיצור כל הקרשים משוייפים ומונחים בחסכנות המספיקה בדיוק להעמדת המבנה, לסיפור בדרך נכונה. אתה/את ממשיך לקרוא ושם לב כי גם השימוש בדימויים נכון וקפדני. כל מסמר נעוץ בדיוק במקום הנכון. גם הדימוי השגור ביותר במקומו- משרת את הדברים והדברים משרתים אותו ליצירת ניצוצות של ספרות טובה. אז יש ניצוצות בתחילת הקריאה – ואתה/את מבין שיש כאן סופר שהוא בעל מלאכה טוב.
ואת/אתה ממשיך לקרוא – ומגלה עוד ניצוץ ועוד ניצוץ ואחרי רבע ספר של קריאה קצת מסוייגת של קורא ותיק אתה מבין שאתה נמצא צופה במופע זיקוקים ארוך ומרהיב. אתה מקלל ואומר לעצמך – לעזאזל, הבחור יודע לכתוב. הסיפור הראשון מדכא אותך, השני קצת מעודד אותך אך דבר אחד ברור – זו כבר ספרות גדולה. אין ברירה צריך להודות בזה.
Italia' Vapore - Marco Lodoli מאיטלקית: ארנו בר הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית הפועלים, 2015, 192 עמודים
שתי נובלות כאן, ושתיהן כתובות נהדר. הכתב דחוס וכמעט אין אוויר, אבל הקריאה מתגמלת מאד. קראתי את הספר בתקופת החגים הנוראים. היה קשה לקרוא ולהתרכז גם כך, וגם הפורמט הצפוף לא הקל עלי. אבל במעט מילים ובמשפטים ליריים כמעט, מציג לפנינו הסופר האיטלקי הזה עומק סיפורי מופלא. זהו ספר שילך איתי ואם תבחרו בו - גם איתכם.
בשתי הנובלות הקצרות, כל אחת של 100 עמודים בערך, מסופרים שני סיפורים משפחתיים. הסיפור הראשון, איטליה, מסופר מפי נערה שהתחנכה במוסד והוכשרה לעבוד כמשרתת. היא מלווה את המשפחה שאותה היא משרתת במשך שנים רבות.
״הם ביקשו להיות מושלמים, רחוקים מן העולם ומן העבודה, טהורים, לא קיימים. אחר כך משהו נסדק, סדק דק כמו שערה לבנה חצה את ההיעדרות, והחיים פרצו פנימה בנעליים מלוכלכות.״
הספר השני, ענן, מסופר מפי בעלת בית כפרי בפרברי רומא שאותו היא מעוניינת למכור. היא מספרת למתווך נדל״ן את סיפור משפחתה.
״מי שמתיימר להיות צודק, לא הבין עדיין שכולם טועים.״
״גורל נצחי קורא ממרחק, קורא וקובע: על כל אבן קשה מונף כבר פטיש קשה עוד יותר. מי שהופך עצמו לאבן, כדאי לו להתכונן להתפוררות.״
הדמויות מספרות את הסיפורים רווי התהפוכות בצניעות, בעדינות רבה ועם הרבה חכמת חיים.
הספר הזה הוא כמו שירה, מוסיקה, יפה ומרגש. פשוט תענוג. אהבתי במיוחד את הסיפור השני, ענן.