זה הדברים

by Sami Berdugo, סמי ברדוגו

המספר של 'זה הדברים' ביקש חופשה של שבוע מעבודתו לצורך משימה שיושבת אצלו "כמו פגיון מחושב ודוקרני" המכוּון אל אמו. לשם כך הוא לוקח את אמו החולה, ילידת מרוקו, מבית-האבות שבו היא נמצאת כבר ארבע שנים וכולא אותה, פשוטו-כמשמעו, בביתה הישן, הנטוש – בית "עמידר" זעיר, בקצה הרחוב האחרון של מושבה בלב הארץ, שבו הוא חי כל ילדותו רק איתה, "בלי זיכרון או דמיון על אבא".

המשימה שלו נראית כתוכנית שאפתנית של תיקון – להמציא את האם מתוכה, לבטל את "חוסר-הידע של שנים מכריעות" ולהעניק לה "התחלה של ידיעה מחכימה על עבר ועל התרחשות אקטואלית". כך היא תהיה סוף-סוף "האחת שהיתה צריכה להיות". והשלב הראשון יהיה ללמד את האם, שאינה יודעת קרוֹא בשום שפה, לכתוב אותיות של עברית, אות אחר אות.

אלא שהשבוע הזה, של הכיתה הפרטית המסוגרת, עטוף אִיום ומוזרות מראשיתו. האִם בכלל אמורה האֵם לחזור בסופו לבית-האבות? "איש לא ישמע אותה נלקחת בתוך הבית הזה, והאותיות שנדחסות בה כעת יסייעו למלאכתי", אומר המספר בינו לבין עצמו. הוא חרד שמא יעקוב מישהו אחר מעשיו; ושוב-ושוב צצים אצלו משפטים דו-משמעיים מסוג "עוד בחייה אני מחכה למותה".

השבוע במחיצת האם אמור להיות חוויה מתקנת גם באשר לזהות הגברית והישראלית של המספר עצמו, לאחר ששתי פרשיות אהבה כושלות, עם אשה ועם גבר ילידי-הארץ, לימדו אותו ש"הגברים והנשים משתווים אצלי בגלל חינוך הבית שלה, שיָדע לעשות מחיקה של ניגודי המינים".

אבל האם מפתיעה את המספר ואת קוראיו כאחד, ופורצת – מיד בהתחלה – בסיפור פתלתל על ילדה-נערה-אשה בשם מָחָה, הנודדת בעל-כורחה במרוקו ובאלג'יר. דומה שהיא רוקמת תכסיסים רק כדי להשהות את משימתו של בנה, והסיפור הדרמטי שלה הוא חלק בלתי נפרד מן המתח הנשמר בספר הזה לכל אורכו.

'זה הדברים' הוא ספרו הרביעי של ברדוגו, והנועז ביותר עד כה. ברדוגו שב ומתגלה בו כאחד הקולות המקוריים והמפעימים ביותר בסיפורת של דור המספרים האחרון. הספר זיכה את מחברו בפרס רמת-גן לספרות לשנת 2011 ובפרס י.ל. גולדברג לספרות מטעם קרן קיימת לישראל.

431 pages, ebook

First published January 1, 2010

About the author

Hebrew Name: סמי ברדוגו

Reviews

[Bar · Rating 3 out of 5]

איש ואימו חוזרים יחדיו אל ביתם הישן ומבלים בו כשבוע שלם. הבן, שהחליט כי הוא מוציא את אמו מבית האבות עם רצון עז ללמד אותה את אותיות הא-ב מנסה להגיע אל אימו דרך השפה העברית בעוד האם, שמעולם לא למדה קרוא וכתוב מנסה לנצל את מצב הקירבה בין השניים על מנת לספר את סיפור ילדותה במרוקו המסופר על ידה בגוף שלישי. לשניים מערכת יחסים מורכבת, עם עבר מורכב וביחד הם מצליחים למצוא שפה משותפת המהווה הזדמנות אחרונה לתקשורת ביניהם .
ממש כמו הדמויות שתקועות בין ארבע הקירות, המתקדמות כל פעם בצעדים מזעריים, כך גם אני. הרגשתי תקועה. כל כך רציתי לקרוא את הספר הזה אבל בכל פעם משהו כבד העיק עליי וגרם לי לקרוא בקמצנות ובקרה.
הספר בהחלט כבד וגם השפה שלו מפותלת מאוד ולא קלה לעיכול. סיפורה של האמא מרתק לחלוטין אך כתוב בשגיאות כתיב של אישה שלא גדלה בארץ. יש לזה את הקסם הייחודי שלו אך לקרוא כך הרבה זמן דורש מאמץ וריכוז. ומנגד, לפעמים הסיפור כל כך סוחף. שגיאות העברית ומבטאה הכבד של האם אשר דומיין בראשי, העניקו דמות ספציפית ומזוהה, כזו שקשה להפרד ממנה בכל פעם שהסיפור עובר לנקודת מבטו של הבן. דמותו לא מאוד סוחפת ולא מאוד ברורה. מדוע הוא כל כך רוצה שאמא שלו תלמד את האותיות? להחזיר שליטה לחייו? לסגור איתה חשבון? למלא אצלו צורך/חסך? ואם כן אז איזה? דמות שסך פעולותיה לא מספיק ברור ולכן קשה להזדהות איתה.
ובכל זאת יש משהו מרתק בספר, רוצים להגיע לסופו ולהבין מה יקרה. סיפורה של האמא על הילדה במרוקו מטלטל ומוציא את הקורא למסע שאינו ידוע מראש. ובכלל, דמותה של האמא שובה את הלב ורק כדי להשלים את סיפורה הצלחתי לסיים את הספר.
העמודים האחרונים נקראו במהרה ועשו את עבודתם הנאמנה בסיפוק הסוף המיוחל.
על אף הכשלים זהו ספר אשר הצליח לגעת בי בייחודייותו.

[Eithan · Rating 2 out of 5]

There are 2 stories here- the story that the mother tells her son about the past (the story of a little girl and hew growth into being a woman) & the present day story where the son takes his elderly mother from her retirement house to her old place and tries to teach her the alphabet of the Hebrew language.
The story of the mother is the best part of this book as it's engaging and if you'll listen to the book you'll have the extra treatment of hearing it all in the heavy Moroccan accent as I assume Sami has intended.
The story of the present day is extremely infantile- supposedly her son is an educated man who wanted to be a teacher & yet he's getting frustrated time and again when his mother interrupts his teachings with her tale. But he doesn't do anything with it- he just listens and somehow thinks that his mom will stop at some point so he'll be able to teach her without taking any steps, sounds like a very poor writing to me (& also very annoying). Got this book from Haaretz best books- definitely shouldn't be included there

[Polina Briker · Rating 1 out of 5]

משעמם, נמרח, חסר פואנטה, בלתי נסבל.
ברוך שפטרנו

[Noam · Rating 3 out of 5]

איש מבוגר לוקח חופש ומביא (חוטף?) את אמו מבית האבות בו היא גרה אל ביתה הישן כדי לשהות יחד שבוע ולעשות את מה שהוא אולי רצה לעשות כבר מזמן: ללמד אותה לכתוב עברית כדי שיוכלו לתקשר, למצוא שפה משותפת וזה את זו. הקשר עם העולם החיצון הוא מצומצם: כמה שיחות טלפון של הבן עם מקום עבודתו ומדי פעם כמה מילים עם השכן. במשך השבוע האם משתפת פעולה באיטיות באין ברירה, לומדת כל יום כמה אותיות חדשות. בתמורה הבן מקשיב לסיפור שלה על המקום ממנו היא באה, בעברית העילגת שלה המתובלת בצרפתית. הוא מלמד אותה אותיות, אבל היא לא צריכה אותן כדי לספר סיפור מרהיב וסוחף על קורות חייה של מישהי בשם מחה. האם מספרת עוד ועוד בלי הפסקה, הבן מוצף בסיפורים. הבן מחפש בעצם לא רק את אמו אלא גם את עצמו ואת אהבותיו. הבית נהיה סיר לחץ שהקיטור בו מתגבר ומתגבר. האם הבן מצא את אמו? האם הוא מצא את עצמו? מה כל הסיפור של האם קשור בהם והאם זה יסביר כל מה שרוצים לדעת? את זה קרא.י בעצמך.

סיפור מרתק על בני אדם שרוצים ליצור קשר זה עם זו ולא בדיוק יודעים איך כי כל אחד מהם בא מעולם אחר, מהעולם הפנימי והפנטסטי שלו. מאוד אנושי.

נ.ב. בעצם הייתי נותן לספר הזה בשמחה ארבעה כוכבים, אם לא היתה דרושה (ממני) כל כך הרבה סבלנות עד שהעלילה מתפתחת...