שירה בוכבינדר־רגב נתונה במהומה רגשית גדולה – הספר החדש שלה לא מתרומם; פרט מזעזע ולא נכון בכלל על עברה מתפרסם; היא מגלה שהיא בהיריון שלישי ולא רצוי מבעלה שלא ממש רואה אותה; ובנוסף לכל הצרות – דליה, חמותה האיומה, מחליטה לעבור לגור איתם. היחסים המתוחים בין השתיים מגיעים לסף פיצוץ, במיוחד כאשר אמא של שירה, גורו הרזיה מופרעת, מגיעה לפתע לביקור בארץ וכופה גם היא את נוכחותה וצרכיה על שירה. לא מספיק? אז מה עם לגלות שיש מצב שבעלה מנהל רומן? באקט מפתיע, שירה ודליה, המעוניינת מאוד לשמור על ההיריון, נאלצות לשתף פעולה בכדי לבדוק את עניין הבגידה ומגלות לא רק זו את זו, אלא גם שהדברים הם לא תמיד כפי שהם נראים... מחברת רבי המכר מאירה ברנע־גולדברג מציגה בספרה השלישי למבוגרים, "מסעותי עם חמותי", נושאים עכשוויים טעונים ביותר, ומכניסה את הדמויות הססגוניות שיצרה למצבים מורכבים. השנינות והחן הייחודיים של כתיבתה יוצרים קומדיית מצבים קצבית, קולחת ומלאה הומור, הכתובה בתנופה אדירה ונקראת בנשימה מחויכת אחת.
שירה בוכבינדר- רגב, בת 38, סופרת לעת מצוא נשואה לליאור עו"ד מצליח, מגלה שהיא בהריון. היא לא בטוחה שההריון רצוי ושהיא מעוניינת בשימור ההריון, המצב בינה ובין בעלה לא משביע רצון ולהוסיף חטא על פשע, בעלה הזמין את אימו, דליה, להתארח אצלהם למשך חודש.
מערכת היחסים של שירה ודליה היא שדה קרב עקוב מדם. מלכתחילה דליה לא חיבבה את שירה, אבל כשליאור הודיע שהוא מתכנן להינשא לה, דליה הסירה את הכפפות ואת החזות המתורבתת וניסתה להניא אותו מהתוכנית.
עתה, המערכה עברה לבית בוכבינדר- רגב ולדליה אין שום רצון להיות מנומסת כלפי כלתה "הפסיכית".
המצב מחמיר כשאימה של שירה, גורו תזונה על דעת עצמה, מגיעה לביקור בארץ. מערכת היחסים של שירה עם אימה שלה קפואה יותר מהקרחונים באנטרטיקה. שנים של התעללות מצד האם גרמו לשירה הפרעות אכילה ודימוי עצמי קשים.
ולא רק זאת, שירה חושדת שליאור בוגד בה. אז להפתעתה דליה מאחדת איתה כוחות.
הדבר שהכי הפריע לי בספר היא העובדה שאין שם באמת בעיות בין שירה לליאור. הבעיות בזוגיות שלהם נראות מלאכותיות, או כפי שחכמנו אמרו בעיות של עשירים. שירה נתפסת בעיניי כאישה די מפונקת שלא באמת יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה ואין שם בעיות אמיתיות. על רקע זה, הסיום החפוז של הספר די ברור כי אין צורך לפתור בעיות שלא קיימות והניסיון לייצר יש מאין הוא רק תרגיל ספרותי.
יחד עם זאת הספר משעשע. במיוחד הדמות האקסצנטרית של דליה שבזכותה הספר מצליח להחזיק את הקורא.
ספר משעשע מאוד, ממש נהניתי לקרוא! :-) בין לבין מאירה צוחקת על "תעשיית המומחים", ההתמכרות ללייקים בפייסבוק, ההבדל בין המציאות לבין המציאות הפייסבוקיסטית, תופעת הטוקבקיסטים, שיגעון הדיאטות ועוד ועוד. הכתיבה של מאירה מעולה וממש כיפית. אני חייבת לציין שאני חברה של מאירה בפייסבוק, ואני מתה עליה :-) כמי שעוקבת באדיקות אחרי הסטטוסים שהיא מעלה, זיהיתי שילובים של חלקים שונים מחייה בספר, וזה היה מגניב :-)
אני אוהבת את מאירה ואת הספרים שלה אבל הספר הסה מאוד לא יציב. הוא נראה בקלות, לפעמים הוא מאוד מצחיק ולפעמים עצוב ומתסכל. אבל בסך הכל הוא לא ספר שאחזור אליו לא בשביל לחשוב ולא בשבל כיף.
היו לי הרבה ציפיות מהספר הזה לצערי די התאכזבתי. גיבורת הספר היא סופרת שמפרסמת ספר חדש שלאף אחד לא איכפת ממנו, היא מגלה שהיא בהריון לא מתוכנן וחמותה (שהיא ברצינות אחד האנשים המזעזעים) עוברת לגור אצלה בבית. על פניו הספר נראה מבטיח, בפועל הרגשתי כאילו לא הסופרת לא היתה בטוחה לאיזה כיוון היא רוצה לקחת את הספר עד שזה היה מאוחר מידי.
ספר מקסים ומשעשע, כתוב נפלא. בניגוד לשני הספרים הקודמים של מאירה ברנע גולדברג שדנו בסוגיות כבדות וכואבות (אוטיזם, בעיות פוריות), הספר הזה קליל והומוריסטי יותר.
לסופרת שירה בוכבינדר־רגב יש הרבה צרות. היא בהריון שלא בטוח רצוי, מתלבטת אם להתגרש והספר החדש שלה לא ממש מצליח ואז בעלה מבקש ממנה שאמו שאיתה שירה ממש לא מסתדרת תעבור לגור אצלם.
ספר משעשע אבל לא מוצלח, מצחיק או מרגש כמו הקודמים של ברנע־גולדברג. הרגשתי שהוא מתפזר מדי ופחות אישי מהקודמים. אהבתי את הפרקים הקצרים של דליה, החמות, שמציגים יפה את המרירות שלה אבל גם את הרגשות והאנושיות שלה. אגב, בתקציר בגב הספר (וגם כאן בגודרידס) מספיילר את כל העלילה אז עדיף שלא לקרוא אותו.
חתיכת מסע זו הייתה! מה שמצחיק הוא שהיא לא קולטת ( או קלטה) את הדברים, הכל כך, מובנים מאליהם.
דירגתי גבוה, בגלל שלספר יש באמת סיפור, ואפילו, סיפור טוב (רק לא כל כך לטעמי). היו פעמים, שממש ריחמתי על הדמות הראשית...
רציתי לציין עוד דבר, מצאתי עוד קריינית מצוינת, קרן אוחיון. אומנם זה הפעם הראשונה שאני שומע אותה. אך, יש לי תחושה (שאם יהיו ספרים נוספים שהיא מקריינת) שאיהנה מקריאתה כפי שאני ניהנה מעדי לב וזיו זוהר מאיר.
חביב. משעשע לפרקים, אבל בעיקר עצוב. לא היתה דמות שלא רציתי לתת לה כאפה. אולי חוץ מליאור, שבאמת מראים לנו רק את הצד הטוב שלו, אז לא יודעת. וגם ממש לא התחברתי למקריאה הזו, היא ממש הפריעה לי להנות מהספר.
What a delight! I've enjoyed reading the exploits of the daughter and mother in law pair who seem to have a bitter feud but actually need each other more than they realize.
3/5 Background info- I read this book cause I liked another book by this author. Ok, firstly, I read half of this book on a sleepless night a few nights ago, so I owe it that much. It reads very fast and has kept me entertained. The characters were funny and I liked the commentary about social media and stuff. BUT this book has some possibly triggering topics that aren’t talked about in the premise. I won’t spoil it so dm me or comment if you want the trigger warnings. I feel like I’m bad at writing reviews cause idk my own opinion on things lol. But I mostly enjoyed it I think. Fav char- Dalia (not as in I like her personality.. those who read it know what I mean) Edit: Inbal was cool as well
ספר חמוד ומרענן למי שלא קוראת הרבה פרוזה ישראלית עכשווית, מצחיק וגם נוגע בנושאים כבדים כמו הפרעות אכילה ויחסים בין נשים במשפחה. דמות החמות מצוינת, גם אם מוקצנת למדי (אם בפרקים מנקודת מבטה היא עדיין מתנהגת כמו מפלצת, למה היינו צריכים את הפרקים האלה, גם אם היא עברה תהליך מסוים? לא שהם לא מצוינים). המגרעה היחידה של הספר היא הדמות הראשית שלו - שירה מעצבנת, מפונקת, אבודה. כל הזמן ציפיתי לאיזושהי התפתחות שלה, לנקודת מבט חדשה שתאיר אותה באור יותר חיובי או לפחות יותר מורכב. אמנם היא סוחבת טראומות עבר והנוירוטיות שלה מנומקת היטב, אבל היא עדיין עברה בשבילי כדמות שטוחה. בכל מקרה הקריאה הייתה מהירה ומהנה, רק הייתי נהנית מיותר דליה ופחות שירה :)
This entire review has been hidden because of spoilers.
אם כבר סיפור הזוי ודמויות לא אמינות, אז לפחות שיהיה קורע מצחוק. לא ברור, אילו בעיות בדיוק יש בין שירה וליאור, עד כדי שהיא מאחלת למותו, שוקלת להתגרש ולבצע הפלה? הבעיה היחידה שמצאתי אצלו זה שהוא לא מודע לעובדה שכולן סביבו מסובבות על כל הראש. לא ברור מדוע באמת דליה עוברת לגור איתם? דליה היא חמות מהגיהנום, שכמה מרגעי השיא של מופע האימה שלה כוללים מתן ממתקים לנכדים במיטה, אחרי שהם ציצחו שיניים (ופוקדת עליהם לא לספר לאמא) וזריקת התחתונים ששירה קנתה לליאור מהחלון. אבל ברמת הקוריוז היא דמות מרכזית ומצחיקה. אמא של שירה היא מפלצת מרעיבת ילדים. שירה שונאת את כולם. ליאור נשמע בחור סבבה, אבל היכולת שלו להיות סבבה בסביבת כל המתחים סביבו מרמזת על אטימות מסוימת. בעצם, אין כאן דמות אחת שאהבתי. אולי רק את אמנון.
והכותרת - ציפיתי ששירה וחמותה ייצאו יחד לאיזשהו מסע מגבש. וכל מה שקיבלנו כאן, הוא שבסוף הספר שירה מודה בפני דליה שהיא ״שונאת אותה קצת פחות.״ היכן המסעות??
הספר עמוס קלישאות וסטריאוטיפים והסיפור לא אמין במיוחד, הדמויות של ברנע-גולדברג מוקצנות, ציניות, אגרסיביות ומונעות בעיקר מאינטרסים, אבל הוא קליל בסגנון שלו והקריאה זורמת. הפרק על אירוע החתימות בחנות הספרים ואפיוניי קהל הקוראים ראוי לציון לשבח וגרם לי לצחוק בקולי קולות.