סיפור נחמד על משפחה אמיצה אחת שמתגברת על הפחד הגדול של רובינו - להישאר בלי מסגרת. הגיבור המספר, ישראלי מצוי עם כל היתרונות והחסרונות, קצת עיצבן אותי עם כל טון הדיבור שלו - לפעמים רגשני מדי, לפעמים גס מדי. אבל היו בספר כמה תמונות ממש יפות, למשל ילדים גולשים על החוף בויאטנם. אני לא יכולה להתמסר לגמרי לתובנה העיקרית של הספר - לסמוך על האל ויהיה טוב, אבל אני שמחה בשביל המשפחה שלהם זה הצליח. היה עוד מקום בספר שאהבתי - כשהגיבור אומר, שאפילו אם נראה לנו שאנחנו מתפשרים, בסופו של דבר אנחנו מקבלים את האחד שבנוי בדיוק בשבילנו, כך שהשריטות שלו מתאימים בול לשריטות שלנו. יאלה, הוא באמת ניחש משהו.
באתי עם ציפיות נמוכות, ומאוד אהבתי את הספר אולי בגלל התוספת של נקודת המבט הנשי, אולי בגלל החיבור לאיפה שהספר פגש אותי ואוךי מסיבה אחרת פחות משנה הסיבה, יותר משנה העובדה שמאוד אהבתי לקרוא, תודה אילן!