What do you think?
Rate this book
פריחה שנתאחרה: סיפורים
ארבעה סיפורי מופת של הסופר הגדול, החושף את החושות הטבע האנושי ואת מצוקתו הקיומית של האדם מתוך התבוננות מפוכחת, נטול אשליות ואפילו אכזרית מעט, אך רוויה הומור וחכמה. הכמיהה לאושר-שכמו נמצא בהישג יד ואף על פי כן הוא מוחמץ תמיד-עומדת במרכז ארבעה הסיפורים. אוסף סיפורים: "פריחה שנתאחרה", "שלוש שנים", "ממלכת הנשים" ו"מעשה משעמם".
248 pages, Paperback
Published January 1, 1981
4 people are currently reading
21 people want to read
About the author
Anton Chekhov
5,999 books9,843 followers
Antón Chéjov
(Spanish)
Dramas, such as The Seagull (1896, revised 1898), and including "A Dreary Story" (1889) of Russian writer Anton Pavlovich Chekhov, also Chekov, concern the inability of humans to communicate.
Born ( Антон Павлович Чехов ) in the small southern seaport of Taganrog, the son of a grocer. His grandfather, a serf, bought his own freedom and that of his three sons in 1841. He also taught to read. A cloth merchant fathered Yevgenia Morozova, his mother.
"When I think back on my childhood," Chekhov recalled, "it all seems quite gloomy to me." Tyranny of his father, religious fanaticism, and long nights in the store, open from five in the morning till midnight, shadowed his early years. He attended a school for Greek boys in Taganrog from 1867 to 1868 and then Taganrog grammar school. Bankruptcy of his father compelled the family to move to Moscow. At the age of 16 years in 1876, independent Chekhov for some time alone in his native town supported through private tutoring.
In 1879, Chekhov left grammar school and entered the university medical school at Moscow. In the school, he began to publish hundreds of short comics to support his mother, sisters and brothers. Nicholas Leikin published him at this period and owned Oskolki (splinters), the journal of Saint Petersburg. His subjected silly social situations, marital problems, and farcical encounters among husbands, wives, mistresses, and lust; even after his marriage, Chekhov, the shy author, knew not much of whims of young women.
Nenunzhaya pobeda , first novel of Chekhov, set in 1882 in Hungary, parodied the novels of the popular Mór Jókai. People also mocked ideological optimism of Jókai as a politician.
Chekhov graduated in 1884 and practiced medicine. He worked from 1885 in Peterburskaia gazeta.
In 1886, Chekhov met H.S. Suvorin, who invited him, a regular contributor, to work for Novoe vremya, the daily paper of Saint Petersburg. He gained a wide fame before 1886. He authored The Shooting Party , his second full-length novel, later translated into English. Agatha Christie used its characters and atmosphere in later her mystery novel The Murder of Roger Ackroyd . First book of Chekhov in 1886 succeeded, and he gradually committed full time. The refusal of the author to join the ranks of social critics arose the wrath of liberal and radical intelligentsia, who criticized him for dealing with serious social and moral questions but avoiding giving answers. Such leaders as Leo Tolstoy and Nikolai Leskov, however, defended him. "I'm not a liberal, or a conservative, or a gradualist, or a monk, or an indifferentist. I should like to be a free artist and that's all..." Chekhov said in 1888.
The failure of The Wood Demon , play in 1889, and problems with novel made Chekhov to withdraw from literature for a period. In 1890, he traveled across Siberia to Sakhalin, remote prison island. He conducted a detailed census of ten thousand convicts and settlers, condemned to live on that harsh island. Chekhov expected to use the results of his research for his doctoral dissertation. Hard conditions on the island probably also weakened his own physical condition. From this journey came his famous travel book.
Chekhov practiced medicine until 1892. During these years, Chechov developed his concept of the dispassionate, non-judgmental author. He outlined his program in a letter to his brother Aleksandr: "1. Absence of lengthy verbiage of political-social-economic nature; 2. total objectivity; 3. truthful descriptions of persons and objects; 4. extreme brevity; 5. audacity and originality; flee the stereotype; 6. compassion." Because he objected that the paper conducted against [a:Alfred Dreyfu
Dramas, such as The Seagull (1896, revised 1898), and including "A Dreary Story" (1889) of Russian writer Anton Pavlovich Chekhov, also Chekov, concern the inability of humans to communicate.
Born ( Антон Павлович Чехов ) in the small southern seaport of Taganrog, the son of a grocer. His grandfather, a serf, bought his own freedom and that of his three sons in 1841. He also taught to read. A cloth merchant fathered Yevgenia Morozova, his mother.
"When I think back on my childhood," Chekhov recalled, "it all seems quite gloomy to me." Tyranny of his father, religious fanaticism, and long nights in the store, open from five in the morning till midnight, shadowed his early years. He attended a school for Greek boys in Taganrog from 1867 to 1868 and then Taganrog grammar school. Bankruptcy of his father compelled the family to move to Moscow. At the age of 16 years in 1876, independent Chekhov for some time alone in his native town supported through private tutoring.
In 1879, Chekhov left grammar school and entered the university medical school at Moscow. In the school, he began to publish hundreds of short comics to support his mother, sisters and brothers. Nicholas Leikin published him at this period and owned Oskolki (splinters), the journal of Saint Petersburg. His subjected silly social situations, marital problems, and farcical encounters among husbands, wives, mistresses, and lust; even after his marriage, Chekhov, the shy author, knew not much of whims of young women.
Nenunzhaya pobeda , first novel of Chekhov, set in 1882 in Hungary, parodied the novels of the popular Mór Jókai. People also mocked ideological optimism of Jókai as a politician.
Chekhov graduated in 1884 and practiced medicine. He worked from 1885 in Peterburskaia gazeta.
In 1886, Chekhov met H.S. Suvorin, who invited him, a regular contributor, to work for Novoe vremya, the daily paper of Saint Petersburg. He gained a wide fame before 1886. He authored The Shooting Party , his second full-length novel, later translated into English. Agatha Christie used its characters and atmosphere in later her mystery novel The Murder of Roger Ackroyd . First book of Chekhov in 1886 succeeded, and he gradually committed full time. The refusal of the author to join the ranks of social critics arose the wrath of liberal and radical intelligentsia, who criticized him for dealing with serious social and moral questions but avoiding giving answers. Such leaders as Leo Tolstoy and Nikolai Leskov, however, defended him. "I'm not a liberal, or a conservative, or a gradualist, or a monk, or an indifferentist. I should like to be a free artist and that's all..." Chekhov said in 1888.
The failure of The Wood Demon , play in 1889, and problems with novel made Chekhov to withdraw from literature for a period. In 1890, he traveled across Siberia to Sakhalin, remote prison island. He conducted a detailed census of ten thousand convicts and settlers, condemned to live on that harsh island. Chekhov expected to use the results of his research for his doctoral dissertation. Hard conditions on the island probably also weakened his own physical condition. From this journey came his famous travel book.
Chekhov practiced medicine until 1892. During these years, Chechov developed his concept of the dispassionate, non-judgmental author. He outlined his program in a letter to his brother Aleksandr: "1. Absence of lengthy verbiage of political-social-economic nature; 2. total objectivity; 3. truthful descriptions of persons and objects; 4. extreme brevity; 5. audacity and originality; flee the stereotype; 6. compassion." Because he objected that the paper conducted against [a:Alfred Dreyfu
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 of 1 review
April 21, 2019
שונא לכתוב סקירות על ספרים של קלאסיקונים. חוקר ספרות אני לא. אז מה אכתוב? שצ'כוב יודע לכתוב? שכתיבתו יפה? בצירוף "כתיבה יפה" כבר השתמשמתי עשרות פעמים (ועוד אוסיף להשתמש בלית ברירה) כשלא היה לי מה להוסיף גם לגבי תוצרתם של סופרים פחותים בהרבה ועלומי שם. (וכן כתיבתו של צ'כוב היא יפה וטובה וחכמה ומהוקצעת וכמו כל יצירה של קלאסיקון מצליחה בדרך כלל להרשים מעט יותר ממה שאתה כבר מצפה מלכתחילה).
בדומה גם הציון תמיד משקר. גם אם שניים מהסיפורים בקובץ, למרות שהיו כתובים לתפארת מעט "אכזבו" בסופם ואני חש צורך, אישי לחלוטין, להוריד בגינם חצי כוכב הרי שבעצם אי אפשר להשוות אותם לכל מיני זבלונים שהענקתי להם בחפץ לב ארבעה כוכבים.
אז אתאר בקצרה: אוסף של ארבעה סיפורים (או נכון יותר נובלות) העוסקים (איך לא) באהבה, על הכרחיותה, אי אפשרותה וכל אשליותיה. הוסיפו לכך מתחים על רקע הבדלי מעמדות בין אצילים שאיבדו את נכסיהם, פועלים חסרי כל, ובעיקר בורגנות חדשה ועתירת מממון, המהווים את מנוע ההתרחשות המרכזי (עד שבאו המהפכות וטרפו את הכל). שניים מהסיפורים הם בעלי אופי חצי הומוריסטי חצי מלאנכולי. הראשון שהעניק לקובץ את שמו הוא מעין פארודיה על מוטיבים מן הספרות הרוסית של המאה ה-19.
שני הסיפורים המוצלחים יותר (שמקבלים 5 כוכבים בלי מאמץ) מתארים תמונה מורכבת יותר וקשת רחבה יותר של דמויות ומצבים – "שלוש שנים", הנובלה הארוכה ביותר ו"ממלכת נשים" והם בעלי אופי ריאליסטי יותר.
התרגום מיושן וכתוב בשפה "גבוהה". ואני לא מציין זאת כחיסרון דווקא. בנוסף על סיפור טוב, נעים תמיד להתקל באותה הזדמנות גם בתרגום שמוכיח לך שוב עד כמה העברית עשירה דיה בכדי להעניק לכתיבה דיוק בהבעה וגיוון לשוני.
בדומה גם הציון תמיד משקר. גם אם שניים מהסיפורים בקובץ, למרות שהיו כתובים לתפארת מעט "אכזבו" בסופם ואני חש צורך, אישי לחלוטין, להוריד בגינם חצי כוכב הרי שבעצם אי אפשר להשוות אותם לכל מיני זבלונים שהענקתי להם בחפץ לב ארבעה כוכבים.
אז אתאר בקצרה: אוסף של ארבעה סיפורים (או נכון יותר נובלות) העוסקים (איך לא) באהבה, על הכרחיותה, אי אפשרותה וכל אשליותיה. הוסיפו לכך מתחים על רקע הבדלי מעמדות בין אצילים שאיבדו את נכסיהם, פועלים חסרי כל, ובעיקר בורגנות חדשה ועתירת מממון, המהווים את מנוע ההתרחשות המרכזי (עד שבאו המהפכות וטרפו את הכל). שניים מהסיפורים הם בעלי אופי חצי הומוריסטי חצי מלאנכולי. הראשון שהעניק לקובץ את שמו הוא מעין פארודיה על מוטיבים מן הספרות הרוסית של המאה ה-19.
שני הסיפורים המוצלחים יותר (שמקבלים 5 כוכבים בלי מאמץ) מתארים תמונה מורכבת יותר וקשת רחבה יותר של דמויות ומצבים – "שלוש שנים", הנובלה הארוכה ביותר ו"ממלכת נשים" והם בעלי אופי ריאליסטי יותר.
התרגום מיושן וכתוב בשפה "גבוהה". ואני לא מציין זאת כחיסרון דווקא. בנוסף על סיפור טוב, נעים תמיד להתקל באותה הזדמנות גם בתרגום שמוכיח לך שוב עד כמה העברית עשירה דיה בכדי להעניק לכתיבה דיוק בהבעה וגיוון לשוני.
Displaying 1 of 1 review