אני ממשיכה במסע, רודפת אחר הצדק שלא נעשה. את העבר לא ניתן להשיב, אבל העתיד עוד לפניי. אני לא רוצה להכות שורשים, אבל אתה מושך אותי חזק, דורש שאחשוף את עצמי ואת הסודות שנאבקתי לקבור. אתה נלחם בי כמו אריה, כמו שנלחמתי בעצמי ואתה לא מוותר, אבל אני לא מוכנה לספר לך את כל האמת שלי.
“יום אחד, את תקבלי סימן ממני. הוא יגיע כשתלכי לאיבוד בחייך.”
הוא
נכנסת לחיי והפכת את עולמי. אני רוצה להילחם לצדך במלחמה הזו, אבל את נאבקת בי כמו לביאה. את חושפת את הסודות שלי, ועדיין קוברת עמוק את שלך. מה את לא רוצה שאגלה? מעולם לא הפסדתי בקרב ועכשיו אני מוכן לקרב הקשה בחיי, אבל איך אני אמור להילחם עבורך, אם אני לא יודע על מה אני נלחם?
הקלפים נפרשים, הסודות נחשפים. רוחות רפאים מהעבר צצות מכל עבר ומאיימות להרוס את מה שנבנה בדמעות, אך הגורל ממשיך לתעתע.
הלביאה הלוחמת מאת שרון חיון גינת. ספר שני מתוך דואט הלביאה הלוחמת כחלק מסדרת האריות. עלילה סוחפת ומהפנטת, רווית מסתורין ומתח. גינת רוקמת סיפור מתוחכם ומכשף ומשאירה את הקורא חסר אוויר וצמא לעוד.
סה”כ בסדרת האריות ארבעה ספרים שמחולקים לשני דואטים, דואט הלביאה הלוחמת ודואט האריה האגדי.
סך הכל נחמד, אפשר היה לוותר על 50 עמודים מהספר שבהם אנטוני שוב מוותר על אלה והיא שוב לא בוטחת בו.. כל כך הרבה חוסר אמון במערכת היחסים הזו גורמת לחשוב שאולי באמת עדיף שלא יהיו ביחד... המשכתי רק מהסקרנות על אריק ואכן קיבלתי תשובות ונעשתה סגירה יפה לחלק הזה של הסיפור. אחרי יומיים שהספרים לא ירדו מהידיים שלי, אחכה כמה ימים לפני האריה האגדי כי הספר הזה קצת הוציא את החשק. מקווה שבהמשך יהיו פחות עניינים של אמון וקצת יותר עלילה...
הספר האהוב עלי כרגע. ''אבל הלביאה הלוחמת כמעט ולא שרדה את סיפור האהבה שלנו, כי לראשונה בחיי לא הצלחתי לקרוא אותה...דחפתי אותה אל האופל, דחפתי אותה לקצה והצלחתי לשבור את האדם הכי חזק שאני מכיר.''
אמלה!!! 5 STARS אחד הספרים הכי יפים שקראתי ואחד סיפורי האהבה הכי מדהימים שיש. מה שהמון אנשים לא מבינים, הוא שאלה משלמת מחיר כבד מאוד על היופי והמוח שלה. ראיתי אנשים מתלוננים על זה והם לא מבינים בכלל מה היא עברה. תתחשבו במידע שנותנים. בכל מקרה, הסיפור היה מהמם. כאב לי לראות כמה הוא פגע בה כי זה בכלל לא הגיע לה. אני חושבת שהיא סוף סוף סמכה עליו לרגע קצר, והוא לגמרי הפסיק לסמוך עליה למרות שהוא לא הודה בזה. הבדיקות ביוץ והמילים המגעילות בזמן שהוא מסתיר ממנה עבר שלם. זה נכון, הלביאה הלוחמת כמעט ולא שרדה אותו והסצנת סיום גרמה לי להמון עצב. הם נפגשו בבוקר והיא ברחה. ועכשיו, היא נפרדת ממנו בלילה באותו מקום. שרון, זה פשוט ספר מדהים!
אז בעיקרון סיימתי לקרוא את הספר- או יותר נכון זנחתי אותו באמצע כי לא הייתי מסוגלת לסיים אותו- לפני כמה חודשים טובים. רק עכשיו אני מתיישבת לכתוב את המחשבות שלי מסודר, ואני מניחה שזה אומר הרבה על הרושם הלא כל כך טוב שהדואט הזה השאיר בי.
נתקלתי לא מעט בהמלצות על הסדרה הזו כי ״זו הסדרה הרומנטית הטובה ביותר שנכתבה״, ואם זה מבחינתכן נקרא רומנטיקה..אז יקירותי אני מציעה שתעשו חשבון נפש ותתחילו להעלות סטנדרטים דחוף, כי רומנטיקה זה לא.
יצא לי לראות איך הרבה ילדות ונערות (וגם נשים מבוגרות מסתבר) רואות את הספר הזה כרומנטי ואת הזוגיות הזאת כמודל לחיקוי, ואומרות שאנטוני הוא גבר חלומותיהן ומהללות אותו, בהתעלמות מוחלטת מכל הנורות האדומות.. הזוגיות פה לא בריאה. נקודה. אני באמת רוצה שתשאלו את עצמכן- אילו היית פוגשות במציאות בחור שתלטן, מזלזל, מתעלל רגשית, אגרסיבי ורכושני (וזאת הרשימה הקצרה והעדינה) היית נכנסת איתו לזוגיות? סביר להניח שלא - אלא אם כן את אוהבות לסבול ואז אל הכפאק. כשהבהרנו את השאלה הזאת נעבור לבאה, במה זה שונה בספר? הוא מייצג את כל מה שלא תרצו שיקרה בזוגיות שלכן, אז למה הוא גבר החלומות? ואני אפילו לא טורחת לכתוב מה אני חושבת על הדמות של אלה בכל הסיטואציה הזאת..
אפשר לדון לכאן ולכאן ב״נורמליזציה״ של נושאים כמו אונס, גבר מכה, רצח, מכות, התעללות נפשית ופיזית בספרים *באופן כללי* ובמיוחד כשהם באים להעביר מסר מסויים. אני חושבת שהדרך שהסופרת בוחרת להעביר את המסר שלה הוא הדבר החשוב- ופה היא נכשלת לדעתי. יש הבדל בין ספר דמיוני שכתוב על סיפור מוקצן שנועד להעביר מסר לבין ספר כל כך דימיוני שאני לא מצליחה להבין איך דבר כזה יכול לקרות או בכלל לשקף לנו את החיים האמיתיים- והדימיון שלי מאוד פורה.
הכל כתוב בצורה רדודה ומגוחכת שמעוררת תחושת דחייה (והרבה גלגולי עיניים) החל בהקצנה של הדמויות וכלה בהתנהגות שלהן- שפשוט לא היה חשק להתעמק יותר מידי או לנסות להבין אם יש פה מסר בכלל. לדעתי, הסופרת יכלה לתת מקום לדמויות *אנושיות* יותר, עמוקות יותר ועשירות יותר ועדיין לעודד אותנו לבקר, לחשוב, ולהסיק מהספרים האלו את המסקנות האינדיבידואליות לכל אחת- ואני יודעת שהן קיימות כי בני אדם (וגם החיים) הם יצורים מסובכים יותר מהתבנית של שחור ולבן טוב ורע.
אסכם ואומר, אני כן חושבת שזה חשוב לכתוב לעודד דיון על נושאים כמו זוגיות רעילה ושלל רבדים אחרים על אחת כמה וכמה כשזה נוגע בנו ביום יום והעובדה שזה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו. אבל בדואט הזה זה פשוט לא קורה כי הוא רדוד וגס מידי מכדי להכיל את המחשבות העמוקות הללו. ושוב- זה לא ספרי רומנטיקה זה ספרים הגובלים בתיאורי אונס :)
הספר התחיל לא טוב בכלל, וגם המשיך באותה הרמה לדעתי אין עלילה בספר הזה ובאמת שחבל כי הספר הקודם היה טוב יש בו רק מלאא סצנות סקס שלהם וכמעט כל שיחה שלהם מסיימת או נעצרת בשביל סקס
אנטוני נהיה גרוע יותר ויותר ככל שאני ממשיכה לקרוא הוא מאיים בכל רגע אפשרי - אם לא תעשי ככה וככה אז זה לא יקרה הוא מתעקש על זה שהוא רוצה לספר לכולם שהם בזוגיות אבל אלה כבר הסבירה לו למה היא לא יכולה שהשם שלה יופיע בפומבי, הוא אומר שהוא הבין את זה אבל עדיין מתעקש על זה בלי סוףףף הוא רכושני אליה בהגזמהה, היא רוצה ללכת לחגוג יום הולדת עם חברות שלה והוא מתחיל עם הריגשי שלו ואומר שלה שהיא לא יכולה ללכת ושהיא צריכה להיות איתו, ומרגיש לי שהרבה פעמים היא מבטלת את עצמה בשבילו כדי שהוא לא ישאר חס וחלילה כמה שעות לבד כמובן שהוא מתרכך אחרי זה כי הוא מבין שהוא הגזים אבל המקרה הזה לא אמור לקרות מלכתחילה הוא השתמש בדברים אישיים שהיא סיפרה לו נגדה כדי להשפיל אותה ובאמת שהרשימה לא נגמרת
הספר הזה הוא לופ אינסופי כל כמה זמן מגיעה אישה מהעבר של אנטוני, זה מערער לאלה את הביטחון והיא נפגעת ממה שהן אומרות, אנטוני מנסה לשכנע אותה שכל מה שהן אמרו לא נכון היא סולחת לו והם שוכבים וזה חוזר על עצמו בלי סוף
בכלל לא אהבתי את זה שהוא גילה לבד את כל מה שקרה לה בעבר ושזה לא הגיע מהצד של אלה ושהיא לא סיפרה לו בעצמה, לא הבנתי למה הסופרת בחרה לכתוב את זה ככה מרגיש לי שאלה עדיין לא טיפלה בטראומה שלה, כל השנים האחרונות שלה היו אינטנסיביות מידי ולא היה לה באמת זמן לעצמה ולנפש שלה, בהרבה מהרגעים ביום היא עדיין חייה בעבר בגלל זה לדעתי לא הכי מתאים לה להיות בזוגיות, ובעיקר כזאת לא יציבה וזה ממש נראה לעין
לדעתי, לאחר כל פעם שאנטוני פגע ועשה לאלה דברים נוראיים או כשנחשף מה עושה לנשים אחרות פעם הסופרת מכניסה דברים טובים שאנטוני עשה לאחרים כדי לרכך את מה שהוא עשה לפני כמה רגעים, בשביל שהקוראים ימצאו דרך להתחבר אליו ולהשכיח חלק מהדברים האלו וסוג שלסלוח לו כמו שאלה בסופו של דבר סלחה
ממשיכה לספר הבא כי כן מעניין אותי ההמשך של הסיפור שלהם סהכ כתיבה טובה ואני קוראת יחסית ממש מהר
3.5/5 לקח לי יותר מידי זמן לסיים את הספר הזה כי אני באמת לא מצליחה להתגבר על החוסר חיבור שלי לדמויות , בכל פעם שאני מרגישה שאנטוני נהיה טוב יותר הוא עושה או אומר משהו דפוק שגורם לי פשוט לשנוא אותו , אלה דמות מסכנה ואני רק מרחמת עליה במשך כל הספר ופשוט הלוואי שהייתה קצת יותר עומדת על שלה מול אנטוני .
ואוו אמלה מה קראתי עכשיו?? אני מאוהבת בכתיבה של הסופרת הזאת וכל כך נהנתי מהספר הזה בלעתי אותו בפחות מיום ולא הורדתי ממנו את היד! הוא כתוב כל כך טוב ואני כל כך נהנתי ממנו.. בנוגע לדמויות אני לא אשקר ואגיד שאני אוהבת אותם כי אני אם יש דמות שאני עוד יכולה לסבול זאת אלה היא השפויה מבין כולם לדעתי... בנוגע לאנטוני אני פשוט לא מבינה בנות שאומרות "אמלה שיהיה בעלי.." כזה בעל את רוצה? רכושני? שלא מכבד את הרצונות שלך? קנאי אובססיבי?? כי אני ממש לא רוצה הוא פשוט לא מכבד את הרצונות של אלה בעיקר בסקס וממש התאכזבתי גם ממנה כי בהתחלה היא מאוד עמדה על שלה ולא נתנה לו לעשות דברים שהוא רוצה.. אחר כך הרגשתי שהיא "מפסידה" לעצמה ונותנת את הגוף שלה למרות שהיא לא רוצה את זה.. היה לי קשה להאמין לאנטוני שהוא לא רוצה סקס אלים כי יש לו את אלה ועובדה שהוא עדיין הרגיש צורך לעשות את זה.. נ.ב הסוף של הספר ממש שבר את ליבי😭
This entire review has been hidden because of spoilers.
״אבל הלביאה הלוחמת כמעט ולא שרדה את סיפור האהבה שלנו , כי לראשונה בחיי לא הצלחתי לקרוא אותה … דחפתי אותה אל האופל , דחפתי אותה לקצה והצלחתי לשבור את האדם הכי חזק שאני מכיר״ ואו , אין לי מילים מלהגיד חוץ מזה שבכיתי חצי מהספר 😀 זה שבר אותי ואני לא יכולה לחכות כבר לשלישי לפני שאני אתחרפן😭 שרון את מטורפת מה עשית לי!!🥺
This entire review has been hidden because of spoilers.
וואו. בהתחלה התעניינתי נורא ואז כבר לא כל המשחקי אגו, חוסר אמון וכל אלה שהיו שם אבל אז, 100 בעמודים אחרונים לספר פשוט לא יכולתי לעזוב אותו, הסתרת של כל הסודות שלהם הגיעה לקיצה, לא האמנתי שכך זה יסתיים אני מצדיעה לאלה אך שונאת בכל ליבי את אנטוני, אבל איכשהו, אני עדיין מתפללת שהם יהיו ביחד הספר שבר אותי, עצבן אותי, שימח אותי, ואני יוצאת ממנו עם לב שבור וכאוב לא יכולה לחכות להמשיך לאריה האגדי
״אבל הלביאה הלוחמת כמעט ולא שרדה את סיפור האהבה שלנו , כי לראשונה בחיי לא הצלחתי לקרוא אותה … דחפתי אותה אל האופל , דחפתי אותה לקצה והצלחתי לשבור את האדם הכי חזק שאני מכיר״ הספר הזה זה הדבר הכי כואב ביקום !! הסוף🥺 שרון איך את מעזה לעשות את זה לי?!??
This entire review has been hidden because of spoilers.
כל הספר זה אלה מרגישה שהיא לא מספיק לאנטוני ו אנטוני מוכיח לה שהיא צודקת. כן אהבתי את קטע הרצח, זה כתוב טוב וזה מראה איזה תהליך אלה עברה ואיך הביטחון של עלה
This entire review has been hidden because of spoilers.