רגע לפני שהם נפרדים היא מבקשת: "אל תשאל אותי, בבקשה. אל תחקור, אל תחפש אותי. אם החיים ירצו, אנחנו ניפגש שוב. אין לדעת, זה יכול לקרות במקום הכי מוזר בעולם."
מלאני ארינוס בת העשרים ושמונה חוזרת לעיר הולדתה אתונה, כדי להגשים את חלומה: בלשית חוקרת במשטרה. היא לא מעלה על דעתה שהמשפט שאמרה לזר שנראה כמו אל מהמיתולוגיה היוונית, איתו בילתה שעות בלתי נשכחות, יתגשם גם הוא, במקום הכי לא צפוי בעולם.
אנטוניס דנטס בן השלושים ושתיים, הבן של "מלך הלילה", המנהיג הבלתי מעורער של משפחת הפשע החזקה ביותר באתונה, מגיע לביקור קצר וחשאי באי. הוא מתקשה לשכוח את האישה שהסעירה והטריפה אותו.
דבר לא מכין את אנטוניס ומלאני למשחקו האכזרי של הגורל. הם מוצאים עצמם נאבקים זה בזה משני עברי המתרס, משני צידי החוק והמוסר. ההתנגשות בין האסור ולמותר, בין החוק לפשע, היא רק עניין של זמן בין שני אנשים שהמשיכה ביניהם כמעט בלתי ניתנת לשליטה.
יחד עם הגיבורים, עובר הקורא מסע מטלטל ומלא תשוקה שלוקח אותו לדרכים לא צפויות, ולשאלות שהתשובות עליהן אינן תמיד ברורות.
האם יוכלו מלאני ואנטוניס לגבור על הקווים הברורים המפרידים ביניהם? או שגורלם נחרץ מראש? והשאלה הגדולה ביותר: האם מישהו מהם יחצה את הקווים? כהרגלה, יהודית צפורי משאירה את הקורא במתח עד לפרקים האחרונים של הספר ועושה זאת בדרך המיוחדת רק לה.
ספריה הקודמים של יהודית צפורי: "הכחול שבעינייך", "אבודה בזמן", "זמן שנשאר", "הכחול שבעינייך – החיים שאחרי", "מיתרי לבי" ו"אבני הדרך". ספריה מרגשים ומרתקים וזוכים להצלחה בקרב הקוראים.
אז הכוכב מגיע על החקירה, העבודה המשטרתית הייתה מעניינת... מצד שני הדמויות והמערכת יחסים בינהם היו לא לטעמי.
טוני חוזר ליוון כי אחיו עבר תאונה, אבא של טוני הוא ראש מאפיה יוונית.. הם ביחסים לא הכי חמים.. הוא מכיר את מלאלני במסיבה.. ניצוצות כוכבים וחדי קרן מעופפים.... ויש לנו 48 שעות של זיונים.. אחריהם טוני היה אמור לטוס חזרה לצרפת. אמור זה שם של דג. אבוש חוטף אותו.. כאשר התוקף של אחיו של טוני נרצח החשוד העיקרי הופך להיות הבן של ראש המאפיה היוונית שבדיוק חזר לארץ.. ומתרחשת להם פגישת הפתעה בין מל וטוני 😆 משם מתחוללת בשניהם מלחמה של מה לעשות עם המשיכה שלהם והעובדה שזה לא יכול לקרות.
DNF - באמת שניסיתי לאהוב ולהתחבר אבל דיי כמות הפעמים שראיתי את המוח שלי כשגלגלתי עיניים….. כל הקלישאות הכי מפגרות בקטע הכי רע לא התחברתי בכלל ואני לא חושבת שאני אוכל לקרוא ספרים יותר של יהודית צפורי אחרי המחסום משבוע הספר עד עכשיו בגלל גן השמש 💀 אני לא יכולה לעשות דיס המלצה לספר שלא קראתי אבל זה באמת כל כך לא בשבילי ואני לא צריכה לבזבז עליו עוד שניה אולי בהמשך אני אתחרט ואנסה לקרוא אבל אני לא רואה את זה קורה בשנה - שנתיים הקרובות סורי 💔💔💔💔💔💔💔💔💔
וואו וואו וואו!!! העלילה של הספר נכתבה בצורה מדהימה, מרתקת, כובשת וסוחפת. משהנחתי את ידיי על הספר הזה לא הצלחתי להוריד אותו מהן. כל הדמויות בספר זה היו בנויות וכתובות היטב, ולכל אחד ואחת מהן היה סיפור עמוק וקשה, כך שהיה אפשר להבין למה הם עושים כל דבר שהם עושים. זאת הייתה הפעם הראשונה שקראתי ספר מתח-אירוטי של סופרת מישראל, ושהוא כתוב בעברית, ואני יכולה לומר עם לב שלם שאני מאוד שעשיתי את זה.